אגודת אחים מאוחדת נותרה יציבה
מאת כתב עורו! באל סלבדור
בשעה 34:11 בבוקר ה־13 בינואר 2001, התחוללה רעידת אדמה בעוצמה של 6.7 בסולם ריכטר. הרעש זעזע את אל סלבדור כולה, והורגש מפנמה ועד למכסיקו. רק מעטים ישכחו מה עשו ברגע שרעידת האדמה החלה.
”לאחר שהחלק הקשה של הרעידה היה מאחורינו, הבטנו למעלה וראינו את פסגת ההר מתבקעת ואז כאילו קפאה למספר שניות”, נזכרת מרים קֵיסַדה. ”בתי צרחה, ’אמא! רוצי! רוצי!’” ואזי צלע ההר החליקה מטה וקרסה בכיוון שלהן. נהרגו כ־500 איש תושבי לאס קולינַס בנוּאֵבָה סאן סלבדור, הקרויה גם סנטה טֶקלָה, וכ־300 בתים נהרסו עד היסוד.
”בדיוק יצאתי מהבית וחיכיתי בתחנת האוטובוס כשרעידת האדמה התחוללה”, מספרת רוקסנה סַנְצֵ’ז. ”כשהרעידה פסקה, עזרתי לאשה אחת להרים את התיקים שלה וחשבתי לעצמי, ’כדאי שאחזור הביתה מפני שהמשפחה שלי בוודאי דואגת לי’”. לאחר שהגיעה לפינת הרחוב ראתה רוקסנה שהרחוב הסתיים פתאום לרגלי הר של עפר. הבית שלה נעלם כלא היה!
סיוע מיידי
המספר הכולל של עדי־יהוה באל סלבדור עולה על 000,28 ואלפים מהם מתגוררים באיזור הרעש, האיזור שלאורך חופה של אל סלבדור. רבים, שהיו עדיין המומים מהטראומה שעברו, התחילו להתמקד במהירות בצורכי הזולת. מריוֹ סְוורֵז, משגיח נודד מטעם עדי־יהוה המשרת בסנטה טקלה, מספר: ”כשעה לאחר רעידת האדמה קיבלתי קריאה לעזרה. נמסר לי כי כמה מאחיי ואחיותיי לאמונה היו לכודים בתוך בתיהם. קבוצת מתנדבים התארגנה מייד.
”חשבנו שאולי כמה קירות קרסו ושהיינו צריכים רק לפנות את ההריסות ולפלס מעבר כדי שמי שנלכדו בפנים יוכלו לצאת. אולם איש מאיתנו לא שיער את גודל האסון. כשהגענו למקום, שאלנו היכן הבתים. לאימתנו, התשובה היתה שאנו עומדים עליהם! הבתים היו קבורים עד לקומה השנייה תחת שלושה מטרים של אדמה. זה היה מזעזע!”
בשעות אחר הצהריים, זרמו לאיזור כ־250 עדי־יהוה מהקהילות השכנות כדי להושיט עזרה. כשהם חופרים במכושים, אתים, דליים מפלסטיק ואפילו בידיים, ניסו המתנדבים נואשות להגיע לניצולים. אבל רק מעטים חולצו חיים מסנטה טקלה. בין המאות שנחנקו או נמחצו למוות תחת טונות של עפר היו חמישה עדי־יהוה.
מאמצי סיוע מאורגנים
במדינה כולה השתתפו קהילות של עדים במתן סיוע. בקומסַגווה, אוֹזַטלן, סנטה אלנה, סַנטיַגו דה מריה ואוּסוּלוּטן, נהרסו כליל בתיהם של עדים רבים. אולמי מלכות ובתים פרטיים הוסבו למרכזי איסוף. ”הסיוע היה עצום”, מספר אדווין הרננדז, משגיח נודד. ”האחים הביאו מזון, בגדים, מזרנים, תרופות ואפילו כסף מזומן להוצאות הקבורה”.
ועד סיוע, שמינה משרד הסניף המקומי של עדי־יהוה, ארגן קבוצות מקהילות שלא נפגעו קשות מן הרעש כדי לדאוג לצורכיהם המיידיים של מי שנפגעו קשות. התארגנו קבוצות עבודה שמנו בין 10 ל־20 איש, והן דאגו לשיפוצים הדרושים.
בנוסף לכך, ועדות בנייה אזוריות של עדי־יהוה, שבדרך כלל אחראיות על בניית אולמי מלכות, ארגנו קבוצות שתפקידן היה לבנות מקומות מגורים ארעיים למי שבתיהם קרסו. באל סלבדור האמיר מחירם של לוחות אזבסט, ולכן סניף עדי־יהוה בגואטמאלה תרם ביד רחבה אספקה גדולה. עצים מנוסרים למילוי השלד של המבנים ששימשו כמקלטים סופקו על־ידי הסניפים בארצות־הברית ובהונדורס.
ובעיצומה של הפעילות הקדחתנית הזו, לא פסקו רעידות המשנה. תושבי ישובים שלמים ישנו ברחובות כשמעליהם יריעות ברזנט וסדינים ישנים. העצבים היו מתוחים. עד ה־12 בפברואר נרשמו 486,3 זעזועים מסיימים.
עוד רעידת אדמה חזקה
ב־13 בפברואר 2001 בשעה 22:8 בבוקר, חודש לאחר הרעידה הראשונה, התחוללה רעידת אדמה שנייה במרכז אל סלבדור בעוצמה של 6.6 בסולם ריכטר. גם הפעם התנהלו בהילוך גבוה פעולות החילוץ וההצלה שארגנו עדי־יהוה. זקן־קהילה ושמו נוֹי אירַתַה הסביר: ”כל מדריך שיעור־ספר קהילתי חיפש את כל מי שמשתייכים לקבוצה שלו כדי לוודא שהם במקום מבטחים”.
הערים סאן ויסנטֵי וקוהוּטֶפֶּקי ופרבריהן ניזוקו קשות. העיירות סאן פדרו נוֹנוּאלקוֹ, סאן מיגל טפַּסוֹנטָס וסאן חואן טפַּסוֹנטָס נהפכו לעיי חורבות. בקַנדלֵריה שבקוּסקָטלן, היכן שהחורבן היה כמעט טוטאלי, התמוטט בית ספר קהילתי וקבר תחתיו יותר מ־20 ילדים. עד־יהוה מקומי ושמו סלבדור טְרִיחוֹ מספר: ”כשעה לאחר מכן שמעתי קול מהרחוב קורא, ’אח טְרִיחוֹ!’ בהתחלה לא יכולתי לראות מאומה בגלל האבק. ואז הופיעו פתאום העדים מקוהוּטֶפֶּקי. הם באו לראות מה שלומנו!”
קהילות שכנות התארגנו שוב כדי לספק את צורכיהם של נפגעי האסון השני. הם נהגו לפי דוגמתם של המשיחיים במקדוניה במאה הראשונה לספירה, שהתחננו לקבלת הזכות לתת, אף שהיו נזקקים בעצמם. לדוגמה, מי שהשתייכו לקהילות בעיר סנטיגו טַקסַקוונגוֹס, שספגו אבידות כבדות ברעידת האדמה הראשונה, הכינו אוכל חם לאחיהם בעיר השכנה סאן מיגל טפַּסוֹנטָס.
סך הכול, הגיע על פי אומדנים מספר האבידות בנפש ברעידות האדמה באל סלבדור ליותר מ־200,1 איש, ונמסר על שמונה נוספים שנספו בגווטמלה השכנה.
המאמצים זכו להערכה
המאמצים המאורגנים של עדי־יהוה לסייע לנפגעים זכו להערכה מצד קבוצות סיוע אחרות. רכב של הוועד הלאומי לשעת חירום הגיע לאולם המלכות, ששימש כמקלט, כדי למסור אספקה. אחת מהנציגים אמרה: ”מכל המקלטים שבהם ביקרנו, זה הראשון המסודר. כל הכבוד לכם!” האנשים שם לא התקהלו סביב הרכב, לא דחפו ולא נדחקו, כפי שאירע במרכזי סיוע אחרים. כשחולקו התרומות קיבלו הקשישים עדיפות.
העדים לא הושיטו עזרה רק לאחיהם לאמונה. בסאן ויסנטֵי, למשל, עשרות תושבים שאינם עדי־יהוה תפסו מחסה בשטח אולם המלכות. ”כאן באולם המלכות של עדי־יהוה”, אמרה רחינה דוּרַן דה קַנְיַס, ”יש לאנשים לב זהב. הם פתחו את השערים ואמרו: ’היכנסו פנימה!’ והנה אנחנו פה. אפילו כשישַנו בלילה הם שמרו עלינו בתורנות”.
הסדרת דיור
לאחר שנאמדו הנזקים, הוגשו המלצות למשרד הסניף לגבי הדיור הנחוץ. הוקמו מבנים זמניים שבהם שוכנו כל מי שנותרו ללא קורת גג. כמו כן, בוצעו שיפוצים בבתים שניזוקו חלקית. צוותי הבנייה היעילים והעמלים משכו לא מעט תשומת לב, והשכנים יצאו מבתיהם וצפו בעבודתם.
אשה אחת חשבה שהפועלים היו הצוות שהמועצה האיזורית הבטיחה לשלוח מזמן כדי לעזור, והיא התלוננה שאיש לא בא לעזור לה לפנות את ההריסות של ביתה. ילדיו של השכן הסבירו לה: ”לא, גברת, הם לא מהמועצה. הם מהמלכוּת!” איש אחד ושמו מוֹיסֶס אנטוניו דיאז, אף הוא אינו עד־יהוה, אמר: ”זו חוויה מרגשת לצפות בעדי־יהוה עוזרים למי שצריך. זה ארגון מאוחד מאוד, ובעזרת אלוהים יש להם רצון טוב לעזור לנו, למסכנים. עבדתי איתם ואני מתכוון להמשיך לעשות זאת”.
אחת מעדי־יהוה, שבנו בשבילה בית זמני, אמרה בדמעות: ”לבעלי ולי אין מילים להביע את הכרת תודתנו — קודם ליהוה ואחר כך לאחים האלה, שאינם מכירים אותנו אבל נחלצו במהירות לעזרתנו”.
עד אמצע אפריל, בנו העדים 567 בתים ארעיים לנפגעי רעידות האדמה, וכמעט 100 משפחות נוספות קיבלו חומרי בנייה לשיפוץ בתיהם שניזוקו. כשהיו לכל אחת מהמשפחות הנזקקות דלת שאפשר לנעול וקורת גג, התמקדה תשומת לבם של העדים ב־92 אולמי המלכות שהיה צורך לשפצם או לשקמם.
שיקום חיי אדם
רבים היו אסירי תודה לא רק על שיקומם של בניינים ובתים, אלא במיוחד על חיזוק רוחניותם ובריאותם הנפשית.
”בגלל המצב, ומפני שרעידות המשנה נמשכו, היו רגעים שבהם עצביי בגדו בי. אבל האחים כל הזמן עודדו אותנו ויצרו אווירה חמימה”, מספרת מרים, שהוזכרה קודם לכן. ”מה היינו עושים בלעדי האחים?”
דאגתו ואהבתו של יהוה המתבטאות בקהילה השפיעו על נפגעי רעידת האדמה באופן מפתיע. בקומסַגווה, כמעט כל בתיהם של העדים ניזוקו או נהרסו ברעידה הראשונה. ברם, 12 מתוך 17 העדים שם הגישו בקשות להשתתף בשירות מלא בחודשים אפריל ומאי, ו־2 מהם הפכו מאז לחלוצים רגילים, כלומר, למבשרים במלוא זמנם.
הקהילות באיזור קוּסקָטלן, אחד האזורים שנפגעו קשות ברעידת האדמה השנייה, ערכו יום כינוס מיוחד במרס. נרשמה נוכחות שיא של 535,1 איש, ו־22 נטבלו. להפתעתם של מארגני הכינוס, אף שרבים מהנוכחים איבדו את בתיהם זה לא מכבר, הם תרמו סכום נכבד לאולם הכינוסים.
בהביעו את רגשי התודה שחשו רבים, אמר עֵד מסאן ויסנטֵי: ”קראתי בפרסומים איך הארגון מתפקד כשקורים אסונות, אבל עכשיו חוויתי זאת על בשרי והרגשתי את התמיכה של אגודת האחים. ראינו אהבה משיחית בפעולה. איזו זכות היא להשתייך לעם המאוחד הזה!”
[תמונה בעמוד 23]
מפולת הרים שנגרמה מרעידת האדמה קברה תחתיה יותר מ־300 בתים בלאס קולינַס
[שלמי תודה]
עמודים 23–25 למטה: באדיבות El Diario de Hoy
[תמונה בעמוד 24]
הריסות אולם המלכות בטפקויו
[תמונה בעמוד 25]
תושבי הכפרים חפרו במכושים, אתים ודליים במלאכת החילוץ
[שלמי תודה]
באדיבות (photograph by Milton Flores/Alberto Morales/Félix Amaya) La Prensa Gráfica
[תמונה בעמוד 26]
הוקם לאלתר צריף על־ידי האחים בטפקויו כדי שיוכלו לערוך שם אסיפות
[תמונות בעמוד 26]
העדים שיפצו במהירות אולמי־מלכות ובנו יותר מ־500 בתים ארעיים
[תמונה בעמוד 26]
אסירות תודה, אם חד־הורית ובתה צופות בשיקום ביתן ההרוס