מבט על העולם
פולשים הרסניים
”על פי אומדנים, פולשים ’זרים’ עולים לכלכלה העולמית מאות מיליארדי דולרים מדי שנה, והם גם מפיצים מחלות וגורמים להרס אקולוגי מאסיבי”, מציין אינטרנשיונל הרלד טריביון. מספר לא מבוטל של צמחים ובעלי חיים שאינם מזיקים לסביבתם הטבעית מועברים ביודעין או שלא ביודעין למקומות חדשים. למשל, Boiga irregularis, נחש ממשפחת הזעמניים שמקורו באוסטרליה ובאינדונסיה, הכחיד ציפורים מקומיות בגוּאם והוא עושה דרכו אל מעבר לאוקיינוס השקט — לפעמים כשהוא מסתתר בתושבת הגלגלים במטוסים. הופעת האצה שלוּחית ויקינתון המים הדרום אמריקני אַיכְהוֹרְנְיָה עבת־רגל במערכות אקולוגיות אחרות פוגעת קשות ביצורים הימיים המקומיים באזורים נרחבים. דשא מיובא מארצות־הברית לסין המשמש לריפוד מגרשי גולף צומח כעת פרא. במקביל לכך, חיפושיות סיניות ממין Anoplophora glabripenis המועברות בדרגשי עץ גורמות נזקים ליערות באמריקה הצפונית. מינים אחרים הידועים בהרס שהם זורעים הם נמִיָה הודית, בוצית ממין Dreissena polymorpha, עץ המיקוניה (Miconia calvescens), דג פֶּרקת היאור, סנאי אמריקני יליד אמריקה הצפונית, שפמנון קרפדי, חילזון ממין Euglandina rosea והנמלה אצנית ארוכת מחוש.
קוסמטיקה לילדות
יצרני הקוסמטיקה ביפן מציעים קו תמרוקים חדש המיועד במיוחד לילדות, מוסר הטיימס של יפן. בעקבות השיגעון לקוסמטיקה השוטף את המדינה, צובאות נערות וילדות על חנויות כולבו וקונות מוצרים כגון שפתון עם ברק או מסקרה שקופה, בניסיון לחקות את הזמרות הנערצות עליהן. בעבר, נהגו ילדות למרוח שפתון רק לשם שעשוע. כעת, מספר הולך וגדל של ילדות מתכוונות ברצינות להתאפר, ורוצות ללמוד לשפר או לטשטש תווי פנים מסוימים בעזרת איפור. עורך מגזין לילדים ציין: ”כיום מתחילים לסבול מתסביך נחיתות בגיל צעיר יותר. הילדים של היום מודעים לפגמים שלהם בגיל צעיר מזה של קודמיהם”. אך מסתבר שאחת החברות לא נכנעה למגמה חדשה זו והצהירה: ”אין זה מקובל בתרבות היפנית שילדות בגיל בית ספר יסודי ותלמידות חטיבת ביניים יצרכו מוצרי קוסמטיקה. לא נייצר (עבורן) תמרוקים משיקולי המוסר החברתי”.
”תסמונת התינוק המנוער”
ניעוּר תינוק כשאוחזים בזרועותיו, ברגליו או בכתפיו עלול לגרום לבעיות בריאות חמורות, מדווח אֶל אוניברסל, עיתון שיוצא לאור במכסיקו סיטי. ”יש רופאים הסבורים שרבים מן המטופלים שסובלים מהפרעות למידה הם קורבנות של תסמונת התינוק המנוער”. לדברי חואן חוזה רמוס סוארז, מומחה למחלות ילדים, ”טראומה זו עלולה לגרום לשטף דם במוח ולנזק מוחי, אף שאין סימני התעללות גלויים לעין”. הוא מוסיף ואומר שניעור עלול לגרום לאובדן השמיעה, עיוורון, נזק לעמוד השידרה, שיתוק, פירכוסים ואפילו למוות. זאת מפני שראשו של התינוק כבד יחסית, ושרירי הצוואר אינם חזקים מספיק לעמוד בלחץ שנוצר בניעור. אין ספק, שבכי של תינוק די מרגיז. העיתון שלעיל נחלץ לעזרת המטפלים בתינוקות ומציע לנקוט ”שלושה צעדים פשוטים שלוקחים פחות מדקה: (1) עצור, (2) שב ו־(3) הירגע. שלוט ברגשותיך במקום להוציא את העצבים על התינוק”. ואז טפל בבעיה שגורמת לתינוק לבכות — אולי הוא רעב או זקוק להחלפת חיתול — או עשה דברים שמרגיעים או משעשעים אותו.
צ׳או לגונדולה?
”האומנות העתיקה של בוני הגונדולה בוונציה גוססת לאיטה”, מציין העיתון הלונדוני אינדיפנדנט. ”בעתיד ייבנו הגונדולות על־ידי חובבנים תוך התעלמות מן המסורת, החומרים והאומנות המשקפים את ההיסטוריה של אחת הערים המרתקות ביותר בעולם”. אומנות הבנייה של אותן סירות מפורסמות, שהיתה ידועה מהמאה ה־11, נמצאת בסכנת הכחדה ”משום שהשיטה הישנה של העברתה מאב לבן או מאומן לשוליה אינה נהוגה עוד”. העלות הגבוהה של העבודה והעובדה שצעירי ונציה אינם מוכנים להקדיש 20 שנה ללימוד אומנות זו עשויות להיות הסיבות לכך. לכן נראה שכאשר יגיעו רבי האומן הנוכחיים לגיל הפרישה, לא יימצאו להם מחליפים. בניית גונדולה מצריכה 500 שעות עבודה. הגונדולה שונה מסירות אחרות בכך שצִדה השמאלי רחב יותר מהימני, ומאזן אותה משקלו של הגונדולייר האוחז במשוט. עיצוב אָ־סימטרי זה מאפשר לו לנווט בהצלחה בתעלות הצרות ביותר של ונציה.
הפיראטיות בעלייה
”הפיראטיוּת לא ידעה ימים טובים יותר”, מוסר המגזין הצרפתי ולֶר אקטוּאֶל. בשנתיים האחרונות חלה עלייה של יותר מכפליים במספר התקפות שודדי הים. המצב גרוע במיוחד בדרום־מזרח אסיה, היכן שהמשבר הכלכלי גרם לפשיעה בקרב העניים. מסתבר שהפיראטיות גוברת גם בסמוך לחופי אפריקה ודרום אמריקה. לדברי אדוארד ברלי, נציג הוועד המרכזי של בעלי הספינות בצרפת, ”ב־1998 נאמדו ההפסדים ב־16 מיליארד דולר. חלק מהספינות נעלמו על מטענן מבלי להותיר עקבות. לאחר שהספינות נחטפות וזהותן מוסווית, הן מופיעות שוב בנמלים חשודים תחת דגלים שונים, לפי הצורך”. הפיראטים מצוידים בסירות מהירות מאוד, בציוד תקשורת מתוחכם ובנשק כבד, והם נעשים יותר ויותר אלימים.
שתיינים צעירים
”בני נוער באירופה משתכרים בגיל חסר תקדים ובתדירות גבוהה יותר”, מוסר העיתון הגרמני זוּטדויצֶ’ה צַייטוּנג. מגמה מדאיגה זו הובאה לאחרונה לידיעתם של שרי הבריאות במדינות האיחוד האירופי. עד כמה חמורה הבעיה? מחקר שנערך ב־1998 העלה כי במספר מדינות, בין 40 ל־50 אחוז מהנערים בני ה־15 שותים בירה דרך קבע, בעוד שהנערות באותו גיל באנגליה, בסקוטלנד ובווילס שותות יותר יין ומשקאות חריפים מהנערים. בדנמרק, פינלנד ובריטניה, יותר ממחצית בני ה־15 היו שיכורים לגמרי יותר מפעם אחת בחייהם. האלכוהול גם אחראי למותם של כמה אלפי צעירים בגילאים 15 עד 29 מדי שנה במדינות האיחוד. מועצת השרים המליצה להוסיף לתוכנית הלימודים חינוך בנושא אלכוהול, כדי ליידע את הנוער בהשפעות השתייה המופרזת.
מוות מעישון — טוב לכלכלה?
”גורמים בכירים בחברת פיליפ מוריס ושות’ בצ׳כיה הפיצו דו״ח ניתוח כלכלי שמסקנתו היא... שמוות מוקדם של מעשנים תורם לקיזוז ההוצאות הרפואיות”, מציין וול סטריט ז׳ורנל. ”הדו״ח, שחובר בחסות יצרן הסיגריות... מונה את ’ההשלכות החיוביות’ של העישון על הכלכלה הלאומית, כמו למשל הכנסות מהמס העקיף בְּלוֹ וממיסים אחרים על סיגריות ו’צמצום בעלויות טיפול רפואי בשל תמותה מוקדמת’”. עוד נאמר בכתבה: ”לאחר שנשקלו העלויות והיתרונות, הובאה בדו״ח המסקנה שב־1999 רשמה הממשלה רווח נקי של 82.5 מיליארד קרוֹנה (1.147 מיליון דולר) מעישון”. עד מהרה עורר הדו״ח סערה ציבורית. ”חברות סיגריות נהגו להכחיש שהסיגריות גורמות למותם של אנשים. כעת הן מתרברבות על כך”, כתבה בעלת טור בעיתון. הכלכלן קנת’ וורנר שאל: ”היש חברה אחרת שמתגאה בכך שהיא מזרימה כספים לאוצר המדינה על־ידי הריגת לקוחותיה? אני לא חושב”. חברת פיליפ מוריס הגישה את התנצלותה בשבוע שלאחר פרסום הדו״ח. ”אנו מבינים שלא זו בלבד שחלה כאן טעות איומה, אלא שזה היה פסול מבחינה מוסרית”, אמר סגן נשיא החברה סטיבן ס. פריש. ”ההצהרה היתה שלא במקומה, וזאת בלשון המעטה”.
להפוך ילדים לפחות חומרניים
ילדים הם ”חלומו של כל משווק”, ואפילו ילדים קטנים הופכים ל”צרכנים כפייתיים”, מוסר העיתון הקנדי גלוב אנד מייל, ”ושום שיטה לא הוכחה כיעילה בבלימת המגמה”. עם זאת, צוות פרופסורים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד סבורים שהם מצאו פתרון: תוכנית לימודים בת שישה חודשים שמטרתה לעזור לילדים לצמצם את זמן צפייתם בטלוויזיה, וכן לסייע להם להיות בררניים יותר בבחירת התוכניות שבהן הם צופים. לקראת סוף שנת הלימודים, ילדים שהשתתפו בתוכנית ביקשו פחות משחקים חדשים מהוריהם יחסית לאחרים. לדברי גלוב, ”ילד ממוצע צופה ב־000,40 פרסומות בשנה, בהשוואה ל־000,20 בשנה בשנות השבעים”.