משאביו של כדור־הארץ מתדלדלים

‏”‏בטבע הכול קשור להכול,‏ וכיום הקולר תלוי על צווארנו על הטעויות החמורות שעשינו בעבר”‏ (‏כתב העת אפריקן וויילדלייף [‏African Wildlife‏]‏)‏

יש המכנים זאת טביעת רגל אקולוגית.‏ פירוש הדבר,‏ אומדן של צריכת המשאבים הטבעיים של האנושות בהשוואה ליכולתו של כדור־הארץ לחדש אותם.‏ על־פי הקרן העולמית לחיות הבר,‏ מ־1980 ואילך טביעת הרגל האקולוגית מצביעה על גירעון במשאבי כדור־הארץ.‏a אולם זהו רק מדד אחד מתוך אינספור הלחצים הכבירים המופעלים על הסביבה שלנו.‏

מדד נוסף הוא מצבן של המערכות האקולוגיות בכדור־הארץ.‏ המונח ”‏מערכת אקולוגית”‏ מתייחס ליחסי הגומלין המורכבים המתקיימים בין כל היצורים בסביבה טבעית כלשהי,‏ כולל חומר חי וחומר דומם.‏ מצבן הכללי של מערכות אקולוגיות אלו — כפי שהוא ניכר במספר היערות,‏ מאגרי המים המתוקים ומיני היצורים הימיים שאותם הן מכלכלות — מרכיב את מה שהקרן העולמית לחיות הבר מכנה אינדקס היצורים החיים בכדור־הארץ.‏ בין השנים 1970 ל־2000,‏ נרשמה ירידה תלולה של 37 אחוז בערך.‏

האם יש מספיק משאבים לכולם?‏

אם אתה חי במדינה מערבית שבה מדפי החנויות עמוסים בסחורה ועולה בידך לרכוש כל שברצונך 24 שעות ביממה,‏ ודאי קשה לך לדמיין שמחסור עולמי במשאבים טבעיים עומד ממש בפתח.‏ למרות זאת,‏ רק קומץ מתושבי כדור־הארץ נהנים מחיי שפע.‏ הרוב המכריע נאלץ להיאבק מדי יום ביומו כדי לשרוד.‏ לדוגמה,‏ מעריכים כי יותר משני מיליארד איש מתקיימים על תקציב של שלושה דולרים או פחות ליום,‏ וששני מיליארד איש אינם יכולים להרשות לעצמם ליהנות משירותי אנרגיה מסחריים.‏

יש התולים את האשמה לדלותן של מדינות מתפתחות בשיטות הסחר של האומות האמידות.‏ ”‏כלכלת העולם פועלת במכוון נגד האינטרסים של העניים במגוון דרכים”‏,‏ נאמר בספר וייטל סיינס 2003 (‏2003 Vital Signs)‏. ככל שיותר ויותר אנשים נאבקים כדי להשיג פיסה מה”‏עוגה”‏ הסביבתית שמעולם לא הייתה כה קטנה ויקרה,‏ כך מעוטי יכולת אינם מסוגלים להתחרות על הפיסה המגיעה להם.‏ מצב זה משאיר בידי בעלי האמצעים,‏ דהיינו העשירים,‏ יותר משאבים טבעיים.‏

היערות נעלמים

על־פי הערכות,‏ 80 אחוז מתושבי אפריקה משתמשים בעץ לצורכי בישול.‏ ”‏באפריקה נרשם שיעור הצמיחה האוכלוסייתי והאורבאני הגבוה בעולם”‏,‏ מציין כתב העת גטאוויי (‏Getaway)‏ היוצא לאור בדרום אפריקה.‏ כתוצאה מכך,‏ נכרתו כל העצים שמסביב לערים הגדולות שבאזור סַהֶל — רצועת ארץ רחבה שחוּנה למחצה שבקצה הדרומי של מדבר סהרה — ברדיוס של 100 קילומטר.‏ העצים לא נכרתו בגלל איזושהי גחמה.‏ ’‏רוב רובם של אזרחי אפריקה הורסים במו ידיהם את סביבת מגוריהם רק כדי לשרוד’‏,‏ אומר פרופסור סמואל נָנָה־סִינְקָם.‏

לעומת זאת,‏ בדרום אמריקה המצב שונה לחלוטין.‏ בברזיל,‏ לדוגמה,‏ רשומות קרוב ל־600,‏7 חברות לכריתת עצים ביערות הגשם.‏ רבות מהן נמצאות בבעלות התאגדויות של חברות בינלאומיות בעלות חוסן פיננסי.‏ עץ המָהָגוֹני עולה לחברת הכריתה 30 דולר.‏ אולם,‏ עד אשר סוכני המכירות,‏ הסוחרים והיצרנים קוצרים את רווחיהם,‏ שוויו של העץ יכול להיתמר ליותר מ־000,‏130 דולר עוד לפני שהוא מגיע לאולם תצוגת הרהיטים.‏ אין פלא שעץ המהגוני מכונה הזהב הירוק.‏

על הרס יערות הגשם בברזיל כבר נכתב רבות.‏ תצלומי לוויין מלמדים כי בין השנים 1995 ל־2000 נכרתו מדי שנה למעלה מ־000,‏20 ק״מ רבועים של יערות בברזיל.‏ ”‏משמעותו של שיעור חורבן מחריד זה היא שכל שמונה שניות נעלם שטח יער השווה לגודלו של מגרש כדורגל”‏,‏ מדווח כתב העת הברזילאי וזָ’‏ה.‏ מעניין לציין שארצות־הברית לבדה ייבאה יותר מ־70 אחוז מתוצרת עצי המהגוני של ברזיל בשנת 2000.‏

סיפור חיסול היערות חוזר על עצמו גם במקומות אחרים ברחבי העולם.‏ למשל,‏ ב־50 השנים האחרונות כמחצית מכלל היערות והג׳ונגלים שבמקסיקו נעלמו כלא היו.‏ מצב היערות בפיליפינים חמור אף יותר.‏ מדינה זו מאבדת מדי שנה כ־980 ק״מ רבועים של יערות,‏ למרות שב־1999 הצביעו האומדנים על כך שבקצב הזה תוך עשר שנים יחוסלו קרוב לשני שליש מיערות המדינה.‏

כדי שעץ קשה יגיע לבגרות מלאה נדרשים בין 60 ל־100 שנה,‏ אך כדי לכרות אותו די בדקות ספורות בלבד.‏ אם כן,‏ מה הפלא שהיערות שלנו לא עומדים בקצב?‏

האדמה הולכת ונעלמת

כאשר הקרקע חפה מצמחייה,‏ תוך זמן קצר שכבת הקרקע החשופה מתייבשת לחלוטין ונישאת עם הרוח או נשטפת עם המים.‏ תהליך זה נקרא סחיפה.‏

סחיפה מתרחשת באופן טבעי ובדרך כלל אינה מהווה בעיה חמורה — אלא אם כן האדם מאיץ את התהליך על־ידי טיפול כושל באדמה.‏ לדוגמה,‏ כתב העת צ׳יינה טודיי (‏China Today)‏ אומר שסופות חול,‏ יחד עם גורמים אחרים כגון בירוא יערות ושימוש מוגזם באדמות למטרות מרעה,‏ ”‏האיצו את תהליך התרחבותם”‏ של שטחים מדבריים.‏ האקלים הצחיח החריג ששרר בשנים האחרונות הוביל לכך שהפרובינציות המערביות והצפון מערביות שבסין הפכו פגיעות יותר לרוחות הסיביריות הקרות שהשתוללו בארץ.‏ מיליוני טונות של חול צהבהב ואבק עפו ברוח והגיעו עד לקוריאה וליפן.‏ כעת קרוב ל־25 אחוז משטחה היבשתי של סין הפך למדבר.‏

הסיבות שהובילו להרס הקרקע באפריקה דומות.‏ ”‏החקלאים כורתים יערות לצורכי גידול דגנים”‏,‏ מוסר כתב העת אפריקה ג׳יאוגרפיק (‏Africa Geographic)‏, ”‏ובכך מערערים באופן בלתי הפיך את יציבותן של הקרקעות הדלילות”‏.‏ לפי הערכות,‏ לאחר שמנקים חלקת אדמה משיחים,‏ היא מאבדת תוך שלוש שנים עד 50 אחוז מפוריותה.‏ לכן,‏ כתב העת מוסיף:‏ ”‏מיליוני דונמים כבר לא ישובו להיות פוריים יותר ועוד מיליוני דונמים קרובים למצב זה משום שהתנובה החקלאית באזורים מסוימים הולכת ופוחתת משנה לשנה”‏.‏

אומרים שברזיל מאבדת כל שנה 500 מיליון טונות של קרקע עקב תהליכי הסחיפה.‏ המשרד הממשלתי לאיכות הסביבה ולמשאבי טבע במקסיקו מדווח ש־53 אחוז מהשטחים המכוסים שיחים,‏ 59 אחוז מהג׳ונגלים ו־72 אחוז מהיערות נפגעו כתוצאה מסחיפת הקרקע.‏ בסופו של דבר,‏ מצוין בדו״ח של תוכנית האו״ם לפיתוח ש”‏הסחיפה משפיעה על לפחות שני שליש מסך כל האדמות החקלאיות ברחבי תבל.‏ כפועל יוצא מכך,‏ התוצרת החקלאית הולכת ופוחתת במהירות,‏ בעוד שמספר הפיות שיש להאכיל ממשיך לגדול”‏.‏

מים חינם,‏ אך יקרים לאין ערוך

אדם יכול לחיות כחודש ימים ללא מזון,‏ אך ללא מים הוא לא יחזיק מעמד יותר משבוע בערך.‏ יש מומחים הטוענים שבשנים הקרובות מקורות המים המתוקים שהולכים ומתדלדלים יגרמו לחיכוכים ולמתחים רבים.‏ לפי דו״ח של כתב העת טיים לשנת 2002,‏ ליותר ממיליארד איש ברחבי העולם אין גישה למי שתייה נקיים.‏

המחסור במים נעוץ בכמה גורמים.‏ בצרפת,‏ הגורם המרכזי הוא הזיהום,‏ ובעיה זו הולכת ומחמירה.‏ ”‏מצב המים בנהרות שבצרפת עגום למדי”‏,‏ מציין העיתון הצרפתי לָה פיגרו.‏ המדענים מייחסים את הבעיה לנגרים העשירים בחנקה,‏ הנובעים בעיקר מחומרי דשן המשמשים לצורכי חקלאות.‏ ”‏נהרות צרפת פלטו 000,‏375 טון של חנקה לאוקיינוס האטלנטי ב־1999,‏ כמעט כפול מהכמות ב־1985”‏,‏ נאמר בעיתון.‏

התמונה ביפן אינה שונה.‏ במגמה לייצר למדינה כמות מזון קבועה,‏ ”‏חקלאים נאלצים להשתמש בחומרי דשן כימיקליים וקוטלי מזיקים כדי לספק את צורכי החברה”‏,‏ אומר יוּטָקָה יוּנָה,‏ העומד בראש ארגון הפועל ללא מטרות רווח למען הגנת החוות.‏ כך מזדהמים המים התת־קרקעיים — שלפי העיתון IHT אשאי שימבון היוצא לאור בטוקיו,‏ ”‏זוהי בעיה רצינית בכל רחבי יפן”‏.‏

העיתון רפורמה (‏Reforma)‏ מציין ש־35 אחוז מהמחלות במקסיקו ”‏מקורן בגורמים סביבתיים”‏.‏ נוסף על כך,‏ ממחקר שערך משרד הבריאות עולה כי ”‏לאחד מכל ארבעה תושבים אין חיבור לרשת ביוב;‏ יותר מ־8 מיליון איש משיגים את המים שלהם מבארות,‏ נהרות,‏ אגמים ונחלים;‏ ויותר ממיליון איש משיגים מים ממכליות”‏.‏ אין פלא אפוא ש־90 אחוז ממקרי השלשולים במקסיקו מיוחסים למים מזוהמים!‏

‏”‏חופי ריו דה ז׳נירו אינם נודעים אך ורק בשמש יוקדת,‏ חול לבן וים כחול”‏,‏ מציין כתב העת הברזילאי וזָ’‏ה.‏ ”‏הם גם מכילים רמות גבוהות של חיידקי קולי צואתיים וכתמי נפט שנגרמו כתוצאה מתאונות”‏.‏ זאת משום שיותר מ־50 אחוז ממי השופכין של ברזיל מוזרמים היישר לנהרות,‏ לאגמים ולאוקיינוס מבלי לעבור תהליך טיהור.‏ בעקבות כך,‏ קיים מחסור ממושך במים נקיים.‏ הנהרות שמסביב לעיר הגדולה ביותר בברזיל,‏ סאו פאולו,‏ כה מזוהמים עד שכעת אספקת מי השתייה מגיעה אליה ממרחק של 100 קילומטר בערך.‏

אם נבקר לרגע בצידו השני של הגלובוס נגלה שגם באוסטרליה קיימת מצוקת מים.‏ המצוקה נובעת מתהליך הנקרא אדמת מלֵחה.‏ במשך עשרות שנים זכו בעלי הקרקעות לעידוד ’‏לנקות’‏ את אדמתם כדי לשתול כל מיני גידולים.‏ אולם,‏ הקרקע דלה בעצים ובשיחים היכולים לספוג את מי התהום שהחלו לעלות אל פני הקרקע ולהביא עימם אלפי טונות של מלחים תת־קרקעיים.‏ ”‏קרוב ל־000,‏25 ק״מ רבועים כבר ניזוקו מרמת המליחות”‏,‏ אומר ארגון החקר המדעי והתעשייתי של הקהילייה האוסטרלית (‏CSIRO)‏. ”‏חלק ניכר מהתהליך מתרחש בשטחים הפוריים ביותר של אוסטרליה”‏.‏

יש הסבורים שאילו המחוקקים האוסטרליים היו מציבים בראש מעייניהם את טובת הציבור ולאו דווקא את עשיית הרווחים,‏ ניתן היה למנוע את בעיית המליחות.‏ ”‏כבר מ־1917 התריעו בפני הממשלות שהקרקעות המיועדות לגידולי חיטה סובלות במיוחד מנטייה למליחות”‏,‏ אומר הוגו בֶּקל מאוניברסיטת אידית קָאוּוֶן שבפֶּרְת,‏ אוסטרליה.‏ ”‏השפעת פינוי הצמחייה על מליחות הנחלים נחזתה ופורסמה עוד בשנות ה־20 של המאה הקודמת,‏ ועוד בשנות ה־30 התריעו בפני משרד החקלאות באשר להשפעה של עליית מי התהום אל פני הקרקע.‏ ב־1950 הטילה הממשלה האוסטרלית על ארגון ה־CSIRO לחקור את הנושא ביסודיות,‏ .‏.‏.‏ אולם הממשלות התעלמו בעקשנות מאזהרות אלה,‏ בטענה שהמדענים מושפעים מדעות קדומות”‏.‏

חיינו תלויים לנו מנגד

ללא צל של ספק,‏ מאחורי רוב מעשי האדם עמדו כוונות טובות.‏ אולם,‏ כפי שהומחש במקרים רבים,‏ אין לנו די ידע על הסביבה כדי שנחזה במדויק את השלכות מעשינו.‏ והתוצאות הרסניות.‏ ”‏שיבשנו כל כך את האיזון של החיים שאפילו האדמה שמכלכלת את חיינו נמצאת בסכנה,‏ וכפועל יוצא גם הישרדותו של המין האנושי”‏,‏ אומר טים פלנרי,‏ מנהל המוזיאון הדרום אוסטרלי.‏

מהו הפתרון?‏ האם המין האנושי ילמד לחיות בשיתוף ובאחדות עם הסביבה?‏ האומנם יכול כדור־הארץ להינצל?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

חבל על כל טיפה

מספר צעדים פשוטים יכולים לחסוך ליטרים רבים של מים.‏

● תקן ברזים דולפים.‏

● אל תתקלח ממושכות.‏

● סגור את ברז המים בזמן שאתה מתגלח או מצחצח שיניים.‏

● השתמש במגבות האמבטיה פעמיים או שלוש לפני שאתה מכבס אותן.‏

● חכה עד שתצטבר מלוא קיבולת מכונת הכביסה לפני שתפעיל אותה.‏ (‏הוא הדין גם לגבי מדיחי כלים.‏)‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 7]‏

לא מבזבזים,‏ לא חסרים

● על אף היותה היבשת הצחיחה ביותר בעולם,‏ למעלה מ־90 אחוז ממי ההשקיה של אוסטרליה ”‏מוזרמים להשקיית יבולים בשיטה פשוטה הנקראת השקיה בתלמים”‏,‏ מדווח הקנבּרה טיימס.‏ מדובר באותה ”‏טכנולוגיה ששימשה את הפרעונים עוד בתקופת הפירמידות”‏.‏

● צריכת המים הממוצעת לנפש בכל רחבי העולם (‏כולל מים לצורכי חקלאות ותעשייה)‏ עומדת על כ־000,‏550 ליטר מדי שנה.‏ אולם,‏ הצפון האמריקני הממוצע צורך כמעט 000,‏600,‏1 ליטר בשנה.‏ באחת מהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר הצריכה הממוצעת לנפש עומדת על 3.‏5 מיליון ליטר מדי שנה.‏

● לפי כתב העת אפריקה ג׳יאוגרפיק,‏ ”‏הצריכה הגלובאלית הממוצעת של כל תושב בדרום אפריקה עומדת על 04.‏0 ק״מ מרובע מדי שנה,‏ אף־על־פי שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה צריכה העולה על 024.‏0 ק״מ מרובע לאדם”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

בירוא יערות בשטח הסַהֶל שבבורקינה־פסו.‏ לפני 15 שנה אזור זה היה גדוש בעצים

‏[‏שלמי תודה]‏

Jeremy Hartley/Panos Pictures ©

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

מי התהום המספקים מים לבאר בכפר זה שבהודו זוהמו על־ידי חוות סרטנים מקומיות

‏[‏שלמי תודה]‏

Caroline Penn/Panos Pictures ©

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

יותר משני מיליארד איש מתקיימים על תקציב של שלושה דולרים או פחות ליום

‏[‏שלמי תודה]‏

Giacomo Pirozzi/Panos Pictures ©

‏[‏תמונה בעמודים 8,‏ 9]‏

בין השנים 1995 ל־2000 נכרתו מדי שנה כ־000,‏20 ק״מ רבועים של יערות בברזיל

‏[‏שלמי תודה]‏

com.‏Ricardo Funari/SocialPhotos ©

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

חקלאות של כריתה והבערה משמידה את יערות הגשם בקמרון

‏[‏שלמי תודה]‏

Fred Hoogervorst/Panos Pictures ©

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

זיהום אוויר ממכוניות ממשיך להוות סיבה לדאגה בארצות־הברית