ה”‏גברת”‏ הגלמודה של הבוספורוס

מאת כתב עורו!‏ בטורקיה

כאֵם העומדת על מפתן דלתה ומחכה לשובם של אהוביה,‏ עמדה היא בודדה ואומללה במשך מאות שנים בנקודה שבה נפגש מצר בוספורוס עם ים מרמרה (‏ראה מפה)‏.‏ הזרמים השוצפים והגלים המתנפצים על הגדה הסלעית נראים כתחרה השזורה בתחתית החצאית שלה.‏ מכאן,‏ מעמדת היתרון שלה,‏ היתה ה”‏גברת”‏ הגלמודה של הבוספורוס עדת חרש לחליפות הזמנים.‏

מאות בשנים חזתה בספינות טובעות,‏ בצבאות תאווי בצע,‏ בסכסוכים עקובים מדם ובשעשועי ארמון אוויליים.‏ אכן,‏ כשמזכירים את איסטנבול,‏ הדבר הראשון שעולה בראשם של רבים הוא המגדל הזה,‏ מסמלי העיר העתיקה.‏

קשה לתאר את כוח המשיכה שיש למגדל זה על אנשים כה רבים.‏ מדי ערב עם שקיעת החמה,‏ תמיד יש בחוף האסייתי מי שמבטו חוצה את המים לעבר מגדל הבתולה עם צלליתה של העיר איסטנבול המשמשת עבורו כתפאורת רקע.‏ אולי עומד שם אדם זקן שנזכר במאורעות חייו,‏ או בחור צעיר — חדור תקווה — שחושב מה צופן עבורו העתיד.‏ או אולי זו אישה שאיבדה את יקיריה וחושבת שהמגדל נראה גלמוד כפי שהיא מרגישה.‏ המשורר הטורקי סוּני אקין,‏ שלעתים תכופות מזכיר ביצירותיו את המגדל,‏ אמר פעם:‏ ”‏כשמתבוננים על איסטנבול ממגדל הבתולה היא נראית נטולת חן משום שאז נעדר חינו של מגדל הבתולה”‏.‏

אין זה פשוט להתחקות אחר ההיסטוריה של המגדל.‏ למעשה,‏ ככל שמעמיקים חקר בעברה של ה”‏גברת”‏ של הבוספורוס,‏ כך מתכסה עברה בערפל של מסורת ואגדה.‏

ההיסטוריה הקדומה של האי

העובדות המוקדמות ביותר הידועות לנו מתייחסות לאו דווקא למגדל,‏ כי אם לסלעים שעליהם הוא בנוי.‏ ב־411 לפה״ס,‏ במרוצת המלחמות שבין אתונה לבין ספַּרטה,‏ תמכה ביזנטיון (‏כיום איסטנבול)‏ בספרטנים.‏ אי לכך,‏ הצד האירופי של הבוספורוס סופח לספרטה,‏ ואילו הצד האסייתי לאתונה.‏ בסופו של דבר,‏ הפסידה ספרטה בקרב עם אתונה,‏ אך לפרק זמן קצר לא נקטה אתונה שום צעדים נוספים נגד ביזנטיון,‏ אלא הסתפקה בשליטה על מצר בוספורוס והרוויחה מגביית מיסים שהוטלו על כלי שיט שחצו את המצר.‏ הדעה הרווחת היא שאלסיבידיס,‏ שהיה גנרל ומדינאי אתונאי,‏ בנה על הסלעים תחנה לגביית מס.‏ עם זאת,‏ אין כל עדות שבתקופה ההיא עמד שם מגדל.‏

מספר שנים לאחר מכן כבשה אתונה את ביזנטיון.‏ מתוך יראה מפני מלך מקדוניה פיליפוס ה־2,‏ שלחה אתונה 40 ספינות מלחמה כדי לתגבר את עמדותיה בביזנטיון.‏ מפקד הצי,‏ האדמירל הֵרִיס,‏ צירף אליו את אשתו,‏ אך היא חלתה בהמשך ומתה בקירסופוליס (‏אִיסְקִידַר)‏.‏ אדמירל הריס בנה אתר הנצחה לזכר אשתו,‏ והאגדה מספרת שהוא הוקם על האיון הסלעי שבו נבנה מאוחר יותר מגדל הבתולה.‏

כיצד שרד המגדל?‏

לפי הספר של מגדל הבתולה,‏ הפעם הראשונה שבה נבנה על הסלעים דבר המזכיר קמעה מגדל,‏ היתה בתקופת שלטונו של מנואל ה־1 קומננוס (‏1143–1180)‏,‏ עם בנייתו של מבנה קטן שדומה למבצר חמוש בתותחים.‏

לאחר כיבוש איסטנבול ב־1453,‏ נשמר המבצר הקטן והמשיך לשמש למטרות צבאיות.‏ עם הזמן נוסף מגדלור עשוי עץ שניצב מול ים מרמרה.‏ לאחר כיבוש איסטנבול,‏ עמד המגדל על המשמר בעוד שדפי ההיסטוריה האנושית הוכתמו בדם — ספינות קרב נפגשו בבוספורוס וחיילים חמושים בחרבות נלחמו זה בזה.‏ ספינות מטען עמוסות באבק שריפה ובכל חומר דליק אחר נלחמו זו בזו.‏

בחלוף השנים סבל המגדל מרעידות אדמה ומשריפות וב־1720 כמעט נחרב כליל כתוצאה מדליקה.‏ דאמאת איברהים פאשה,‏ מי שבנה מחדש את המגדל באבנים,‏ הוסיף צריח בעל חלונות רבים מצופה בעופרת.‏ בשנת 1829 שימש המגדל כבית־חולים מבודד עם התפרצות מגפת הכולרה.‏ זמן קצר לאחר מכן,‏ נערכו התיקונים העיקריים האחרונים בתקופת שלטונו של מחמוד ה־2 ב־1832.‏ ב־1857 השתלטה על המגדל מועצת המגדלור,‏ וחברה צרפתית התבקשה להפוך את המגדל למגדלור שימושי.‏ בשנת 1920 הפך המגדלור לממוכן.‏ המגדל תיפקד בתור מגדלור קרוב ל־100 שנה.‏

בתקופה העותומאנית שימש המגדל בעיקר כמגדלור שהאיר את הדרך בלילה;‏ יחד עם זאת,‏ נעשה בו שימוש גם בשעות היום כשמזג האוויר היה ערפילי.‏ במזג אוויר סוער סירות קטנות היו מוצאות בו מקלט.‏ הן קשרו את עצמן למגדל כדי להימלט מהגלים הסוחפים.‏ התותחים היו יורים מהמגדל בחגיגות ציבוריות.‏

מדי פעם,‏ הארמון העותומאני השתמש במגדל בדרכים שונות.‏ אנשים בעלי תפקידים ממשלתיים שנשלחו לגלות או הוצאו להורג הוחזקו במגדל ששימש כתחנת ביניים לפני מסעם הארוך או לפני שנשלחו אל מותם.‏

תפקידיו ממשיכים להשתנות

לאחר שנת 1923,‏ נפסק שימושו הממשלתי של המגדל,‏ והוא תיפקד כמגדלור בלבד.‏ בשנים הקשות של מלחמת העולם השנייה,‏ שופץ המגדל והמבנה הפנימי חוזק בבטון.‏ לאחר 1965,‏ כשהמגדל הועבר לידי חיל הים,‏ השתמשו בו במשך זמן מה כמרכז תקשורת צבאי.‏ במחצית השנייה של המאה ה־20,‏ גברה התנועה הימית הבינלאומית שחצתה את הבוספורוס,‏ וספינות גדולות יותר ורבות יותר החלו לחצות את המצר.‏ עם הגעתן של הספינות הגדולות,‏ תם עידן השקט והבדידות של מגדל הבתולה.‏ לאחר שנת 1983 שימש המגדל את רשות הצי הטורקית כנקודת ביניים להכוונת התנועה במצר.‏

ידיעה מרעישה שפורסמה בתחילת שנת 1989 שוב מיקדה את תשומת הלב ב”‏גברת”‏ של הבוספורוס.‏ בכתבה תחת הכותרת ”‏מגדל הבתולה הורעל”‏ נטען כי מאוחסן במגדל ציאניד,‏ המיועד לחיטוי טפילים ששורצים במספנות.‏ קודם לכן נשמר הרעל הקטלני בנמל במתקן שנהרס לאחרונה,‏ ואחר כך אוחסן במגדל ”‏משום שלא היה שום מקום אחר לאחסן אותו”‏.‏ לכן,‏ ה”‏גברת”‏ הגלמודה של הבוספורוס הורעלה.‏ חמור מכך,‏ ציינה הכתבה,‏ אילו גז הציאניד היה מתפוצץ,‏ הדבר היה בגדר אסון מבחינת איסטנבול.‏ לאחר שמונה חודשים של רעש תקשורתי גדול בעיתונים ובטלוויזיה,‏ נפתרה הפרשה ומכלי הציאניד הועברו בסופו של דבר למקום אחר.‏

אין פלא שבמאי 1992 יצאה קבוצה של משוררים צעירים למגדל הבתולה,‏ בתמיכת ראש העיר,‏ והביעה את רצונה שהמגדל הכמעט נטוש ייהפך למרכז תרבות.‏ ככלות הכול,‏ הוא היווה מקור השראה למאות משוררים וסופרים.‏ למשך זמן קצר לאחר מכן,‏ התעורר המגדל לחיים עם תערוכות ציורים וצילומים,‏ ואפילו נערכו שם מספר קונצרטים.‏ לפרק זמן קצר זה,‏ הוכרז המגדל בתור ”‏רפובליקת השירה”‏.‏

מגדל הבתולה בימינו

במטרה לפתוח את המגדל למבקרים,‏ נעשו שיפוצים מקיפים ב־1999.‏ בעקבות זאת,‏ כחלק מפרויקט תיירותי,‏ הוכרז שבתוך שנה ייפתח המגדל כמסעדה ומרכז תרבות.‏ כיום פתוחים למבקרים ולתיירים מסעדה,‏ בית קפה ובר,‏ קומת תצפית וחנות מזכרות.‏ סירות קטנות מספקות תעבורה ממספר נקודות סביב איסטנבול.‏

יש להודות כי שיקום מסחרי זה לא התקבל בברכה על־ידי אנשים רבים.‏ אולם,‏ מגדל הבתולה איבד אך מעט מאוד,‏ אם בכלל,‏ מקסמו.‏ אם תטייל אי פעם באיסטנבול,‏ בקר במגדל הבתולה.‏ ודאי תהנה לשבת באחד מגני התה הרבים בצד האסייתי של איסטנבול,‏ ובזמן שאתה לוגם מהתה שלך,‏ תוכל להתמוגג מהנוף המרהיב של הבוספורוס ושל מגדל הבתולה.‏ ואז,‏ אולי תוכל להיזכר בהיסטוריה המדהימה של ”‏גברת”‏ חיננית זו של הבוספורוס.‏

‏[‏מפות בעמוד 25]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

טורקיה

איסטנבול

ים מרמרה

מצר בוספורוס

הים השחור

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

דפוס אבן,‏ המאה ה־19

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

מסעדה

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

קומת תצפית