הקץ לדעות הקדומות
האם אנו יכולים לאבחן אם יש לנו נטייה לדעות קדומות? לדוגמה, האם אנו מסיקים מסקנות על אישיותו של הפרט על סמך צבע עורו, הלאום שלו, קבוצה אתנית או שבט אליהם הוא משתייך — למרות שאיננו מכירים אותו אישית? או שאנו יכולים להעריך כל אדם על שום התכונות המייחדות אותו?
אנשים שגרו באזור יהודה והגליל בימיו של ישוע לא היו ”מתערבים עם השומרונים” על־פי־רוב (יוחנן ד׳:9). אימרה שמתועדת בתלמוד מתארת מעל לכל ספק את רחשיהם של יהודים רבים: ”מי ייתן, ולעולם לא תחזנה עיניי בשומרוני”.
גם תלמידיו של ישוע נתנו לדעות הקדומות על השומרונים לקנות בלבם אחיזה. במקרה אחד, הם לא התקבלו בספר פנים יפות בכפר שומרוני אחד. יעקב ויוחנן שאלו אם עליהם לצוות שתרד אש מהשמים ותאכל את יושבי המקום. אולם ישוע גער בהם והסביר להם שגישתם מוטעית (לוקס ט׳:52–56).
כעבור זמן מה, סיפר ישוע משל על איש אחד שנשדד בעת שעשה דרכו מירושלים ליריחו. שני עוברי אורח יהודים לא ששו להושיט לו עזרה. אולם, דווקא שומרוני אחד עצר וחבש את פצעיו של האיש. אחרי כן, לקח את האיש למקום כלשהו שם דאג לו עד שיתאושש מפצעיו. שומרוני זה הוכיח עצמו כרֵע אמיתי (לוקס י׳:29–37). ייתכן שדוגמתו של ישוע עזרה למאזיניו להבין כי הדעות הקדומות שהחזיקו בהן סימאו את עיניהם מראות התכונות הטובות שבאחרים. שנים ספורות לאחר מכן, שב יוחנן לשומרון ובישר בכפרים רבים באזור — אפשר שביניהם היה גם הכפר שלפני כן ביקש להשמידו (מעשי השליחים ח׳:14–17, 25).
גם השליח פטרוס היה צריך לנהוג ללא משוא פנים כאשר מלאך הורה לו לדבר על ישוע עם קורנליוס, שר מאה רומי. פטרוס לא היה רגיל לבשר לנוכרים, ורוב היהודים לא רכשו חיבה יתרה לחיילים הרומים (מעשי השליחים י׳:28). אולם, כאשר ראה פטרוס כי יד אלוהים בדבר, הוא אמר: ”באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35).
המניע להיאבק בדעות קדומות
הדעות הקדומות מפרות עיקרון יסודי שלימד ישוע: ”לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני אדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ז׳:12). מי היה רוצה שיבוזו לו רק מפאת מקום הולדתו, צבע עורו או מוצאו? כמו כן, דעות קדומות מפרות את עקרונות אלוהים באשר לאי משוא פנים. המקרא מורה לנו כי ”מאדם אחד הוא [יהוה] יצר את כל עממי בני אדם להושיבם על פני כל הארץ” (מעשי השליחים י״ז:26). לפיכך, כל בני האדם הם אחים.
נוסף על כך, יהוה שופט כל אדם באופן יחידני. הוא לא מרשיע את הפרט על מעשי הוריו או אבות אבותיו (יחזקאל י״ח:20; רומים ב׳:6). גם מעשי דיכוי מצד אומה אחרת אינם עילה מוצדקת לשנוא יחידים מאותה אומה, שקרוב לוודאי אינם נושאים באחריות על האי־צדק שנגרם. ישוע לימד את תלמידיו ’לאהוב את אויביהם ולהתפלל בעד רודפיהם’ (מתי ה׳:44, 45).
תודות לעיקרי אמונה אלה, הצליחו משיחיים בני המאה הראשונה להתגבר על הדעות הקדומות ולהפוך לאגודת אחים בינלאומית יוצאת דופן. הם כינו זה את זה ’אח’ ו’אחות’ ואף חשבו עצמם לכאלה, חרף העובדה שבאו משלל תרבויות (קולוסים ג׳:9–11; יעקב ב׳:5; ד׳:11). העקרונות שהיו מנוף למהפך זה יכולים להניב אותן תוצאות כיום.
להילחם בדעות הקדומות כיום
לאמיתו של דבר, לכולנו יש דעות מגובשות מראש, אולם הן לאו דווקא מובילות אותנו לדעות קדומות. ”שפיטות מוקדמות הופכות לדעות קדומות רק אם הן אינן הפיכות למרות היחשפות למידע חדש”, אומר הספר טבען של הדעות הקדומות. לעתים קרובות, אנשים שלומדים להכיר זה את זה מצליחים להתגבר על דעות קדומות. אולם, אותו מקור מציין ש”רק קשר הגורם לאנשים לעשות דברים ביחד יחולל קרוב לוודאי שינוי בגישה”.
כך הצליח ג׳ון, בחור ניגרי משבט איבו, להשתחרר מהדעות הקדומות שהיו לו על אנשי שבט האוסה. ”באוניברסיטה”, הוא מספר, ”פגשתי כמה סטודנטים משבט האוסה שהפכו לחברים שלי, וגיליתי שהם חיים על־פי עקרונות טובים. הייתי צריך להכין פרויקט משותף עם סטודנט אחד מהאוסה, והסתדרנו ממש טוב; בעוד שהסטודנט הקודם שעבד איתי, שהיה איבו, נהג לשבת בחיבוק ידיים ולא תרם את חלקו”.
כלי במאבק בדעות קדומות
לפי הדו״ח אונסק”ו נגד גזענות, ”חינוך יכול לשמש ככלי רב ערך במאבק נגד צורות חדשות של גזענות, אפליה וגירוש”. עדי־יהוה מאמינים כי החינוך שמעניק המקרא הוא באמת המקור הטוב ביותר לעזור בהיבט זה (ישעיהו מ״ח:17, 18). כאשר אנשים מיישמים את עקרונותיו, החששות מתחלפים בכבוד והשנאה נכבשת על־ידי אהבה.
עדי־יהוה מצאו שהמקרא יכול לעזור להם להתגבר על הדעות הקדומות. למעשה, המקרא נותן להם הן את המוטיבציה והן את ההזדמנות ליטול חלק בפעילויות עם אנשים מתרבויות ורקעים שונים. כריסטינה, שצוטטה במאמר הראשון, היא אחת מעדי־יהוה. ”אסיפותינו באולם המלכות בנו את הביטחון העצמי שלי”, היא אומרת. ”אני מרגישה שם מוגנת כי אני לא חושבת שיש שם מישהו שיש לו דעות קדומות עליי”.
ג׳סמין, אף היא עדת־יהוה, זוכרת שכבר בגיל תשע חוותה על בשרה לראשונה גזענות. היא אומרת: ”ימי חמישי הם תמיד הימים הקלים ביותר בשבוע בשבילי משום שבערב אני הולכת לאולם המלכות. האנשים שם מגלים כלפיי אהבה. הם גורמים לי להרגיש מיוחדת ולא מושפלת”.
דרך נוספת שעדי־יהוה מאחדים אנשים מרקעים שונים היא על־ידי פרויקטים התנדבותיים. סימון נולד בבריטניה, אך מוצא משפחתו הוא מהאיים הקריביים. כשעבד כבנאי בחברות בנייה חילוניות סבל רבות מדעות קדומות. אולם במרוצת השנים ששירת בפרויקטים התנדבותיים עם אחיו לאמונה התמונה היתה שונה לגמרי. ”עבדתי עם עדים נוספים ממדינות שונות רבות”, מספר סימון, ”אבל למדנו להסתדר טוב זה עם זה. חלק מחבריי הקרובים ביותר היו אנשים ממדינות אחרות ורקעים שונים”.
כמובן, עדי־יהוה אינם מושלמים. לכן, ייתכן שיהיה עליהם להיאבק בנטייה לדעות קדומות. אך הידיעה שאלוהים איננו נושא פנים נותנת להם תמריץ רב עוצמה לעשות זאת (אפסים ה׳:1, 2).
אם נאבקים בדעות קדומות ניתן לקצור ברכות רבות. כאשר אנו מתרועעים עם אנשים מרקעים שונים, אנו מעשירים בכך את חיינו. מלבד זאת, באמצעות מלכותו, אלוהים יכונן בקרוב חברה אנושית שצדק ישכון בה (פטרוס ב׳. ג׳:13). כשרגע זה יגיע, הדעות הקדומות יוכנעו אחת ולתמיד.
[תיבה בעמוד 11]
האם אני נותן לדעות קדומות לקנות בי אחיזה?
שאל את עצמך את השאלות הבאות כדי לבחון אם אתה נותן לדעות קדומות לקנות בך אחיזה שלא ביודעין:
1. האם אני מניח שאנשים מרקע אתני מסוים, אזור או אומה כלשהם הם בעלי תכונות לא־רצויות כמו טיפשות, עצלות, או קמצנות? (בדיחות רבות מנציחות סוג זה של דעות קדומות.)
2. האם אני נוטה להאשים מהגרים או אנשים מקבוצות אתניות אחרות בקשיים הכלכליים או החברתיים שלי?
3. האם אני שונא אנשים בני עם אחר בשל איבה היסטורית השוררת באזור מגוריי?
4. האם אני מסוגל לראות בכל אדם שאני פוגש כפרט בפני עצמו — מבלי להתייחס להבדלים של צבע עור, תרבות, או מוצא?
5. האם אני מקדם בברכה את ההזדמנות להכיר אנשים מרקעים תרבותיים שונים משלי? האם אני מתאמץ לעשות זאת?
[תמונה בעמוד 8]
במשלו על השומרוני הטוב, לימד אותנו ישוע כיצד להשתחרר מדעות קדומות
[תמונה בעמוד 8]
כשהיה בביתו של קורנליוס אמר פטרוס: ”באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים”
[תמונה בעמוד 9]
עיקרי האמונה המקראיים מאחדים אנשים מרקעים שונים
[תמונה בעמוד 9]
עדי־יהוה מבצעים הלכה למעשה את מה שהם לומדים
[תמונה בעמוד 10]
כריסטינה — ”אסיפותינו באולם המלכות בנו את הביטחון העצמי שלי”
[תמונה בעמוד 10]
ג׳סמין — ”האנשים שם מגלים כלפיי אהבה. הם גורמים לי להרגיש מיוחדת ולא מושפלת”
[תמונות בעמוד 10]
סימון, מתנדב בצוות הבנייה — ”למדנו להסתדר טוב זה עם זה”