מנקודת המבט המקראית
האם אלוהים נמצא בכל מקום?
אלוהים מתואר בצדק ככול־יכול וכיודע־כול. אך יש המוסיפים תיאור שלישי של גדולת אלוהים ואומרים שהוא גם נמצא בכל מקום. התפיסה היא שאלוהים נמצא בכל מקום בכל זמן נתון.
שלושת המונחים הללו אינם מופיעים במקרא, אך שני הראשונים דווקא כן נתמכים על־ידי ראיות מכתבי־הקודש (בראשית י״ז:1; איוב ל״ז:23; עברים ד׳:13). אלוהים הוא כול־יכול, והוא גם יודע־כול במובן זה שדבר אינו נסתר מעיניו. אך האם הוא גם נמצא בכל מקום, או שמא הוא ישות השוכנת במקום מוגדר?
היכן נמצא אלוהים?
ישנם כמה וכמה פסוקים במקרא המזכירים את ”השמים” כ’מכון שבתו’ של אלוהים (מלכים א׳. ח׳:39, 43, 49; דברי הימים ב׳. ו׳:33, 39). עם זאת, אחד הפסוקים במקרא מתאר את גדולתו של יהוה אלוהים במילים הבאות: ”כי האומנם ישב אלוהים את האדם על הארץ? הנה שמים ושמי שמים לא יכלכּלוך” (דברי הימים ב׳. ו׳:18).
”האלוהים הוא רוח”, אומר המקרא (יוחנן ד׳:24). לפיכך, הוא שוכן בתחום רוחני הנבדל ונפרד מן היקום הגשמי. כאשר נאמר במקרא שמקום משכנו של אלוהים הוא ”השמים”, הכוונה היא לעליונות מקום משכנו בניגוד לסביבה הגשמית שבה אנו חיים. החשוב הוא שהמקרא מלמד שמשכנו של אלוהים נבדל מן היקום הגשמי, אך יחד עם זאת זהו מקום מוגדר (איוב ב׳:1, 2).
אלוהים הוא ישות
ישוע דיבר על מקום משכנו של יהוה כאשר אמר לתלמידיו: ’בבית אבי מעונות רבים. ... אני הולך להכין לכם מקום’ (יוחנן י״ד:2). לאן הלך ישוע? הוא בסופו של דבר ”בא אל עצם השמים להיראות עתה בעדנו לפני האלוהים” (עברים ט׳:24). מפסוקים אלה אנו למדים שתי עובדות חשובות על יהוה אלוהים: ראשית, שיש לו מקום מוגדר שבו הוא שוכן, ושנית, שהוא ישות ולא כוח סתמי הנמצא בכל מקום.
זו הסיבה שישוע לימד את תלמידיו לומר בתפילה: ”אבינו שבשמים”. היה עליהם להפנות את תפילותיהם לישות מוגדרת — ליהוה — אשר נמצא במקום מוגדר, בשמים הרוחניים (מתי ו׳:9; י״ב:50). תפיסה זו עלתה בקנה אחד עם האופן שבו למדו עובדי אלוהים להתפלל זה למעלה מ־500,1 שנה קודם לכן. אחד הקטעים העתיקים ביותר שנכתבו בהשראת אלוהים כולל את התפילה: ”השקיפה ממעון קודשך, מן השמים, וברך את עמך” (דברים כ״ו:15).
רוח אלוהים — אין נסתר מפניה
המקרא תמיד מתייחס לאלוהים כמי ששוכן במקום מוגדר, אך על רוח קודשו נאמר פעמים רבות שהיא נמצאת בכל מקום. ”אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח?” שאל דוד במזמור (תהלים קל״ט:7). היו שהתבלבלו מפסוקים כאלה והסיקו שאלוהים הוא השוכן בכול. אך כאשר מביאים בחשבון את ההקשר של פסוק זה ושל פסוקים אחרים, מתברר שרוח קודשו של יהוה — כוחו הפועל — יכולה להישלח ממקום משכנו הקבוע לכל נקודה ביקום הגשמי.
כפי שאב מושיט את ידו מטה כדי לנחם את ילדיו ולתמוך בהם, כך יהוה יכול להושיט את ידו, את רוח קודשו, לכל מקום בתחום הרוחני או ביקום הגשמי על מנת לממש את מטרתו. מסיבה זו אמר מחבר המזמור: ”אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים. גם שם ידך תנחני, ותאחזני ימינֶך” (תהלים קל״ט:9, 10).
ביכולתך להיות ידיד אלוהים
ברוב ענווה ואהבה, יהוה מתאר את עצמו ואת מקום משכנו בהגדרות אנוש הקולעות ככל האפשר למהותו האמיתית. בדרך זו ובדרכים אחרות הוא כביכול ’משפיל עצמו לראות בשמים ובארץ’ (תהלים קי״ג:6). אף־על־פי־כן, נבצר מן האדם להבין בצורה מלאה את טיבו של אלוהים.
הגדרות אנוש צרות מלהכיל את הפאר, הנשגבוּת והגדוּלה של יהוה. לכן, כתבי־הקודש אומנם מספרים כי משכנו השמימי נמצא במקום מוגדר, אך בכל זאת נשגב מן האדם להבין ממד רוחני זה במלואו (תהלים קל״ט:6).
ואולם, אנחנו כן יכולים לשאוב נחמה רבה מהבנתנו המוגבלת באשר לטבעו האמיתי של יהוה. אנו מבינים שהוא אינו כוח סתמי וחסר אישיות השוכן בכל דבר ביקום, אלא שהוא ישות השוכנת במקום מוגדר ושיש לו אישיות ברורה ומוגדרת המתאפיינת באהבה וברכּוּת. ידיעה זו פותחת בפנינו את האפשרות ליהנות מן הזכות הגדולה ביותר שניתנה לבני אדם — האפשרות לפתח ידידות אישית וארוכת ימים עם האל הכול־יכול, ריבון היקום (יעקב ד׳:8).