אֵיקליפטוּס — עד כמה הוא שימושי?‏

מאת כתב עורו!‏ באוסטרליה

הענקיים שביניהם — שמיתמרים לגובה של יותר מ־90 מטר — נמנים עם הגבוהים בעולם.‏ אחרים נמוכים ומעוקלים,‏ כפופים וקרובים לקרקע היבשה.‏ העלים שלהם הם יצירת מופת,‏ והתפרחות — מרהיבות עין.‏ רבים הסיכויים שבדרך זו או אחרת גם אתה השתמשת במרכיבים של עץ זה.‏

לחלקם יש שמות אריסטוקרטיים באנגלית,‏ כמו alpine ash ו־Tasmanian oak,‏ אך רובם ידועים פשוט כעץ הגומי המצוי.‏ אולם מבחינה טכנית,‏ גומי אמיתי הוא חומר מסיס במים שמורכב מפחמימות,‏ ולא ניתן להפיקו מעצי איקליפטוס.‏ מכאן ש”‏עץ גומי”‏ הוא שם מטעה.‏ מדויק יותר להגדיר עצים אלו כעצים מסוג איקליפטוס.‏ במשפחה זו,‏ שמוצאה מאוסטרליה,‏ קיימים יותר מ־600 מינים.‏

האיקליפטוס מתפתח יפה באקלים הטרופי החם שבטריטוריה האוסטרלית הצפונית וכן בערבות העשב הצחיחות והנידחות.‏ העצים הללו גם פורחים בתנאים של רוחות אנטארקטיות המנשבות בדרום טַסמַנְיה וערפילים האופפים את רכסי ההרים שלאורך החוף.‏ הם התפשטו כל כך,‏ שחוקר וזואולוג בן המאה ה־19 קבל:‏ ”‏בלתי אפשרי לראות דבר פרט לעצי הגומי האינסופיים:‏ אין שוני בעלווה,‏ ולו הקל שבקלים,‏ לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים”‏.‏

מאז החל זרם המתיישבים האירופאים לאוסטרליה במאה ה־19,‏ ספג האיקליפטוס אבידות כבדות.‏ מעריכים כי בשטח מיוער של 000,‏300 קילומטר מרובע נעקרו העצים מהשורש בטענה שהם עוצרים את הקידמה.‏ אולם לא הכל זלזלו כל כך במשאב יקר זה.‏ במאה ה־19 החלה משפחת האיקליפטוס לכבוש את העולם.‏

קיסר ודוקטור

בשנות ה־80 של המאה ה־19,‏ הקיסר מֶנֶליק ה־2,‏ שהיה קיסר אַבּיסיניָה הקרויה כיום אתיופיה,‏ היה זקוק לעצים שיעניקו צל ושיהוו מקור לעצי הסקה עבור תושבי אַדיס אַבֶּבָּה,‏ בירתו החדשה והצחיחה.‏ שום עץ אפריקני מקומי לא התאים לאיזור זה,‏ שביראו את יערותיו.‏ לפיכך,‏ המומחים ששלח הקיסר חיפשו במקומות אחרים עץ שמסוגל לצמוח תחת השמש היוקדת באקלים קשה כשלהם.‏ ”‏אדיס אבבה”‏ משמעו ”‏הפרח החדש”‏,‏ ושם זה ניתן על פי הסברה לכבוד האיקליפטוס,‏ יבוא שימושי שמילא תפקיד חשוב בכלכלתה של אתיופיה.‏

אדם נוסף שתרם ל’‏נדידת’‏ האיקליפטוס בימינו הוא ד״ר אדמונדו נברו דה אנדרדֶה.‏ כשהוא נחוש בדעתו לחדש את יערות ברזיל שהידלדלו בקצב מהיר,‏ החל ב־1910 לייבא איקליפטוסים מאוסטרליה.‏ הוא היה אחראי לנטיעת 38 מיליון עצים.‏ כיום יש יותר משני מיליארד עצי איקליפטוס מתורבתים בברזיל.‏

לפיכך,‏ בנוסף ליערות הגשם הטבעיים,‏ יכולה ברזיל להתגאות במשפחת האיקליפטוסים שלה שהיא הגדולה ביותר מחוץ לאוסטרליה.‏ היתרונות לכלכלתה של ברזיל היו כה גדולים כתוצאה מתרומתו של ד״ר נברו להבאת נכס יקר זה,‏ שהוא זכה במדליה מיוחדת על שירות נכבד למדינתו.‏

עץ חיים

כמה עצי איקליפטוס,‏ כגון הזן מָלִי,‏ מנצלים עד הטיפה האחרונה את הקרקע הסדוקה ומוכת הבצורת כשהם אוגרים בשורשיהם כמויות גדולות של מים.‏ האבוריג׳ינים באוסטרליה וחוקרי היבשות החלוצים שרדו באזורים הצחיחים והנידחים בזכות המים שהפיקו מבקבוקים תת־קרקעיים אלה.‏ הם חפרו והוציאו מהקרקע חתיכות ארוכות של השורשים העליונים וחתכו אותם למקטעים קצרים.‏ כאשר נושפים אוויר אל תוך קצה של מקטע,‏ פורץ החוצה מוהל שצבעו חום בהיר.‏ אף שאין זה משקה טעים במיוחד,‏ מעריכים שניתן להפיק 5.‏1 ליטרים של הנוזל מציל החיים משורש שאורכו 9 מטרים.‏

מינים נוספים במשפחת האיקליפטוס גדלים בתנאי ביצה,‏ כשהם סופחים לתוכם מים בשקיקה מהקרקע הרוויה.‏ האיטלקים הפיקו תועלת מתכונה זו של האיקליפטוס.‏ הם ייבשו בעזרת עצים חובבי ביצות אלה את אזורי הביצות באיים הפּוֹנְטִינִים ששרצו יתושים.‏ איזור זה הפך לאדמה חקלאית רבת ערך.‏

יותר מ־50 מדינות באפריקה ומדינות אמריקה,‏ אסיה ואירופה אימצו את עצי האיקליפטוס בשל ערכם המסחרי והאסתטי.‏ נגרים אוהבים את הצבעים שלהם,‏ מהגוני וזהוב־דבש,‏ לייצור רהיטים.‏ לדברי בר סמכא,‏ ”‏הקורות של עץ האיקליפטוס נמנות עם הכבדות,‏ הקשיחות והעמידות ביותר שבנמצא.‏ איכות העץ,‏ בנוסף למהירות צמיחתו .‏.‏.‏ הופכות זן זה למקור החשוב בעולם לעצה קשה”‏.‏

זנים של העץ שהם עמידים במים משמשים לבניית ספינות,‏ מזחים,‏ עמודי טלפון,‏ גדרות ומדרכות מרוצפות.‏ זאת ועוד,‏ שלל תפרחות יפהפיות של אגוזי הגומי הידועים בשם Eucalyptus melliodora ואיקליפטוס אוסטרלי מייצרות צוף מתוק,‏ שאותו הופכות הדבורים לדבש טעים מאוד.‏ בשנים האחרונות,‏ ייצאה אוסטרליה 5.‏4 מיליון טון של גזרי עץ האיקליפטוס,‏ שהסתכמו ברווח שנתי של 250 מיליון דולר.‏

קינוֹ,‏ שמן וטָנין

חומר אדום כדם שמזכיר גומי וקרוי קינוֹ נוטף מקליפת העץ ומן העצה של האיקליפטוס.‏ סוגים מסוימים של קינוֹ משמשים להגנה על העץ מפני הצדפה קודחת הספינות.‏ קינוֹ גם משמש מרכיב של תרופה לעצירת דימומים.‏ מקליפת העץ של זנים אחרים מפיקים טָנין,‏ המשמש לעיבוד עורות ולצביעת אריגים.‏

העלים הם מלאכת מחשבת,‏ ובתוכם אגור שמן יקר ערך.‏ הם תלויים ברפיון כמו אצבעות של יד נכה שאיבדו תחושה,‏ המצביעות בקצותיהן על בסיסו של העץ.‏ מבנה זה מאפשר לעלווה לתפקד כמו משפך ענק.‏ טיפות המים יקרות־המציאות נלכדות על פני העלים ומטפטפות מחודיהם הקשים היישר אל מערכת השורשים שממתינה להן.‏

לשמן האיקליפטוס נודעת ארומה חריפה ומרעננת.‏ הוא מופק מהעלים בתהליך אידוי וזיקוק.‏ בשמן זה נעשה שימוש נרחב בתעשיות הבשמים,‏ הסבונים,‏ התרופות,‏ הממתקים,‏ חומרי הניקוי ועוד.‏ בטבע מתחולל דיוּת של השמן מן העלים,‏ והאוויר מתמלא טיפות זעירות שקרני האור משתברות בהן.‏ תופעה זו מקנה ליער איקליפטוסים את הגוון הכחלחל המאפיין אותו.‏ בּלוּ מאוּנטֶנז (‏ההרים הכחולים)‏,‏ התוחמים את הקצה המערבי של העיר סידני,‏ זכו לשמם היוצא דופן בשל תופעה זו.‏

מעונם של כמה אניני טעם

התושב המפורסם ביותר של יערות האיקליפטוס הוא כדור הפרווה החמוד ששמו קואלה.‏ יצור צמחוני זה שהוא גם אנין טעם מעדיף לסעוד את לבו בקצותיהם של כתריסר סוגים של עלי איקליפטוס.‏ דיאטה אקסקלוסיבית שכזו היתה יכולה להיות קטלנית עבור רוב בעלי החיים,‏ אך לא לקואלה.‏ מדוע לא?‏

הסיבה לכך היא שמערכת העיכול של הקואלה בנויה בצורה מיוחדת.‏ אורכו של התוספתן שלו נע בין מטר אחד לשניים.‏ אם נשווה זאת לתוספתן שבגוף האדם,‏ אורכו רק 8 עד 15 סנטימטר.‏ התוספתן הייחודי של הקואלה מאפשר לחיית הכיס הזו למצות מהעלים שבתפריטה את כל החלבונים,‏ הפחמימות והשומנים הנחוצים לה.‏

יליד אוסטרליה פחות מפורסם,‏ שגם הוא שותף לתפריט הקפדני של הקואלה — עלי איקליפטוס — הוא הגדול שבאופוסומים ’‏הדואים’‏.‏ גודלה של חיית כיס פרוותית זו דומה לזה של חתול בית.‏ לאופוסום זנב שעיר באורך של כ־40 סנטימטר,‏ ופיסות עור המתוחות בין כפות רגליו הקדמיות והאחוריות ומזכירות כנפיים.‏ בעזרת ה’‏כנפיים’‏ הבשרניות שלו יכול האופוסום לדלג מעל ענף ולדאות למרחק של 100 מטר,‏ להתהפך באוויר ולפנות בזווית של 90 מעלות תוך כדי מעוף,‏ ולהיאחז בביטחה בענף הבא.‏

שריפות יער וצמיחה מחודשת

שריפות יער,‏ הנפוצות באוסטרליה,‏ מסכנות את יערות האיקליפטוסים.‏ אך מעניין שהעצים מעוצבים כך שיוכלו לשרוד.‏ הכיצד?‏

ובכן מתחת לקליפת העץ,‏ יחד עם הגזע והענפים,‏ מצויים ניצנים רדומים של עלים.‏ כאשר האש מכלה את קליפת העץ והעלים,‏ מתעוררים הניצנים לחיים.‏ הם עוטפים את גזע העץ המפויח במעטה של עלווה ירוקה ורעננה,‏ ובדרך זו מאפשרים לעץ להחזיק מעמד.‏ יתרה מזו,‏ הזרעים הרדומים הפזורים על פני הקרקע מנצלים לעתים קרובות את ההזדמנות לנבוט,‏ והתוצאה היא צמיחה מחודשת.‏

עץ הראוי להערכה

האם השתמשת בתרופה לשיכוך כאבי גרון שנרקחה מהאיקליפטוס או טעמת ממתק שהוכן מדבש האיקליפטוס?‏ האם הפלגת בספינה הבנויה מקורות עץ זה,‏ התגוררת בבית עשוי מהעץ או התחממת מבעירת עצי ההסקה שלו?‏ רוב הסיכויים שבדרך זו או אחרת הפקת תועלת מעץ מדהים זה.‏ אז בפעם הבאה שתראה קואלה פרוותית — או שתתפעל מתמונה שלה — תיזכר אולי ביצירת המופת,‏ בעץ המשמש לה בית.‏

ואומנם,‏ האיקליפטוס הרב־גוני ובעל כושר ההישרדות הוא אכן עץ רב־שימושי.‏

‏[‏תמונה בעמודים 14,‏ 15]‏

האיקליפטוסים נמנים עם העצים הגבוהים בעולם

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

הדבורים מפיקות מהצוף של האיקליפטוס דבש מעולה

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

הקורות של עץ האיקליפטוס ”‏נמנות עם הכבדות,‏ הקשיחות והעמידות ביותר שבנמצא”‏

‏[‏תמונות בעמוד 16]‏

קואלות (‏מימין)‏ והאופוסום ’‏הדואה’‏ (‏למעלה)‏ ניזונים מעלי האיקליפטוס

‏[‏שלמי תודה]‏

Alan Root/Okapia/PR ©

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 14]‏

Geoff Law/The Wilderness Society

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]‏

באדיבות Mount Annan Botanic Gardens