מחדשות העולם
אזהרה מפני עיוורון
”יותר מ־000,200 קנדים סובלים מגלאוקומה ורק מחציתם מודעים לכך”, מציין העיתון דה פרינס ג׳ורג׳ סיטיזן. גלאוקומה היא אחת הסיבות העיקריות לעיוורון, משום שהיא ממיתה בהדרגה את תאי עצב הראייה שבחלק האחורי של העין. התוצאה היא הצטמצמות הדרגתית של הראייה ההיקפית, עד שבשלביה האחרונים של המחלה אובד כושר הראייה לחלוטין. רבים מן החולים אינם מטפלים במחלה משום שאינם חשים כל כאב ויכולים להמשיך לנהוג, לקרוא ולבצע כרגיל את רוב הפעילויות. לדברי החברה הקנדית לחקר הגלאוקומה, בקבוצת הסיכון הגבוה נמצאים קשישים, אנשים בעלי היסטוריה משפחתית של גלאוקומה, שחורים מעל גיל 40 ואנשים הסובלים מלחץ תוך־עיני גבוה. ”אם נשכנע את האנשים שבקבוצת הסיכון הגבוה להיבדק על־ידי רופא, עשינו חצי מהמלאכה”, אמרה ד״ר נירו גופטה, מנהלת היחידה לגלאוקומה שבבית־חולים סנט מייקלס בטורונטו. ”הרעיון הוא שגילוי מוקדם וטיפול יכולים להציל את הראייה”.
שאון העיר כנגד חלומות מתוקים
המשרד לאיכות הסביבה באיטליה מדווח שבשעות היום חשופים יותר מ־40 מיליון איטלקים, שהם כ־72 אחוז מן האוכלוסייה, לרמות גבוהות של רעש. לדברי קוריירה דה לה סרה יש לחשיפה הממושכת לרעש השפעות מזיקות, ובהן קצב מוגבר של פעימות הלב, שינויים בלחץ הדם בעורקים וביכולת הנשימתית, דלקת קיבה ובחילות. שאון התנועה בערים הגדולות מפריע לשינה סדירה. הרמות של שאון העיר בשעות הלילה עולות לפעמים על 70 דציבל ומגדילות את הסיכון לקיצור זמן השינה העמוקה והחלומות. לדברי לוצ׳יה ונטורי, המנהלת המדעית של לֶגַמבִּיאנטֶה, העמותה האיטלקית לאיכות הסביבה, ’מעריכים כי כל אחד מ־18 מיליון האנשים המתגוררים בערים הגדולות מפסיד מדי לילה 30 דקות שינה עמוקה, מה שמסתכם ב־22 לילות שימורים לאדם בשנה’.
השבח לאינטליגנציה או למאמץ?
הורים רבים סבורים שהילדים מפיקים תועלת אם משבחים את האינטליגנציה שלהם. אך לפי קולומביה מגזין, היוצא לאור מטעם אוניברסיטת קולומביה שבניו־יורק, ממחקר חדש עולה ששבחים מעין אלה מורידים את המוטיבציה של הילד ואת הישגיו הבאים. פרופסור קרול דווק מציינת שעדיף לשבח את הילד על מאמציו החרוצים, כיוון שהשבחים משפרים את יכולתו להתמודד עם האתגרים בחיים. ”ילדים שקוצרים שבחים בגין מנת המשכל שלהם מעוניינים מאוד לשמור על תדמית של חכם, ולא אחת יוותרו על ההזדמנות ללמוד דבר חשוב רק כדי להחזיק בתואר התלמיד המבריק”, מציינת דווק. לעומת זאת, מציין הדו״ח, שילדים הזוכים לשבחים על מאמציהם והתמדתם מתמקדים יותר בלמידה עצמה ובהתמודדות עם כישלון. ”ולכן ילדים אלה יוותרו על ההזדמנות להיראות מבריקים כדי ללמוד”, אומרת דווק. ”הם גם מתאוששים מהר מאוד מכישלון משום שאינם לוקחים אותו אישית”.
מציתים מעופפים
חושדים כי עורבים הם שהציתו שתי דליקות בקַמַיְשִי, שביפן. כבאי שהוזמן לכבות את האש בדליקה הראשונה, שפרצה במדשאה בקרבת בית־קברות, גילה במקום ראיות לכך שידם של עורבים היתה בדבר. שימבּוּן מסביר: ”העורבים נטלו עוגות שהושארו על הקבר, ומייד לאחר מכן פרצה השריפה בכיוון שאליו עפו. חלק ממקלות הקטורת, שהודלקו והושארו במקום, נעלמו, ונרות שכנראה נפלו לעורבים, נמצאו במקום שבו פרצה השריפה”. כעבור כשנה דיווח העיתון דה דיילי יומיאורי על שריפה שפרצה על צלע הר באותה סביבה. במקרה זה ראה אחד הכבאים עורב נושא במקורו קופסת קרטון בוערת ומפיל אותה תוך כדי מעופו אל הנהר הסמוך. הכבאים גילו קופסת קרטון שרופה גם בקרבת המקום שבו פרצה הדליקה. היכן מצאו הפעם העורבים את ה’לפידים’ שלהם? מתברר שאחד השכנים שרף במחתה לגחלים כמה קופסאות צ׳יפס ריקות.
מסוכן לשאת נשק
”הסיכוי שחוטפי רכב יירו בנוסעים חמושים גדול פי ארבעה מהסיכוי שיירו בנוסעים לא־חמושים”, מוסר העיתון דה נטאל וויטנס מדרום אפריקה. הדיווח מוסיף ש”הסיכוי שישדדו מנוסעים חמושים את הנשק שלהם גדול פי ארבעה מן הסיכוי שהם אכן ישתמשו בו”. מבדיקת התיקים של תחנת משטרה אחת עולה שב־12 אחוז מהמקרים של חטיפות רכב, ירו התוקפים בקורבנותיהם. אך השיעור עלה ל־73 אחוז כשהנהג או הנוסעים שלפו נשק להגנה עצמית. החוקר אנטוני אלטבקר מגיע למסקנה: ”אדם שבבעלותו נשק חש אומנם ביטחון רב יותר, אך אין פירוש הדבר שהוא באמת מוגן”.
”כביש מהיר לצבים”
מדי שנה, מגיעים בדצמבר 000,10 צבי־ים ירוקים לאתר הרבייה שלהם שבאי הקטנטן אֶסֶנשן באוקיינוס האטלנטי. לדברי הטיימס של לונדון, מדענים בריטים ואיטלקים גילו לאחרונה בעזרת לוויין ”כביש מהיר לצבים” בין האי אֶסֶנשן ובין איזורי המזון שלהם בקרבת עיר החוף רֶסיפֶה שבברזיל. בתום עונת הדגירה שלהם, הנמשכת שבעה חודשים, שבים הצבים לברזיל, וכולם עוברים את 300 הקילומטרים הראשונים בדיוק באותו מסלול. לאחר מכן הם סוטים ממנו מעט וכל צב פונה לדרכו לאיזור המזון שלו. אך מה באשר לצבים הצעירים שאינם חזקים דיים לשחות את 000,2 הקילומטרים לברזיל? הם נסחפים בזרמים העוברים באוקיינוס האטלנטי ובים הקריבי, וניזונים ממדוזות ומפלנקטון. סבורים שתוך חמש או שש שנים הם מוצאים את דרכם לאיזורי המזון בברזיל. ומאוחר יותר, בערך בגיל 20, הם מצטרפים לנדידה הגדולה ושבים לאסנשן, לאתר הרבייה.
גידול במספר הילדים־חיילים
פרסום היוצא מטעם שירותי התיאום הלא־ממשלתיים של האומות המאוחדות ונקרא מתווך (Go Between) מדווח ש”מספר הילדים המשתתפים במעשי איבה גדל מ־000,250 בקירוב לפני כשנתיים שלוש ל־000,300 כיום”. ילדים־חיילים — חלקם בני שמונה בלבד — משתתפים כרגע ביותר מ־30 סכסוכים ברחבי העולם. אולרה אוטונו, הנציג המיוחד מטעם המזכיר הכללי של האו״ם למען ילדים בקרבות מזוינים, אומר ש”נכפה על ילדים להפוך לכלי מלחמה. הם מגויסים או נחטפים כדי לשרת כחיילים, ונאלצים לתת ביטוי אלים לשנאה של המבוגרים”. כדי לעצור את הגידול במספר הילדים־חיילים תמכה קרן החירום של האו״ם למען הילד בהצעה ”להעלות את גיל הגיוס לכוחות המזוינים לגיל 18 ושגיוס ילדים מתחת לגיל זה ייחשב לפשע מלחמה”, מציין הפרסום עובדות ומספרים 1998 (1998 Facts & Figures).
מבוגרים גולשים באינטרנט
העיתונאית מריה סמינריו מִחברת ZDNet מציינת ש”הסקר הדמוגרפי האחרון לגבי משתמשי האינטרנט מראה שמספר המבוגרים (בני 50 ומעלה) שגולשים באינטרנט גדול משחשבו”. לדברי טים קוב, נשיא הארגון שערך את הסקר, ”זו ראיה לכך שרשת האינטרנט נעשית יותר ויותר מקובלת ואינה עוד רק נחלת האנשים המתקדמים מבחינה טכנולוגית”. בארצות־הברית, למשל, לפחות ל־40 אחוז מן המבוגרים מגיל 50 ומעלה יש מחשב ביתי, ונמסר כי 70 אחוז מהם גולשים באינטרנט.
איידס — ”המחלה המידבקת הקטלנית ביותר”
פיטר פאיו, מנהל תוכנית האו״ם לאיידס, מציין ש”האיידס הפך למחלה המידבקת הקטלנית ביותר בעולם”. כתב־העת סיינס מדווח כי ב־1997 היתה מחלת האיידס השביעית ברשימת המחלות הקטלניות בעולם. אך ב־1998 היא עלתה על כל היתר, פרט למחלת לב איסכמית, מחלת כלי הדם של המוח, ודלקת קשה של מערכת הנשימה התחתונה, שאינן מחלות מידבקות. מחלת האיידס הפכה לרוצחת מספר אחת באפריקה, ומספר קורבנותיה גדול אפילו ממספר הקורבנות של מחלות שאינן מידבקות. אשתקד קטלה המחלה באפריקה לבדה כ־000,830,1 איש — פי שניים יותר מקורבנות המלריה, הרוצחת מספר שתיים ביבשת זו.
אמהות מתוחות — תינוקות מתוחים
העיתון הקנדי נשיונל פוסט מציין שאם בחייה של אשה הרה מתחים רבים, הדבר פוגע קשות בהתפתחותו של התינוק שברחמה. לדברי פטיק וודווה מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קנטקי שבלקסינגטון, קנטקי, הסביבה התוך רחמית ”משפיעה על התפתחות התינוק, ומתחים רבים מצד האם מגדילים את הסיכון שהם יחלו”. לאמהות לחוצות ”גדולים הסיכויים שייוולדו פגים”, מוסר הדיווח. חוקרים באוניברסיטת קלמסן שבקרוליינה הדרומית אומרים ש”תרגילי הרפייה עשויים לעזור לאשה הרה ומתוחה להוריד את רמת לחץ הדם שלה, וליצור סביבה בריאה יותר לתינוק שברחמה”.