מנקודת המבט המקראית
מיהו מיכאל שר המלאכים?
במקרא נאמר שיש מיליוני מלאכים השוכנים בתחום הרוחני (דניאל ז׳:9, 10; ההתגלות ה׳:11). מתחילתם ועד סופם, רצופים כתבי הקודש במאות אזכורים של מלאכים הנאמנים לאלוהים. ואולם, רק שניים מיצורים רוחניים אלו מוזכרים בשמם. אחד מהם הוא המלאך גבריאל, שהעביר אישית מסרים מאלוהים לשלושה אנשים בתקופה המשתרעת על כ־600 שנה (דניאל ט׳:20–22; לוקס א׳:8–19, 26–28). המלאך הנוסף שמוזכר בשמו במקרא הוא מיכאל.
המלאך מיכאל הוא בהחלט מלאך בולט. בספר דניאל, למשל, מסופר שהוא נלחם בשדים המרושעים לטובת עמו של יהוה (דניאל י׳:13; י״ב:1). באיגרת יהודה שנכתבה בהשראה, מתואר עימות בין מיכאל לשטן בסוגיית גופתו של משה (יהודה 9). בספר ההתגלות מסופר כיצד מיכאל נלחם בשטן ובשדיו ומשליך אותם מהשמים (ההתגלות י״ב:7–9). אף מלאך אחר אינו מתואר כבעל כוח וסמכות כה רבים ביחס לאויבי אלוהים. אין זה מפתיע אפוא שהמקרא מכנה את מיכאל ובצדק ”שר המלאכים”. המילה ”שר” משמעה ”מנהיג” או ”ראש”.
המחלוקת סביב זהותו של מיכאל
לנצרות על פלגיה, ליהדות ולאיסלאם יש דעות סותרות בנושא המלאכים. חלק מההסברים די מעורפלים. למשל, מילון המקרא בהוצאת אנקור מציין: ”אפשר שקיים מלאך ראשי יחיד ו/או קבוצה קטנה של שרי מלאכים (בדרך כלל ארבעה או שבעה)”. לדברי מילון המקרא אימפריאל, מיכאל הוא ”שמה של ישות על־אנושית, שבנוגע אליה קיימות ככלל שתי דעות מנוגדות. האחת גורסת שזהו האדון ישוע המשיח, בן אלוהים, והשנייה שהוא אחד משבעת שרי המלאכים”.
לפי המסורת היהודית, שמותיהם של שבעת שרי המלאכים (מלאכי השרֵת) הללו הם גבריאל, ירמיאל, מיכאל, רגואל, רפאל, שריאל ואוריאל. לעומת זאת לפי האיסלאם, קיימים ארבעה שרי מלאכים, ושמותיהם: ג׳יבְּריל, מיכאיל, עִזרַאיל ואִסראפיל. הקתולים מאמינים גם הם בקיום ארבעה שרי מלאכים: מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל. מה אומר המקרא בנידון? האם קיימים כמה שרי מלאכים?
תשובת המקרא
למעט מיכאל, אין במקרא אזכור של שר מלאכים נוסף. כמו כן, לא קיים במקרא המונח ”שרי מלאכים”. השימוש בהא־הידיעה ביוונית המקורית בפסוק 9 של ספר יהודה מציין כי מיכאל לבדו נושא בתואר זה. מכאן שהמסקנה ההגיונית היא שיהוה אלוהים האציל על אחד מיצוריו השמימיים, אחד בלבד, סמכות מלאה על כל שאר המלאכים.
פרט לבורא עצמו, מוזכרת ישות נאמנה אחת ויחידה שהמלאכים סרים למרותה, דהיינו ישוע המשיח (מתי י״ג:41; ט״ז:27; כ״ד:31). השליח פאולוס הזכיר במפורש את ”האדון ישוע” ואת ”מלאכי עוזו” (תסלוניקים ב׳. א׳:7). פטרוס תיאר את ישוע שקם לתחייה במילים: ”אשר עלה השמיימה והוא לימין אלוהים, ולפניו הוכנעו מלאכים ורשויות וגבורות” (פטרוס א׳. ג׳:22).
אף שאין הצהרה מקראית שמזהה מפורשות את מיכאל שר המלאכים כישוע, יש פסוק המקשר את ישוע למעמד של שר המלאכים. באיגרתו אל התסלוניקים, התנבא השליח פאולוס: ”האדון עצמו ירד מן השמים בקריאה של פקודה, בקול שר המלאכים ובשופר אלוהים, והמתים השייכים למשיח יקומו ראשונה” (תסלוניקים א׳. ד׳:16). בפסוק זה מתואר ישוע כמי שקיבל סמכות מאלוהים להיות המלך המשיח. ואולם הוא מדבר ”בקול שר המלאכים”. שים לב, כמו כן, שיש בכוחו להקים מתים לתחייה.
בהיותו אדם על הארץ, הקים ישוע מתים לתחייה מספר פעמים. בעשותו כן, השמיע את קולו ’בקריאות של פקודה’. למשל, כאשר הקים לתחייה את בנה המת של האלמנה בעיר ששמה נעים, אמר: ”בחור, הריני אומר לך, קום!” (לוקס ז׳:14, 15) מאוחר יותר, ממש לפני שהקים לתחייה את ידידו אלעזר, ישוע ”קרא בקול גדול: ’אלעזר, צא החוצה!’” (יוחנן י״א:43) אך במקרים הללו, קולו של ישוע היה קולו של אדם מושלם.
לאחר שהוקם לתחייה, זכה ישוע למעמד ’גבוה מאוד’ בשמים כיצור רוחני (פיליפים ב׳:9). לאחר שחדל מקיומו האנושי, שב אליו קולו של שר המלאכים. מכאן שכאשר שופר אלוהים השמיע את הקריאה ל”מתים השייכים למשיח” לקום לתחייה שמימית, השמיע ישוע ”קריאה של פקודה”, והפעם ”בקול שר המלאכים”. אין זה אלא הגיוני להסיק, שרק שר המלאכים יכול לקרוא ”בקול שר המלאכים”.
כמובן, קיימים מלאכים נוספים שמעמדם רם, כגון השרפים והכרובים (בראשית ג׳:24; ישעיהו ו׳:2). אך המקרא מצביע על ישוע המשיח שהוקם לתחייה כראש המלאכים כולם — מיכאל שר המלאכים.