לכודים בתוך דמעה זהובה
מאת כתב עורו! ברפובליקה הדומיניקנית
לאורך הגזע אצה לה נמלה, אשר אינה מודעת לסכנה האורבת לה. לפתע, רגל אחת נתקעת, אחר כך עוד אחת, עד אשר הנמלה נלכדת בשרף דמוי הדבש של העץ. טיפת זהב נוספת של שרף מטפטפת עליה ומטביעה את הנמלה. מכאן זה כבר בלתי אפשרי להימלט. לבסוף, הגוש הדביק, ובתוכו הנמלה, צונח על הקרקע. הגשם שוטף את הנמלה הכלואה לתוך נהר, שם היא נקברת בסחופת. אלפי שנים מאוחר יותר מתגלה הנמלה, שמורה בצורה מושלמת, בתוך דמעה זהובה. השרף התקשה ונהפך לעִנְבָּר — אחד מאוצרותיו היקרים ביותר של האדם.
מה ידוע לנו על הענבר? האם הענבר וחרקים הקבורים בתוכו יכולים לפתוח עבורנו צוהר לעבר הרחוק? האם בידם המפתח ליצור מחדש צורות חיים שפסו מן העולם?
הזהב של הצפון
זה אלפי שנים מסתקרן האדם ממקורותיו המסתוריים של הענבר ומיופיו החם והזהוב. בנוסף על כך, עושה רושם שיש לענבר כוחות מדהימים! ב־600 לפה״ס בערך, הבחין המדען היווני תַלֶס שכאשר משפשפים את הענבר בבד, הוא מסוגל למשוך נוצות או חתיכות קש קטנות. ”כוח מדהים” זה הוא חשמל סטטי. למעשה, המילה ”Electricity” [חשמל] נגזרת מהמילה היוונית של ענבר — אלקטרון [elektron]. רק כעבור למעלה מאלפיים שנה גילה הרופא האנגלי ויליאם גילברט שחומרים אחרים מלבד הענבר יכולים לייצר חשמל סטטי.
בין השנים 54 ל־60 לספירה, שלח הקיסר הרומי נירון קצין צבא כדי לחפש אחר המקור של חומר יקר ערך זה. במסעו לצפון, מצא הקצין את המקור — החוף הבלטי — ושב עם מאות קילוגרמים של ענבר. ברומא נחשב הענבר לרב ערך בשל יופיו ובשל האמונה כי יש לו סגולות שיכולות להגן על נושאיו מכל פגע. הוא היה גם מרכיב בתרופות ומשחות. ההיסטוריון הרומי פליניוס מסר כי הענבר היה כה פופולרי עד שצלמית שפוסלה מענבר היתה יקרה יותר מעבד בריא!
הציביליזציה המוקדמת ביותר של אירופה הצפונית השתמשה בענבר, שנקרא לעתים הזהב של הצפון, כדי לסחור בברזל, בנחושת ובסחורות אחרות מהדרום. בימי הביניים הסחר בענבר וייצורו באירופה נשלטו בלעדית על־ידי האבירים הטֶבְטוֹנִים, שחזרו ממסעות הצלב. איסוף ענבר שלא כחוק היה עבירה שדינה מוות.
בינתיים, באיים הקריביים של קִיסָלֵאָה, היום הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי, גילו בני הטיינוֹ האינדיאנים גם הם את הענבר. כשביקר קולומבוס לראשונה בקיסלאה ב־1492, הוא העניק לצ׳יף הצעיר של האי מחרוזת עשויה חרוזי ענבר בוהקים. מסופר כי קולומבוס הופתע כאשר קיבל בתמורה זוג נעליים המעוטרות בחרוזי ענבר!
מהו ענבר?
ענבר שמקורו ברפובליקה הדומיניקנית הוא שרף קשה מעץ טרופי בעל עלים רחבים השייך למין שנכחד. מספר מינים קרובים, ששמם המקומי הוא אלגרובּה, עדיין גדלים באזור הקריביים וכן גם באזור מרכז ודרום אמריקה. אף־על־פי־כן, המינים הקרובים ביותר ל”עץ הענבר” הדומיניקני נמצאים אך ורק במזרח אפריקה. ענבר מהאזור הבלטי באירופה בא מעץ מחטני מסוים.
כיצד נוצר הענבר? ראשית קליפת העץ נפתחת כתוצאה מכך שענף עיקרי בעץ נשבר, או שגזע נחתך עמוקות, או שעץ מותקף על־ידי חיפושיות מכרסמות עצים. אחר כך מחלחל השרף הדביק לפני השטח כדי לאטום את הפצע. חרקים או יצורים קטנים אחרים שגורלם לא שפר עליהם נתפסים בשרף עד שלבסוף הם שוקעים בתוכו לגמרי. שלא כמו מוהל העץ, נוזל המורכב ממים ומחומרים מזינים, השרף מכיל תרכובות של טרפן, אלכוהול ואסטרים. נראה שהכימיקלים פועלים כחומרי ייבוש וכחומרים אנטיביוטיים. הם חונטים כל חרק או צמח העטוף בתוך השרף. בסביבה ובתנאים מתאימים, מתקשה אט אט השרף והופך לענבר, וגופו של החרק נשמר למשך אלפי שנים. לפיכך, הענבר הוא שרף מאובן מעצים עתיקי יומין.
מציאת האוצר האבוד
הענבר מצוי אומנם בכל כדור־הארץ, אך רק כ־20 אזורים מכילים מספיק ענבר כדי להפיק רווחים מייצורו. נכון לעכשיו, רוב הענברים נחצבים באזור הבלטי של מזרח אירופה, ברפובליקה הדומיניקנית ובאזורים מסוימים במכסיקו.
חציבת ענבר היא משימה הדורשת סבלנות רבה. מדענים רבים מאמינים שכדי שהשרף ייהפך לענבר, עליו להיקבר מתחת לפני האדמה, בדרך כלל בחומר לח או במשקעים חוליים. מחצבים רבים ברפובליקה הדומיניקנית ממוקמים בשטחים גבוהים וסלעיים, המכוסים ביערות סובטרופיים. הגישה היחידה אליהם היא ברגל או על גבי חמור, לאורך שבילים תלולים בהר.
כמה מן המכרות הם למעשה בורות רחבים ועמוקים. אחרים הם מנהרות צרות באורך של 200 מטר. מכיוון שמכונות וחומרי נפץ עלולים לשבור את הענבר, החוצבים חייבים לפורר בעמל רב את אבני החול ואת האדמה הקשה בעזרת הידיים, בהשתמשם באיזמלים, במעדרים ובאתים. לעתים הנר משמש כמקור האור היחיד של החוצבים.
מאבן גסה לאבן חן מלוטשת
לאחר שמסירים את הענבר מן האבן העוטפת אותו, החוצב מוציא אותו לאור השמש הבהיר, שוטף אותו ושובר את השכבה הקשה בקצה האחד. הוא מלחלח בעזרת שמן את דפנותיו החשופות של הענבר, כדי שניתן יהיה להביט לתוכו. הוא מחפש אחר תכלילים — בעלי חוליות שהתאבנו, חרקים או כל חומר אורגני אחר שיכול להיות בתוך הענבר. הסבירות לראות חרק בענבר הדומניקני היא 1 ל־100 אבנים. לעומת זאת, הסבירות לראות חרקים בענברים הבלטיים היא 1 מתוך 000,1 אבנים. הגורם לכך, בין היתר, הוא שהענבר הבלטי אטום לאור, ואילו יותר מ־90 אחוז מהענברים הדומיניקנים שקופים.
את הענבר ממיינים בזהירות לפי מידה, צורה, צבע ותכולה. רובם המכריע של אלפי הענברים הנחשפים מדי שבוע הם ענברים קטנים. אך לא כולם. חתיכה אחת של ענבר דומיניקני שוקלת בערך 8 קילוגרמים! אבנים קטנות ללא מאובנים הופכות לתכשיט, ואילו אבנים בעלות ערך יקר ביותר נשמרות לאספנים פרטיים או למוזיאונים.
לרוב אבני הענבר יש גוונים חמים של צהוב וזהוב. בכל חודש נחצבים ברפובליקה הדומיניקנית גם כמה אבנים בצבע כחול. הענבר הירוק הוא נדיר אף יותר. סבורים כי המגוון הרחב של צבעי הענבר הוא תוצאה של הבדלים בתרכובות הכימיקליות של השרף ובמינרלים המצויים באדמה.
תמונות מיער עתיק
הואיל ומאפייניו יוצאי דופן, הענבר ו”אסיריו” מתקיימים זמן רב יותר מהמערכת האקולוגית הטרופית והעשירה שממנה באו. החומר האורגני המקורי ברוב המאובנים התחלף במינרלים והתאבן. מצד שני, הענבר הוא תוצר אורגני בעצמו, כמו החיות והצמחים שהוא לפעמים מכיל. אם הוא שקוף, אזי ניתן ללמוד על האוצרות הקדומים הטמונים בתוכו ולצלם אותם בשלושה מימדים מבלי לפגוע בהם. הענבר נחשב לחלון מצויין לעבר, משום שהוא מכיל תיעוד לא רק של חרקים ובעלי חוליות קטנים, אלא גם של צמחים ושל סוגי אקלים ממערכות אקולוגיות שחלפו מן העולם.
מה הם התכלילים היקרים ביותר? הדבר תלוי רבות בראיית העולם של האספן. חלק מהתכלילים היקרים ביותר הם אלו הידועים בין אוהבי הענבר כשלושת המטמונים: עקרבים, לטאות וצפרדעים. היות והם גדולים וחזקים יותר מחרקים רבים, רובם יכלו להימלט בקלות מהמלכודת של השרף. אלו שנלכדו היו בדרך כלל קטנים מאוד או אולי נחלשו בעקבות מחלה או נפצעו על־ידי טורף. עד כמה נדיר למצוא אותם? מאוד! אספן אחד מעריך שעד כה נתגלו רק בין 30 ל־40 עקרבים, בין 10 ל־20 לטאות ובין 8 ל־9 צפרדעים. אלו שנמצאו הם בהחלט יקרי ערך. ענבר דומיניקני שהתגלה ב־1997 והכיל צפרדע קטנה הוערך במחיר של למעלה מ־000,50 דולר.
מבחינתם של המדענים, סוגים אחרים של תכלילים אפילו עוד יותר מרתקים. מאחר שחרקים נלכדו לא אחת כהרף עין, אבנים רבות של ענבר מכילות ”תצלומי בזק” של העולם הקדום. ניתן להבחין בסימנים להתנהגותו של החרק, כמו זו של הטורף ושל הנטרף. חלק מן הענברים מכילים ביצים, זחלים היוצאים מקליפת הביצה, ביצי עכביש עם עוברים או עכבישים שרק בקעו. ממצאים אלו מאפשרים למדענים ללמוד את שלבי התפתחותו של החרק. חתיכה אחת של ענבר השמורה במוזיאון בשְׁטוּטְגַרְט, גרמניה, מכילה מושבה קדומה בת 000,2 נמלים.
בדומה לכך, ניתן בעזרת התכלילים לאסוף מידע באשר לעולם הצומח של היערות העתיקים. פרחים, פטריות, טְחָב, עלים וזרעים שנשתמרו בענברים תרמו רבות בזיהוי צמחים ועצים קדומים רבים. בנוסף לכך, מדענים בטוחים שעצי תאנה היו גם קיימים ביער, אף שעליהם או ענפיהם לא נמצאו עד כה. מדוע? משום שמספר מינים של צרעות התגלו בתוך ענבר — צרעות שידוע שהן חיות רק בעצי תאנה. אי לכך, הגיוני להניח שגם עצי תאנה צמחו ביער.
משחזרים את העבר?
לפני מספר שנים יצא לאקרנים סרט פופולרי שהתבסס על ההנחה שניתן לשחזר דינוזאורים על־ידי דגימת דנ״א מדמו של דינוזאור, אשר נמצא ביתוש שנלכד בתוך ענבר. מדענים רבים מטילים ספק שאפשרות זו אכן ממשית. לכל היצורים החיים דנ״א משלהם, ובו הצופן הגנטי הקובע את התכונות שקיבלו בתורשה. אולם, הגם שהתגלו קטעי דנ״א של כמה חרקים וצמחים שנמצאו בענבר, ניסויים אלו אינם מאפשרים שחזור יצורים שנכחדו.
הדנ״א הקדום אינו רק פגום אלא אף אינו שלם. לפי אחת הערכות, הקטעים שמוצאים בענבר הם אולי פחות ממיליונית מתוך המידע ההכרחי לשיקום האורגניזם של הקוד הגנטי. המשימה לשחזר את הקוד כולו הושוותה לשחזור ספר בין אלפי עמודים על־ידי משפט מקוטע ולא שלם.a
על כל פנים, הרעיון לשכפל גנטית דינוזאור יצר עניין מחודש בענבר, וכעת ישנן תערוכות של ענברים במוזיאונים שונים ברחבי העולם. במוזיאון העולמי לענברים בסנטו דומינגו, הרפובליקה הדומיניקנית, יכולים המבקרים ליהנות מתצוגות אינטראקטיביות וללמוד על הענבר בעזרת מיקרוסקופ מפותח. בסדנאות שמפעיל המוזיאון, אנשי מקצוע הופכים את הענבר הגולמי לתכשיטים יפהפיים ולאבני חן המכילות בתוכם מאובנים.
הענבר מרתק את האדם כבר מאות שנים. כיום, הענבר יקר בשל יופיו המסתורי והחם. אך הוא גם מספק לנו מבט רב ערך אל העבר.
[הערת שוליים]
a למידע נוסף בנוגע לגנטיקה, ראה חוברת עורו! מ־22 במרס 1995, עמודים 3–10 (אנג׳).
[תמונות בעמוד 17]
חרקים שונים ואפילו צפרדעים נמצאו לכודים בענבר
[תמונות בעמוד 18]
חתיכות קטנות של ענבר הופכות לאבני חן מלוטשות
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 17]
החרקים שבתוך הענבר בעמודים 2, 16 ו־17 והתכשיטים בעמוד 18: Cortesía Museo Mundo de Ambar, Santo Domingo RD-Foto Gianfranco Lanzetti; עמוד 17, צפרדע: Cortesía Museo Mundo de Ambar, Santo Domingo RD e Nelson Fulgencio-Foto Gianfranco Lanzetti