מבט על העולם

מגיפה כלל־עולמית של ילדים שמנים

‏”‏שַמְנוּת בקרב ילדים הופכת למגיפה כלל־עולמית ואת המגיפה אפשר לעצור רק אם מטפלים בשורש הבעיה,‏ דהיינו הג׳אנק פוד”‏,‏ מוסר הניו־יורק טיימס.‏ ”‏לפי ’‏כוח משימת השמנות הבינלאומי’‏ (‏International Obesity Task Force)‏‏,‏ במספר מדינות ברחבי העולם יותר מ־25 אחוז בקרב ילדים בני 10 סובלים משמנות או מעודף משקל”‏.‏ בראש הרשימה ניצבות מלטה (‏33 אחוז)‏,‏ איטליה (‏29 אחוז)‏ וארצות־הברית (‏27 אחוז)‏.‏ בצ׳ילה,‏ מקסיקו ופרו 25 אחוז מבין הילדים בגילים 4–10 שוקלים מעל למותר או שמנים מדי.‏ במקומות מסוימים באפריקה,‏ נמצא שישנם יותר ילדים שסובלים מעודף משקל מאשר חֶסֶר משקל.‏ אז מדוע יש כל כך הרבה ילדים שמנים?‏ ”‏הילד [‏האמריקני]‏ הממוצע צופה מדי שנה ב־000,‏10 פרסומות למזון,‏ כש־95 אחוז מתוכן הן עבור מזון מהיר,‏ משקאות קלים,‏ ממתקים ודגנים ממותקים — אומנם כולם מכניסים רווחים נאים אך דלים בערכם התזונתי”‏,‏ משיב הוושינגטון פוסט.‏ ”‏מסעות פרסום מקשרים מזון מהיר ומשקאות קלים לצעצועים,‏ משחקים,‏ פירטי איסוף,‏ סרטים ודמויות פופולריות.‏ .‏.‏.‏ האם זה מפתיע ש־15 אחוז מצריכת הקלוריות הכללית של הילדים כיום מקורה במזון מהיר ועוד 10 אחוזים ממשקאות קלים ממותקים,‏ ואילו רק מחצית מכמות הקלוריות המומלצת מקורה בפירות וירקות?‏”‏

דבורים נגד פילים

אוכלוסיית הפילים בקניה אומנם מתפתחת,‏ אך זה מקור לבעיות.‏ הפילים נודדים ממקום למקום והורסים עצים וגידולים,‏ ואפילו רומסים למוות אדם אחד בממוצע כל שבועיים.‏ אולם,‏ הביולוג פריץ ולראט,‏ מאוניברסיטת אוקספורד,‏ גילה גורם שעשוי להרתיע את הפילים.‏ הוא מציין כי כאשר הפילים פוגעים בכוורת,‏ ”‏הם אינם נשארים אדישים.‏ הם פותחים במנוסה ואילו הדבורים רודפות אחריהם לאורך קילומטרים”‏.‏ הדבורים עוקצות את הפילים באזורים רגישים סביב העין,‏ מאחורי האוזניים,‏ מתחת לחדק ובבטנם.‏ ולראט הניח מספר כוורות מאוכלסות וריקות של דבורי דבש אפריקניות בכמה עצים שגדלים באזור הערבה שהפילים פוקדים באופן קבוע.‏ כתב העת ניו סיינטיסט מוסר שהחיות התרחקו מכל העצים שהיו בהם כוורות מאוכלסות ומשליש מהעצים שהיו בהם כוורות ריקות.‏ אך הן רמסו 9 מתוך 10 עצים שלא היו בהם כוורות.‏ עוד מצא ולראט שהפילים התרחקו אפילו מקול זמזום דבורים כועסות שהושמע ברמקולים.‏

מתעדכנים מאוחר,‏ מגיבים מייד

‏”‏גורדי שחקים הם מושג זר לבני שבט המסאי שחיים באנוּסַאֶן,‏ אזור נידח בקניה,‏ שם הדבר הגבוה ביותר שניתן לראות באופק הנרחב הוא עצי שיטה וג׳ירפות שניזונות מהם”‏,‏ מציין הניו־יורק טיימס.‏ ”‏לכן כאשר שב לאחרונה קימילי נאיומאה לכפר הקטן שלו מלימודיו בארצות־הברית,‏ הוא גילה כי חבריו משבט המסאי ידעו במעורפל על מה שקרה ב־11 בספטמבר במקום הרחוק הזה שנקרא ניו־יורק.‏ למעשה,‏ כמה משבט נודד זה של מגדלי בקר כלל לא שמעו על האירוע”‏.‏ כאשר נאיומאה,‏ שביקר במנהטן ב־11 בספטמבר,‏ סיפר לבני הכפר על מה שהוא ראה במו עיניו בערך שמונה חודשים קודם לכן,‏ קדרו פניהם והם רצו להושיט עזרה.‏ התוצאה היתה שהם תרמו 14 פרות,‏ אחד הדברים היקרים ביותר שבני שבט המסאי יכולים להרשות לעצמם,‏ כדי לעזור לקורבנות האסון.‏ אלא שעקב בעיית הובלה,‏ מדווח הטיימס,‏ פקיד השגרירות האמריקנית שקיבל אותם אמר שהוא ”‏קרוב לוודאי ימכור את הפרות ויקנה תכשיטים של שבט המסאי ויעניק אותם לאמריקה”‏.‏

בנות בריוניות

‏”‏בריונוּת בקרב בנים נוטה ללבוש צורה של אגרסיביות פיסית”‏,‏ מוסר העיתון טורונטו סטאר,‏ בעוד ש”‏אצל בנות,‏ הטקטיקה היא הרבה יותר פסיכולוגית ורגשית”‏.‏ הדעה הרווחת היא שבהגיען לגיל העשרֵה,‏ תחושת הפחד והחרדה של הבנות הולכת וגוברת,‏ כולל חשש מדעתם של בני המין השני עליהן.‏ מומחים למדעי ההתנהגות מאמינים ש”‏הבנות מתחרות ביניהן על מי מושכת יותר גברים,‏ תחרות אותה מדרבנות דמויות חושניות מעולם התקשורת”‏.‏ דניז אנדראה קמפבל,‏ לשעבר נשיאת ועד הפעולה הלאומי למעמד האישה (‏National Action Committee on the Status of Women)‏‏,‏ אומרת:‏ ”‏בנות רבות אינן יודעות כיצד להתמודד בצורה ישירה עם רגשות של כעס וקנאה”‏.‏ כתוצאה מכך,‏ הרגשות הללו ”‏באים לידי ביטוי בדרכים עקיפות וכואבות”‏.‏ בנות יכולות לפגוע בבנות אחרות כשהן משתמשות בטקטיקות כמו ברוגז,‏ מבטים זועפים,‏ רכילות והפצת שמועות.‏

עובדים בלחץ

‏”‏אחד מתוך חמישה קנדים בערך אומר שהוא לחוץ עד כדי כך שהוא אפילו שקל להתאבד על מנת להשתחרר מהלחץ”‏,‏ מדווח גלובּ אנד מֵייל.‏ מעין נובע לחץ זה?‏ בסקר שהקיף 002,‏1 איש,‏ 43 אחוז הצביעו על מקום עבודתם.‏ ”‏אנחנו דוחפים אנשים במקומות העבודה של היום עד לקצה גבול יכולתם הפיסית והנפשית”‏,‏ אומר סיימון דולן,‏ פסיכולוג ארגוני ופרופסור באוניברסיטת מונטריאול.‏ ”‏הלחץ להשלים את הנדרש בעבודה הוא עצום,‏ אך בד בבד קיימת אי־ודאות גדולה — אינך יודע אם תישאר במקום העבודה למחרת”‏.‏ כיצד מתמודדים הקנדים עם הלחץ?‏ פעילות גופנית הינה הדרך הפופולרית ביותר,‏ מוסר הגלובּ,‏ ”‏ואחר כך קריאת ספר,‏ עיסוק בתחביבים ובמשחקי ספורט,‏ מפגשים חברתיים ובילוי עם המשפחה”‏.‏

קריאה עם ההורים מרגיעה את הילדים

‏”‏קריאה קבועה עם הורה יכולה להפחית משמעותית התנהגות אנטי חברתית בקרב ילדים מופרעים שמסתבכים בקטטות,‏ גונבים ומשקרים”‏,‏ מדווח עיתון הטיימס של לונדון.‏ המכון לפסיכיאטריה ערך מחקר בן 10 שבועות וכלל יותר מ־100 ילדים בגילים חמש ושש באזורים נחשלים בעיר לונדון.‏ עורכי המחקר הדריכו את ההורים ”‏לכבות את הפלאפונים לפני שהם יושבים להקריא לילדיהם,‏ לתאר בקווים כלליים את הסיפור,‏ לא להיחפז בקריאה ולהתבונן בתמונות”‏.‏ התוצאות ”‏סיפקו הוכחה חותכת שפעילויות מתוכננות,‏ פשוטות וממוקדות יחד עם ההורים,‏ עשויות להשפיע רבות על שיפור ההתנהגות של הילד אפילו מגיל צעיר מאוד”‏,‏ מציין העיתון.‏ ”‏מה שילדים באמת רוצים זה תשומת לב”‏,‏ אומר החוקר הראשי ד״ר סטפן סקוט.‏ ”‏הם יכולים להשיג זאת על־ידי קריאה עם הוריהם”‏.‏

מתנדבים מאושרים

‏”‏אנשים שמקדישים מזמנם לעבודות התנדבותיות אומרים שהם מרוצים באופן ניכר מעבודתם,‏ משעות העבודה,‏ מהקשרים החברתיים ומרמת רוחניות גבוהה יותר מכל קבוצה אחרת”‏,‏ מדווח הסידני מורנינג הרלד.‏ סקר שנערך על־ידי צוות חוקרים באוסטרליה העלה שעובדים בהתנדבות היו ”‏מאוד שבעי רצון ממצב בריאותם,‏ מכמות הזמן הפנוי שיש להם ומהאופן שבו הם מנצלים אותו”‏,‏ נאמר בכתבה.‏ פרופסור בוב קומינץ מאוניברסיטת דייקן ציין כי כוח המתנדבים באוסטרליה הוא עצום — 32 אחוז מבין האוסטרלים עוסקים בפעילות התנדבותית.‏ ההרלד ציין גם שאלו שעבדו למעלה מ־60 שעות בשבוע — בעיקר נשים שגם נשאו באחריות בבית — ”‏היו מרוצים יותר מבריאותם ומעבודתם לעומת אנשים שעבדו פחות שעות”‏.‏

מפליגים במעבר הצפון מזרחי

בניסיון הרביעי שלו,‏ הצליח צוות חוקרים גרמני לנווט ספינת מפרש באורך של 18 מטר דרך המעבר הצפון מזרחי,‏ מדווח האינדפנדנט של לונדון.‏ מעבר ימי זה נמצא קרוב לקו החוף הצפוני של רוסיה,‏ אשר בדרך כלל מכוסה קרח.‏ הוא נחצה לראשונה בשנת 1879 על־ידי חוקר שוודי בשם אדולף נורדנסקיולד,‏ בעזרת ספינה שהונעה על־ידי קיטור ומפרשים.‏ ”‏מעודי לא ראיתי את המעבר כה נקי מקרח כפי שהוא היה הקיץ הזה”‏,‏ אמר ראש הצוות ארווד פוּקס.‏ ”‏אנו חושבים שזה התאפשר כתוצאה משילוב של התחממות כדור־הארץ ומשבי רוח לא רגילים,‏ שהשאירו את גושי הקרח הצפים במים הרחק מהחוף וכך יכולנו לעבור”‏.‏ בעזרת מטוס ימי זעיר ותמונות לוויין של תנועת גושי הקרח,‏ אך ללא סיוע של שוברת קרח,‏ השלים הצוות בתוך 127 ימים מסע של 000,‏15 קילומטר החל מהמבורג שבגרמניה,‏ עד לפרובידניה שנמצאת בים ברינג שברוסיה.‏ הצוות התקיים על הקצבת מזון כמו זו הנהוגה בטיסות אסטרונאוטים לחלל.‏ אך יחד עם זאת,‏ אחד מהם אמר:‏ ”‏הקושי היחידי היה לחיות במרחב קטן עם עוד 11 איש במשך ארבעה חודשים”‏.‏