אֵיקליפטוּס — עד כמה הוא שימושי?
מאת כתב עורו! באוסטרליה
הענקיים שביניהם — שמיתמרים לגובה של יותר מ־90 מטר — נמנים עם הגבוהים בעולם. אחרים נמוכים ומעוקלים, כפופים וקרובים לקרקע היבשה. העלים שלהם הם יצירת מופת, והתפרחות — מרהיבות עין. רבים הסיכויים שבדרך זו או אחרת גם אתה השתמשת במרכיבים של עץ זה.
לחלקם יש שמות אריסטוקרטיים באנגלית, כמו alpine ash ו־Tasmanian oak, אך רובם ידועים פשוט כעץ הגומי המצוי. אולם מבחינה טכנית, גומי אמיתי הוא חומר מסיס במים שמורכב מפחמימות, ולא ניתן להפיקו מעצי איקליפטוס. מכאן ש”עץ גומי” הוא שם מטעה. מדויק יותר להגדיר עצים אלו כעצים מסוג איקליפטוס. במשפחה זו, שמוצאה מאוסטרליה, קיימים יותר מ־600 מינים.
האיקליפטוס מתפתח יפה באקלים הטרופי החם שבטריטוריה האוסטרלית הצפונית וכן בערבות העשב הצחיחות והנידחות. העצים הללו גם פורחים בתנאים של רוחות אנטארקטיות המנשבות בדרום טַסמַנְיה וערפילים האופפים את רכסי ההרים שלאורך החוף. הם התפשטו כל כך, שחוקר וזואולוג בן המאה ה־19 קבל: ”בלתי אפשרי לראות דבר פרט לעצי הגומי האינסופיים: אין שוני בעלווה, ולו הקל שבקלים, לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים”.
מאז החל זרם המתיישבים האירופאים לאוסטרליה במאה ה־19, ספג האיקליפטוס אבידות כבדות. מעריכים כי בשטח מיוער של 000,300 קילומטר מרובע נעקרו העצים מהשורש בטענה שהם עוצרים את הקידמה. אולם לא הכל זלזלו כל כך במשאב יקר זה. במאה ה־19 החלה משפחת האיקליפטוס לכבוש את העולם.
קיסר ודוקטור
בשנות ה־80 של המאה ה־19, הקיסר מֶנֶליק ה־2, שהיה קיסר אַבּיסיניָה הקרויה כיום אתיופיה, היה זקוק לעצים שיעניקו צל ושיהוו מקור לעצי הסקה עבור תושבי אַדיס אַבֶּבָּה, בירתו החדשה והצחיחה. שום עץ אפריקני מקומי לא התאים לאיזור זה, שביראו את יערותיו. לפיכך, המומחים ששלח הקיסר חיפשו במקומות אחרים עץ שמסוגל לצמוח תחת השמש היוקדת באקלים קשה כשלהם. ”אדיס אבבה” משמעו ”הפרח החדש”, ושם זה ניתן על פי הסברה לכבוד האיקליפטוס, יבוא שימושי שמילא תפקיד חשוב בכלכלתה של אתיופיה.
אדם נוסף שתרם ל’נדידת’ האיקליפטוס בימינו הוא ד״ר אדמונדו נברו דה אנדרדֶה. כשהוא נחוש בדעתו לחדש את יערות ברזיל שהידלדלו בקצב מהיר, החל ב־1910 לייבא איקליפטוסים מאוסטרליה. הוא היה אחראי לנטיעת 38 מיליון עצים. כיום יש יותר משני מיליארד עצי איקליפטוס מתורבתים בברזיל.
לפיכך, בנוסף ליערות הגשם הטבעיים, יכולה ברזיל להתגאות במשפחת האיקליפטוסים שלה שהיא הגדולה ביותר מחוץ לאוסטרליה. היתרונות לכלכלתה של ברזיל היו כה גדולים כתוצאה מתרומתו של ד״ר נברו להבאת נכס יקר זה, שהוא זכה במדליה מיוחדת על שירות נכבד למדינתו.
עץ חיים
כמה עצי איקליפטוס, כגון הזן מָלִי, מנצלים עד הטיפה האחרונה את הקרקע הסדוקה ומוכת הבצורת כשהם אוגרים בשורשיהם כמויות גדולות של מים. האבוריג׳ינים באוסטרליה וחוקרי היבשות החלוצים שרדו באזורים הצחיחים והנידחים בזכות המים שהפיקו מבקבוקים תת־קרקעיים אלה. הם חפרו והוציאו מהקרקע חתיכות ארוכות של השורשים העליונים וחתכו אותם למקטעים קצרים. כאשר נושפים אוויר אל תוך קצה של מקטע, פורץ החוצה מוהל שצבעו חום בהיר. אף שאין זה משקה טעים במיוחד, מעריכים שניתן להפיק 5.1 ליטרים של הנוזל מציל החיים משורש שאורכו 9 מטרים.
מינים נוספים במשפחת האיקליפטוס גדלים בתנאי ביצה, כשהם סופחים לתוכם מים בשקיקה מהקרקע הרוויה. האיטלקים הפיקו תועלת מתכונה זו של האיקליפטוס. הם ייבשו בעזרת עצים חובבי ביצות אלה את אזורי הביצות באיים הפּוֹנְטִינִים ששרצו יתושים. איזור זה הפך לאדמה חקלאית רבת ערך.
יותר מ־50 מדינות באפריקה ומדינות אמריקה, אסיה ואירופה אימצו את עצי האיקליפטוס בשל ערכם המסחרי והאסתטי. נגרים אוהבים את הצבעים שלהם, מהגוני וזהוב־דבש, לייצור רהיטים. לדברי בר סמכא, ”הקורות של עץ האיקליפטוס נמנות עם הכבדות, הקשיחות והעמידות ביותר שבנמצא. איכות העץ, בנוסף למהירות צמיחתו ... הופכות זן זה למקור החשוב בעולם לעצה קשה”.
זנים של העץ שהם עמידים במים משמשים לבניית ספינות, מזחים, עמודי טלפון, גדרות ומדרכות מרוצפות. זאת ועוד, שלל תפרחות יפהפיות של אגוזי הגומי הידועים בשם Eucalyptus melliodora ואיקליפטוס אוסטרלי מייצרות צוף מתוק, שאותו הופכות הדבורים לדבש טעים מאוד. בשנים האחרונות, ייצאה אוסטרליה 5.4 מיליון טון של גזרי עץ האיקליפטוס, שהסתכמו ברווח שנתי של 250 מיליון דולר.
קינוֹ, שמן וטָנין
חומר אדום כדם שמזכיר גומי וקרוי קינוֹ נוטף מקליפת העץ ומן העצה של האיקליפטוס. סוגים מסוימים של קינוֹ משמשים להגנה על העץ מפני הצדפה קודחת הספינות. קינוֹ גם משמש מרכיב של תרופה לעצירת דימומים. מקליפת העץ של זנים אחרים מפיקים טָנין, המשמש לעיבוד עורות ולצביעת אריגים.
העלים הם מלאכת מחשבת, ובתוכם אגור שמן יקר ערך. הם תלויים ברפיון כמו אצבעות של יד נכה שאיבדו תחושה, המצביעות בקצותיהן על בסיסו של העץ. מבנה זה מאפשר לעלווה לתפקד כמו משפך ענק. טיפות המים יקרות־המציאות נלכדות על פני העלים ומטפטפות מחודיהם הקשים היישר אל מערכת השורשים שממתינה להן.
לשמן האיקליפטוס נודעת ארומה חריפה ומרעננת. הוא מופק מהעלים בתהליך אידוי וזיקוק. בשמן זה נעשה שימוש נרחב בתעשיות הבשמים, הסבונים, התרופות, הממתקים, חומרי הניקוי ועוד. בטבע מתחולל דיוּת של השמן מן העלים, והאוויר מתמלא טיפות זעירות שקרני האור משתברות בהן. תופעה זו מקנה ליער איקליפטוסים את הגוון הכחלחל המאפיין אותו. בּלוּ מאוּנטֶנז (ההרים הכחולים), התוחמים את הקצה המערבי של העיר סידני, זכו לשמם היוצא דופן בשל תופעה זו.
מעונם של כמה אניני טעם
התושב המפורסם ביותר של יערות האיקליפטוס הוא כדור הפרווה החמוד ששמו קואלה. יצור צמחוני זה שהוא גם אנין טעם מעדיף לסעוד את לבו בקצותיהם של כתריסר סוגים של עלי איקליפטוס. דיאטה אקסקלוסיבית שכזו היתה יכולה להיות קטלנית עבור רוב בעלי החיים, אך לא לקואלה. מדוע לא?
הסיבה לכך היא שמערכת העיכול של הקואלה בנויה בצורה מיוחדת. אורכו של התוספתן שלו נע בין מטר אחד לשניים. אם נשווה זאת לתוספתן שבגוף האדם, אורכו רק 8 עד 15 סנטימטר. התוספתן הייחודי של הקואלה מאפשר לחיית הכיס הזו למצות מהעלים שבתפריטה את כל החלבונים, הפחמימות והשומנים הנחוצים לה.
יליד אוסטרליה פחות מפורסם, שגם הוא שותף לתפריט הקפדני של הקואלה — עלי איקליפטוס — הוא הגדול שבאופוסומים ’הדואים’. גודלה של חיית כיס פרוותית זו דומה לזה של חתול בית. לאופוסום זנב שעיר באורך של כ־40 סנטימטר, ופיסות עור המתוחות בין כפות רגליו הקדמיות והאחוריות ומזכירות כנפיים. בעזרת ה’כנפיים’ הבשרניות שלו יכול האופוסום לדלג מעל ענף ולדאות למרחק של 100 מטר, להתהפך באוויר ולפנות בזווית של 90 מעלות תוך כדי מעוף, ולהיאחז בביטחה בענף הבא.
שריפות יער וצמיחה מחודשת
שריפות יער, הנפוצות באוסטרליה, מסכנות את יערות האיקליפטוסים. אך מעניין שהעצים מעוצבים כך שיוכלו לשרוד. הכיצד?
ובכן מתחת לקליפת העץ, יחד עם הגזע והענפים, מצויים ניצנים רדומים של עלים. כאשר האש מכלה את קליפת העץ והעלים, מתעוררים הניצנים לחיים. הם עוטפים את גזע העץ המפויח במעטה של עלווה ירוקה ורעננה, ובדרך זו מאפשרים לעץ להחזיק מעמד. יתרה מזו, הזרעים הרדומים הפזורים על פני הקרקע מנצלים לעתים קרובות את ההזדמנות לנבוט, והתוצאה היא צמיחה מחודשת.
עץ הראוי להערכה
האם השתמשת בתרופה לשיכוך כאבי גרון שנרקחה מהאיקליפטוס או טעמת ממתק שהוכן מדבש האיקליפטוס? האם הפלגת בספינה הבנויה מקורות עץ זה, התגוררת בבית עשוי מהעץ או התחממת מבעירת עצי ההסקה שלו? רוב הסיכויים שבדרך זו או אחרת הפקת תועלת מעץ מדהים זה. אז בפעם הבאה שתראה קואלה פרוותית — או שתתפעל מתמונה שלה — תיזכר אולי ביצירת המופת, בעץ המשמש לה בית.
ואומנם, האיקליפטוס הרב־גוני ובעל כושר ההישרדות הוא אכן עץ רב־שימושי.
[תמונה בעמודים 14, 15]
האיקליפטוסים נמנים עם העצים הגבוהים בעולם
[תמונה בעמוד 15]
הדבורים מפיקות מהצוף של האיקליפטוס דבש מעולה
[תמונה בעמוד 16]
הקורות של עץ האיקליפטוס ”נמנות עם הכבדות, הקשיחות והעמידות ביותר שבנמצא”
[תמונות בעמוד 16]
קואלות (מימין) והאופוסום ’הדואה’ (למעלה) ניזונים מעלי האיקליפטוס
[שלמי תודה]
Alan Root/Okapia/PR ©
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 14]
Geoff Law/The Wilderness Society
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]
באדיבות Mount Annan Botanic Gardens