האש הדו פרצופית
מאת כתב עורו! באוסטרליה
האש יכולה להיות ידידה או אויבת. האש יכולה להפיח רוח חיים חדשה בנוף או לכלות אותו. שריפות גדולות עלולות להיהפך לכוח הרסני ביותר שקשה מאוד לשלוט עליו.
דוגמה אחת להרס הנרחב שזרעה אש משתוללת היא מה שהתרחש באינדונזיה ב־1997. דליקות שפרצו ביערות עשו שמות במדינה, גרמו נזק עצום לאדמה, לבריאות התושבים ולכלכלה. מעטה העשן מדליקות אלו התפשט למדינות שכנות — שמונה במספר — ופגע בכ־75 מיליון איש. דיווחים מצביעים על כך ש־20 מיליון איש נזקקו לטיפול רפואי נגד קצרת, נַפַּחַת הריאות, מחלות לב וכלי דם וכן גם בעיות עיניים ועור.
בסינגפור נסק זיהום האוויר לרמות מבהילות. העיר כולה כוסתה בעשן. ”אנחנו אסירים בבתים שלנו”, קוננה דיירת אחת, שלא העזה לעזוב את ביתה הממוזג. בימים הגרועים ביותר, לא ניתן היה לראות את השמש מבעד לאובך.
בשנה שלאחר מכן, ב־1998, נאלצו 000,8 תושבים מקולומביה הבריטית, קנדה, לעזוב את בתיהם בשל שריפה שהלכה והתקרבה אליהם בצעדי ענק. שריפה זו היתה רק אחת מתוך קרוב לאלף דליקות שפרצו ברחבי קנדה באותה שנה, מתוכן היו 115 שריפות שבשלב מסוים יצאו מכלל שליטה. שריפה אחת בצפון אלבֶּרְטָה, קנדה, כילתה למעלה מ־000,360 דונם של יער. תושב מקומי אחד אמר: ”זה נראה כאילו התפוצצה פה פצצה גרעינית. ענן שחור וענקי אפף את כל האזור”.
פניה המסוכנים של האש
האש היא אחד מכוחות הטבע החזקים ביותר. שריפה המשתוללת ביער יכולה לעצב מחדש את פני האדמה, לשנות את האיזון בין סוגי הצמחים, לחולל תמורות בחייהם של בעלי החיים המקומיים ולסכן חיים ורכוש.
אש ענקית יכולה להעלות את הסבירות להתרחשות של סחף. כאשר האדמה חשופה לגשמים כבדים, אשר לא פעם יורדים לאחר קיץ לוהט, האדמה נסחפת. כתוצאה מכך נפגעים צמחים ממינים שונים. חלק מהצמחים העדינים יותר סובלים ומתים, בעוד שאחרים מסתגלים היטב. למרבה הצער, הצמחים המשגשגים הם בדרך כלל עשבים שוטים, אשר משתלטים על האדמה על חשבון הצמחייה המקומית.
חיות הניזונות רק מצמחים מסוימים הגדלים באותו מקום נמצאות גם הן בסכנה. באוסטרליה, יונקים מקומיים כמו הקואלה והאוֹפּוֹסוּם האוסטרלי נמצאים בסכנת הכחדה ועלולים להיכחד לחלוטין אם שטחים רבים מסביבתם הטבעית יושמדו באש. ב־200 השנים שחלפו, איבדה יבשת אוסטרליה 75 אחוז מיערות הגשם, 66 אחוז מהשטחים המיוערים, 19 מיני יונקים ו־68 מיני צמחים מקומיים, שרובם המכריע לא מצוי בשום מקום אחר בעולם.
ככל שהערים החלו לפלוש יותר ויותר לתוך שטחי היערות שסביבן, האנשים נעשו פגיעים יותר להשפעותיה ההרסניות של האש. בדצמבר 1997, עלו בלהבות יותר מ־4.2 מיליון דונם במאות דליקות שהשתוללו בפרברי סידני, אוסטרליה, ובמספר ערים קטנות סביב לבּלוּ מאוּנטֶנז (ההרים הכחולים). בערך מחצית מהדליקות יצאו מכלל שליטה. מפקד מכבי־האש אמר שהיו אלו השריפות הנוראיות ביותר שהוא ראה ב־30 השנים האחרונות. מאות אנשים נאלצו לפנות את בתיהם ואחרים איבדו את בתיהם בלהבות. האש גם גבתה את חייהם של שני אנשים. החל מסוף דצמבר 2001, הועלתה האפשרות ששריפות שנגרמו על־ידי הצתות כילו כ־6.7 מיליון דונם של יערות.
כשהאש מאיימת
ישנם מספר גורמים האחראים להשתוללות דליקות שיצאו מכלל שליטה. גורם אחד הוא דפוס מזג אוויר הקשור לאֵל ניניו, תופעת טבע המתרחשת במחזוריות קבועה וגורמת לחום וליובש ברחבי העולם. כל אזור שחווה את תקופת היובש שמותיר מאחוריו האל ניניו, הוא בעל המרכיבים האידיאלים לפריצת שריפה.
על־פי־רוב, רשלנותו של האדם גורמת לפריצת שריפות. הצתה מכוונת נחשבת במדינות רבות לעבירה פלילית. מעריכים שלפחות מחצית מן השריפות ביערות שבבעלות ממשלתית בניו סאות’ וויילס, אוסטרליה, נובעות כתוצאה מהצתות או תאונות.
הטיפול חסר האחריות בסביבה הינו גורם נוסף שיכול להוביל לשריפות רציניות. כריתת עצים הופכת את היערות לדליקים יותר. ”שכבת הדלק” שבה תלויה האש מתרבה משיירי השברים והנסורת לאחר כריתת העצים. כריתת העצים אף מחסלת את מעטה העלים ממעל, דבר המאפשר לאור השמש לחדור לחומר המת על הקרקע ולייבש אותו. ניצוץ אחד והשילוב הרגיש הזה יכול להתלקח ולהסתיים באש אוֹכֵלָה שעלולה לצאת בקלות מכלל שליטה.
שיקולים כלכליים יכולים גם כן להחמיר את בעיית השריפות הגדולות. חקלאות בשיטת הכיסוח וההבערה, בה נוקטים כבר מאות שנים באינדונזיה, בקושי מפרה את האיזון הטבעי. כאשר חקלאים מפקחים בקפידה על היקף הדליקות, יש להן בערך אותן ההשפעות על הסביבה כמו דליקה טבעית. אולם, בזמן האחרון, השיטה המסורתית של כיסוח והבערה גדלה בהיקפה ונעשתה לתעשייתית. עם הגידול בביקוש העולמי למוצרים כמו שמן דקלים, משמידים יערות ובמקומם נוטעים מטעי ענק של שתילים הצומחים במהירות ומניבים רווחים נאים. הדרך הפשוטה והזולה ביותר לפנות שטח אדמה היא על־ידי שריפת הצמחייה הטבעית. אי לכך, שורפים שטחים עצומים מבלי להתחשב ביתרונות ארוכי הטווח של שמירה על כמות מספקת של שטחי יערות.
פניה המסבירים של האש
אף־על־פי שהאש יכולה לחולל שמות ולזרוע הרס אדיר, היא יכולה להיות מאוד יעילה עבור מינים רבים של צמחים וחיות. לאמיתו של דבר, היא יכולה למלא תפקיד חשוב בשמירת האיזון שבטבע. כיצד?
האש היא אחת מידידותיו הוותיקות ביותר של האדם. היא מחממת אותו, מספקת לו אור ומסייעת לו לבשל את מזונו. הילידים האוסטרלים נעזרו באש במשך מאות שנים כחלק משגרת החיים היומית והעונתית שלהם. האש כה חשובה לאנשי היַאנְיוּאַה שבאוסטרליה עד כדי כך שבשפתם יש יותר מתריסר מילים המתארות את סוגי האש והשפעותיה השונות. לדוגמה, כשהם מדברים על אש הפורצת ביערות או אש פראית הם יאמרו גמבּמבּרה. במילה ווֹרמאן הם משתמשים כדי לתאר חבל ארץ חרוך, שהוא טוב לציד. עשן המיתמר מעלה ויוצר ענן שחור ידוע כרוּמארִי.
ילידים אלו נעזרים במה שנקרא ”חקלאות מקל אש” כדי לטפל באדמה שבה הם חיים. הם מציתים אש ושומרים עליה נמוכה וחלשה לצמצום הצטברות השאריות של צמחים מתים או יבשים, המשמשים כדלק העיקרי של השריפות. שליטה מבוקרת באש בדרך זו איפשרה לאבוריגינים להתקיים ביעילות ותוך כדי כך לשמור על סביבת הגידול הטבעית של הצמחים והחיות. כמו כן, הדבר איפשר להם להקטין את הסיכון שאנשים יילכדו פתאום בדליקות מסוכנות.
החשיבות של דליקה מבוקרת
כשמתיישבים מאירופה הגיעו לאוסטרליה לפני קצת יותר מ־200 שנה, נתערער האיזון העדין בין האדם, הטבע והאש. מנקודת מבטו של האירופאי, האש היתה דבר שיש לדכאו. הדליקות נעשו פחות נפוצות, אך בשל הצטברות ה”דלק”, הדליקות שכן פרצו היו עזות יותר וקשות יותר לשליטה. אולם, לאחרונה, ממשלות לומדות מניסיונם של הילידים האוסטרלים ופיתחו אסטרטגיה הנקראת ”דליקות מבוקרות”. שיטה זו מאפשרת לדליקות לבעור בצורה מבוקרת כדי למנוע שריפות מסוכנות יותר. מציתים שריפות קטנות שלא בעונת הדליקות. שריפות אלו מתקדמות בקצב איטי, להבותיהן נמוכות והן מכלות את הפסולת מבלי להפריע לעצים. על־פי־רוב, הטל שיורד עם ערב מכבה אותן.
המטרה של ניהול שריפת יערות מבוקרת נועדה להגן על חיים ורכוש, וכן גם לשמור על מגוון הצמחים והחיות המקומיים. דליקות מבוקרות מצמצמות את ההתפשטות האגרסיבית של כמה סוגים זרים של עשבים שוטים. הדבר גם עוזר לשמירת בתי גידול מגוונים החיוניים לשימור מיני חיות מקומיות.
מספר מינים של צמחים נעזרים באש כדי להנביט את זרעיהם. לכמה מהם ישנה קליפה חיצונית כה קשה עד שנדרשת אש כדי לבקע אותה ולאפשר לרטיבות לחלחל פנימה. חוקרים גם גילו שעשן השריפה עוזר לזרעים לנבוט. ישנם כ־70 מרכיבים בעשן שעשויים לדרבן את נביטת הזרע, ואחד החשובים שבהם הוא דו־תחמוצת החנקן.
בשטח שזה עתה עלה בלהבות נוצרת אדמה עשירה בחומרים מזינים כמו חנקן וזרחן. האש משחררת חומרים מזינים המאוכסנים בעלים המתים, מאפשרת לאור השמש לחדור לקרקע ויוצרת מצע אידיאלי לזרעים. צמח השיטה, לדוגמה, יוצר זרעים חדשים לאחר שריפה ומשגשג בתנאים הנוצרים כתוצאה מן השריפה.
נראה שחיות רבות מפיקות גם הן תועלת מהתנאים השוררים בשטח עם שוך השריפה, במיוחד מהצמיחה המחודשת של הצמחייה, אותה הם מוצאים יותר מעודנת ועסיסית. כמה מינים של וולבי (סוג קנגורו קטן) וקנגורו מעדיפים לפקוד יערות שפורצות בהם דליקות בתדירות גבוהה והם נחשבים לחיות התלויות באש. זאת משום שהצמחים שמשמשים להם מקור של מזון ומחסה, תלויים גם הם באש לשם צמיחה מחודשת וקיום.
יש עוד הרבה מה ללמוד
שני פניה של האש הופכים להיות יותר מובנים, אך יחסי הגומלין בין האש לבין הסביבה קצת יותר מסובכים להבנה, ויש עוד הרבה מה ללמוד. האופן שבו משפיעה האש על מינים מיוחדים של צמחים ובעלי חיים דורש מחקר נוסף. השפעתה של האש על האקולוגיה בקנה מידה גדול יותר מחייבת גם היא לימוד נוסף. חלק מהשאלות הדורשות מענה הן: האם הדליקות מחמירות את אפקט החממה? איזו השפעה יש לעשן הדליקות על מזג האוויר? כיצד מגיבות הדליקות בתנאים מסוימים?
בימים אלו קיימות תוכנות מחשב, הנקראות מודלים, אשר תוכנתו במיוחד לחזות מראש את התנהגותה של האש. התוכנות מנתחות נתונים של טמפרטורה, דלק, מהירות הרוח ותנאי מזג אוויר אחרים. למרבה הצער, המודלים של ימינו אינם מדויקים תמיד, ואין הם מסוגלים לצפות תופעה יוצאת דופן כמו התפרצות של אש או התעצמות להבות פתאומית. בסדרת הדליקות שהיו בסידני ב־1997, איבדו שני כבאים מנוסים את חייהם כתוצאה מאחת ההתפרצויות הללו, הנקראות ”אצבעות המוות”.
קשה במיוחד לצפות התפרצות דליקות גדולות משום שהן יכולות ליצור מזג אוויר משלהן, כולל רוחות עזות, עננים וסופות רעמים. הרוח שלהן יכולה לשנות כיוון או מהירות בפתאומיות ולגרום לאש להיות בלתי יציבה. החוקרים מקווים לשפר את המודלים הנוכחיים על־ידי צירוף גורמים אלו ומידע נוסף, כמו סוג הקרקע, השיפוע שלה ותפוצת חומרי הדלק של השריפה.
כדי להשיג מטרה זו, המרכז הלאומי למחקרים אטמוספיריים (NCAR) שבקולורדו, ארצות־הברית, נטל על עצמו פרויקט. ה־NCAR צייד מטוס תובלה מדגם 130-C בציוד מדעי מתקדם ביותר ובשבע תחנות עבודה ממוחשבות, כשהכול מוגן על־ידי חומרי בידוד עבים. המטוס מתוכנת לטוס מעל שריפה ולקחת דגימות מידע בעזרת חיישנים שהורכבו על כנפיו. אחר כך, הנתונים מעובדים במחשבים. במטוס יש מצלמת אינפרא־אדום בשם תֵרְמָאקַם, אשר יכולה להראות את עוצמת האש היחסית בכל חלק מהשריפה. בדרך זו לומדים מדעני NCAR לשפר את המודלים העכשוויים של התנהגות האש.
התקווה היא שמודלים משופרים אלה יאפשרו למומחים לשלוט באש בבטיחות. היכולת לחזות במדויק את מהלך האש עשויה לצמצם את הסיכונים עימם מתמודדים הכבאים כדי להגן על הציבור.
כן, האש עלולה להיות אויבת הרסנית ומזיקה אם היא יוצאת מכלל שליטה, אך יחד עם זאת היא עשויה להיות ידידה מועילה. האש משחקת תפקיד מהותי במחזור הטבע שיסד בורא היקום על מנת לחדש את כדור־הארץ ולשמור על מגוון מאוזן של צמחים וחיות.
[תמונה בעמוד 25]
איילים מבוהלים מתרחקים מסחף השריפה במדינת מוֹנְטַנָה בִּיטֵרוּט שבריבר וואלי
[שלמי תודה]
John McColgan, BLM, Alaska Fire Service
[תמונה בעמוד 26]
אש מבוקרת באוסטרליה
[שלמי תודה]
התמונה באדיבות Queensland Rural Fire Service