לואי ברייל — מאור עיניים לשרויים בעלטה — המצפה

לואי ברייל — מאור עיניים לשרויים בעלטה

עד כמה יקרה בעיניך היכולת לקרוא ולכתוב?‏ יש שיתייחסו אליה כמובנת מאליה,‏ אולם בל נשכח שידיעת קרוא וכתוב מהווה את היסוד ללמידה שלנו.‏ ללא היכולת לפענח את הכתוב נחסמת הגישה לאוצר בלום של ידע.‏

מאות בשנים נבצר מן העיוורים לקרוא חומר כתוב.‏ אולם במאה ה־19 פיתח צעיר חרוץ מתוך דאגה למצוקתם שיטת תקשורת שנתנה הזדמנות גם לו וגם למיליונים אחרים.‏

טרגדיה מצמיחה תקווה

לואי ברייל נולד ב־1809 בכפר קוּברי בצרפת,‏ מרחק של כ־40 קילומטר מפריז.‏ אביו סימון־רנה ברייל התפרנס כעושה אוכפים.‏ ייתכן שלואי הקטן נהג לשחק בבית־המלאכה של אביו.‏ באחד הימים אירעה שם תאונה נוראית.‏ לואי אחז בכלי שקצהו חד — אולי מרצע — ובשגגה פגע בעינו.‏ הנזק היה בלתי הפיך.‏ וגרוע מכך,‏ הזיהום התפשט במהירות לעין השניה.‏ בגיל רך,‏ כשהוא בן שלוש בלבד,‏ התעוור לואי לחלוטין.‏

הוריו של לואי עשו ככל יכולתם למענו לנוכח המצב.‏ הכומר ז׳ק פּלוִוי דאג שלואי ילמד בבית הספר המקומי.‏ לואי ספג הרבה מהחומר הנלמד.‏ היו שנים שבהן היה התלמיד המקובל ביותר בכיתה!‏ אולם היה גבול למה שאדם עיוור יכול היה ללמוד בשיטות הלימוד שתוכננו עבור תלמידים רואים.‏ לכן ב־1819 נרשם לואי לבית הספר המלכותי לילדים עיוורים.‏

מייסד המקום,‏ ולנטין אוִוי,‏ היה בין הראשונים שהכינו תוכנית לעזור לעיוורים לקרוא.‏ שאיפתו היתה להיאבק בדעה הרווחת שעיוורון מונע מהאדם את היתרונות שבחינוך הפורמלי.‏ בניסוייו הראשונים הכין אוִוי גליונות עבים שעליהם מוטבעות אותיות גדולות ובולטות.‏ אף שהמצאתו לא היתה משוכללת במיוחד,‏ מאמציו אלה טמנו זרע שהיכה שורש מאוחר יותר.‏

ברייל למד לקרוא את האותיות הגדולות והבולטות בספרים המעטים שבספרייתו של אוִוי.‏ אולם הוא נוכח ששיטת לימוד זו איטית ולא מעשית,‏ שהרי האותיות תוכננו לעיניים ולא לאצבעות.‏ למרבה השמחה,‏ אדם נוסף שהכיר במגבלות אלו עמד להיכנס לתמונה.‏

רעיון ממקור בלתי צפוי

ב־1821,‏ כשלואי ברייל היה בן 12 בלבד,‏ ביקר בבית הספר שארל ברבּיֶה,‏ קצין בדימוס מחיל התותחנים הצרפתי.‏ הוא הציג דרך לתקשורת שנקראה כתב לילה,‏ אשר מאוחר יותר כונתה סונוגרפיה.‏ כתב הלילה פותח במקורו לשימוש בשדה הקרב.‏ היתה זו שיטת תקשורת שהתבססה על מישוש,‏ שבה נקודות מובלטות המסודרות בצורת מלבן:‏ שש נקודות לגובה ושתיים לרוחב.‏ שיטה זו של שימוש בקוד לתיאור מילים בצורה פונטית זכתה להדים חיוביים בבית הספר.‏ ברייל החל ליישם בהתלהבות שיטה חדשה זו ואף שִכלל אותה.‏ אך כדי להפוך את השיטה למעשית באמת,‏ היה על ברייל להתמיד במאמציו.‏ הוא כתב ביומנו:‏ ”‏אם עיניי אינן מספרות לי על אנשים ומאורעות,‏ על רעיונות ודוקטרינות,‏ עלי למצוא דרך אחרת לדעת”‏.‏

בשנתיים שלאחר מכן עמל ברייל נמרצות כדי לפשט את הקוד.‏ לבסוף פיתח שיטה מלוטשת ואלגנטית המבוססת על מעין מסגרות שגובהן שלוש נקודות ורוחבן שתי נקודות.‏ ב־1824,‏ כשהוא בן 15,‏ השלים לואי ברייל שיטה של מסגרות המורכבות משש נקודות.‏ זמן קצר לאחר מכן החל ברייל ללמד בבית הספר,‏ וב־1829 פרסם את שיטת התקשורת הייחודית שלו,‏ הקרויה כיום על שמו.‏ למעט שיפורים קלים,‏ נותר כתב ברייל כמות שהוא עד עצם ימינו.‏

כתב ברייל חובק עולם

בסיום שנות העשרים של המאה התשע־עשרה ראה אור הספר הראשון שהסביר את ההמצאה של ברייל,‏ כתב המורכב מנקודות בולטות.‏ אולם חלף זמן רב בטרם זכתה ההמצאה להכרה נרחבת.‏ הכתב החדש לא נתקבל רשמית גם בבית הספר לעיוורים עד לשנת 1854 — שנתיים לאחר מותו של ברייל.‏ אף על פי כן,‏ שיטה זו הטובה בהרבה מקודמותיה זכתה לבסוף לפופולריות.‏

מספר ארגונים הוציאו לאור ספרות בברייל.‏ חברת המצפה החלה להוציא לאור פרסומים בברייל ב־1912,‏ בעיצומו של תהליך קביעת התקן הכלל עולמי לכתב זה בשפה האנגלית.‏ כיום החברה מוציאה לאור בטכניקות מתקדמות של הדפסת ברייל מיליוני דפים מדי שנה בשמונה שפות.‏ ספרות זו מופצת ליותר מ־70 מדינות.‏ לאחרונה הכפילה חברת המצפה את יכולת הייצור שלה כדי לספק את הביקוש ההולך וגובר לספרות מקראית בברייל.‏

כתב ברייל הפשוט והמעוצב יפה מאפשר כיום למיליונים שראייתם ניזוקה ליהנות מספרות — תודות למאמציו השקדניים של עלם צעיר שחי לפני כמעט 200 שנה.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 11]‏

פענוח כתב ברייל

את כתב ברייל קוראים משמאל לימין,‏ בעזרת יד אחת או בשתיהן.‏ בכל מסגרת בברייל יש 63 צירופי נקודות אפשריים.‏ לפיכך,‏ ניתן לקבוע צירופי נקודות ספציפיים לכל אות וסימן פיסוק של רוב סוגי האלפבית.‏ במספר שפות נעשה שימוש בברייל מקוצר,‏ שבו כמה מסגרות מייצגות צירופי אותיות או מילים שלמות שחוזרים על עצמם תכופות.‏ יש אנשים שמיומנותם בקריאת כתב ברייל כה רבה,‏ שהם מסוגלים לקרוא 200 מילים בדקה!‏

‏[‏תמונות]‏

עשר האותיות הראשונות מיוצגות בנקודות בשתי השורות העליונות בלבד

עשר האותיות הבאות שונות מהראשונות בכך שמתווספת לכל אחת מהן הנקודה השמאלית התחתונה

חמש האותיות האחרונות דומות לחמש הראשונות בתוספת שתי הנקודות התחתונות.‏ האות w יוצאת דופן משום שנוספה לאלפבית הצרפתי מאוחר יותר

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 10]‏