צעירים שואלים...
כיצד אוכל להפסיק לחיות בצל הוריי?
”אבי זקן־קהילה מוכר בקהילות של עדי־יהוה. אני רוחש לו כבוד, אבל לפעמים הכעיס אותי שלכל מקום שהלכתי הכירו אותי רק בתור הבן של ביל” (לארי).a
”אבא שלי זקן־קהילה ידוע, ובגלל זה הרגשתי שלכולם ציפיות גבוהות ממני ופשוט קשה לי להיות עצמי” (אלכסנדר).
אין זה אלא טבעי שתשאף ליותר עצמאות ככל שתתבגר ותרצה לבנות לעצמך שם או מוניטין משלך. כשנולדת הוריך בחרו עבורך שם שמצא חן בעיניהם. כעת, כשאתה מתבגר, אתה רוצה שתינתן לך האפשרות לבחור לעצמך ”שם” — לבנות מוניטין בכוחות עצמך.
המלך שלמה כתב: ”נבחר שם מעושר רב, ומכסף ומזהב חן טוב” (משלי כ״ב:1). ייתכן שכבר עכשיו בגיל צעיר אתה רוצה להתחיל לבנות זהות משלך.
לחיות בצִלם
בדומה ללארי ואלכסנדר, יש צעירים שמרגישים שהם חיים בצל שמם או הישגיהם של הוריהם. אולי הוריהם אנשים ידועים בציבור בשל עבודתם או השכלתם. או שאולי הם מוכרים בקהילה המשיחית. אם הדבר נכון לגבי הוריך, ייתכן שאתה מרגיש לפעמים תחת זכוכית מגדלת ושכל דבר שאתה עושה נבחן בשבע עיניים. אתה עלול להתמרמר עקב הלחץ שמופעל עליך להתנהג בדרכים מסוימות, רק משום שאתה נושא את תווית ”הבן של”.
אביו של איוואן, לדוגמה, משרת כזקן־קהילה באחת מקהילות עדי־יהוה. איוואן מספר: ”מכיוון שרבים מכירים ומעריכים את אבי, תמיד הרגשתי שעלי להוות דוגמה בבית־הספר ובבית. הרגשתי שהורים אחרים רואים בי מודל לחיקוי ומצפים שילדיהם יתנהגו כמוני. אומנם זה החמיא לי, אבל תמיד הרגשתי לחץ להתנהג למופת בנוכחות אחרים. כתוצאה מכך, לפעמים השתחצנתי ולא הצלחתי לזהות צדדים טעוני שיפור אצלי”. אלכסנדר אומר: ”הרגשתי שמסתכלים עלי כל הזמן ושאם טעיתי, ישר הופנתה אלי אצבע מאשימה”.
לארי, שצוטט בפתיחת המאמר, הסתיר את שם משפחתו וכך ניסה להתחמק ממוקד העניינים. הוא אומר: ”במפגשים חברתיים הצגתי את עצמי, ’שלום, שמי לארי’, ועצרתי כאן — מבלי להזכיר את שם משפחתי. גם על מסמכים חתמתי רק בשמי הפרטי. פחדתי שאנשים יתייחסו אליי בצורה שונה אם הם יידעו מי אבא שלי. רציתי לקבל מחבריי יחס שווה”.
כמובן, טבעי שאחרים יפתחו ציפיות גבוהות ממך אם אביך משרת כזקן־קהילה או כמשרת־עוזר. הרי גברים בתפקידים כאלה אמורים ’להנהיג היטב את בניהם ובתיהם’ (טימותיאוס א׳. ג׳:5, 12). אם כן, אין פלא שאנשים מצפים ממך להציב דוגמה! אך האם זה דבר רע לגמרי? לא ממש. חשוב למשל על הצעיר המשיחי טימותיאוס, שייתכן שעוד בצעירותו הזמין אותו פאולוס להצטרף אליו למסעותיו וליטול חלק במלאכת ההטפה החשובה (תסלוניקים א׳. ג׳:1–3). כך שעליך לשאוף לשמש דוגמה, בין אם אביך בעל תפקיד ובין אם לאו.
מרדנות אינה צעד נבון
אולם, יש צעירים המנסים להתנער מצל הוריהם על־ידי קו פעולה מרדני. איוואן אומר: ”היו מקרים שמאוד הרגיז אותי שאני צריך להציב דוגמה. מרדתי כאשר ניסיתי לראות עד כמה אוכל להאריך את השיער לפני שיעירו לי”.
אבשלום, אחד מבניו של המלך דוד, בחר בגישה המרדנית. אביו היה מפורסם תודות למסירותו ליהוה והיה אהוד על רבים בעם. בתור בנו של דוד, רבים תלו בו ציפיות. אך במקום לעמוד בציפיות הסבירות, בחר אבשלום לבנות לעצמו שם על־ידי התקוממות נגד אביו. הואיל ודוד היה נציגו המשוח של יהוה, אבשלום למעשה מרד ביהוה. מעשיו המיטו חרפה על המשפחה ואסון על עצמו (שמואל ב׳. ט״ו:1–15; ט״ז:20–22; י״ח:9–15).
בדומה לכך, מרדנות עלולה להמיט עליך אותן השלכות הרות אסון. חשוב על מה שאומר המקרא על נחמיה. חלק מאויביו ניסו לטמון לו פח שיוביל אותו להתנהגות שלא משקפת יראת אלוהים. מדוע? ”והיה להם לשם רע [על מנת להכתים את שמי], למען יחרפוני”, אמר נחמיה (נחמיה ו׳:13). מרדנות עלולה להכתים את שמך — כתם שאנשים יתקשו לשכוח.
חשובה לא פחות ההשפעה שיש להתנהגות מרדנית על אחרים. צעד כזה, לכל הפחות, יגרום להוריך כאב מיותר (משלי י׳:1). מעשיך עלולים להשפיע לרעה גם על צעירים אחרים. איוואן מודה: ”התנהגותי השפיעה לרעה על אחי הצעיר. הוא עזב לגמרי את הקהילה המשיחית לתקופה מסוימת והתחיל להתעסק בדברים שהוא ידע שהם מנוגדים לעקרונות המקרא. למרבה השמחה, הוא התעשת ושב לשרת את יהוה וכעת הוא מאושר”.
דרך טובה יותר
אחיו למחצה של אבשלום, שלמה, בחר בדרך אחרת. הוא גילה נכונות ללמוד בענווה מאביו דוד (מלכים א׳. ב׳:1–4). במקום לחפש דרכים לקדם את עצמו, ביקש שלמה לעשות שם טוב אצל אלוהים. כל עוד עשה כן, הסב כבוד למשפחתו ויצאו לו מוניטין של אחד המלכים הגדולים ביותר בעם ישראל (מלכים א׳. ג׳:4–14).
דוגמתו הטובה של שלמה מבליטה שתי עובדות: ראשית, אתה בונה לעצמך זהות לא על־ידי כך שתנסה להתרחק ממשפחתך, אלא על־ידי כך שתלמד מהצדדים החיוביים שלה. כתב העת אדולסנס (Adolescence) אומר: ”ימי הנעורים אינם צריכים להיות תקופה שבה הנער מתנתק מהוריו במטרה לפתח תחושת זהות חזקה”. ”תמיכת הוריך אינה משבשת” את היכולת שלך לבנות לעצמך זהות, ממשיך כתב העת, ”נהפוך הוא, [יכולת זו] משתפרת [בעזרתם]”.
מעניין לציין ששלמה המלך הצהיר: ”שמע לאביך זה יְלָדֶךָ, ואל תבוז כי זקנה אמך” (משלי כ״ג:22). ברור ששלמה לא יעד את הפסוק לילדים משום שעד שההורים ’מזדקנים’, סביר להניח שהילד כבר בוגר. אז מה הנקודה? גם אם כבר התבגרת והקמת בית משלך, אתה עדיין יכול להפיק תועלת מחוכמת הוריך. איוואן הבין זאת. הוא אומר: ”ככל שהתבגרתי ניסיתי לחקות את הצדדים החיוביים של הוריי ולא לחזור על טעויותיהם”.
נקודה שנייה שיש לשקול היא ששלמה לא נתן עדיפות ליצירת ”זהות” משל עצמו, כי אם לעשיית רצון יהוה. אמת, בתור בנו של דוד הציפיות ממנו היו גבוהות. אלא שהישענותו של שלמה על יהוה איפשרה לו לשאת בנטל האחריות. אלכסנדר אימץ גישה דומה. הוא אומר: ”עכשיו אני מקבל את העובדה שבדרך כלל הציפיות גבוהות יותר מבן של זקן־קהילה. החלטתי להשתמש בגישה זו בדרך חיובית וזה מגן עלי. הבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא מה יהוה חושב עלי. הוא מכיר אותי בזכות מי שאני ולא בזכות שם משפחתי”.
דריין, שאביו נמנה עם בוגרי גלעד,b בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה שנועד להכשיר שליחים, למד אף הוא להתמודד עם החיים בצל הורים מוכרים. הוא מספר: ”כשנטבלתי הקדשתי את חיי ליהוה ולא לאף אחד אחר. אני משתדל בכל מאודי לחיות בהתאם להקדשתי, וכך אני נהנה משלווה פנימית הנובעת מהידיעה שיהוה שבע רצון ממני, גם אם אני לא יכול להגיע לאותם הישגים שאליהם הגיעו הוריי”.
המלך שלמה שם לב לדבר הבא: ”גם במעלליו יתנַכֶּר [יוכר] נער אם זך ואם ישר פועלו” (משלי כ׳:11). בסופו של דבר, אנשים יזכרו אותך בשל דיבורך ומעשיך. הייה מופת ”בדיבור, בהתנהגות, באהבה, באמונה ובטהרה”. אם תנהג כך, אנשים יאהבו ויכבדו אותך בזכות עצמך (טימותיאוס א׳. ד׳:12).
אולם, יש צעירים המתקשים לצאת מצִלם של אחים או אחיות מצליחים. המאמר הבא בסדרה ידון בשאלה כיצד תוכל להתמודד עם קושי זה.
[הערות שוליים]
a חלק מהשמות בדויים.
b בית־הספר גלעד מנוהל על־ידי עדי־יהוה.
[קטע מוגדל בעמוד 13]
מרדנות רק תצער את הוריך ותפגע בשמך הטוב
[תמונה בעמוד 13]
הדוגמה הטובה שאתה מציב מועילה לאחרים