באילו סרטים תצפה אתה?
ריבוי המין, האלימות וניבולי הפה בעשורים האחרונים על גבי מסכי הקולנוע או הטלוויזיה גורר אחריו תגובות רבות ומגוונות. מצד אחד, יהיו שיגידו שסצינת מין מסוימת היא גסה, ואילו אחרים יאמרו שהיא בעלת ערך אומנותי. יש שיטענו שהאלימות בסרט מיותרת לחלוטין, בשעה שאחרים יחשבו שהיא מוצדקת. כמה יאמרו שדיאלוגים ”המתובלים” בניבולי פה פוגעים ברגשות הציבור, בעוד שאחרים יבואו ויאמרו שהם בסך הכול משקפים את המציאות. מה שהאחד מחשיב לתועבה, השני מגדיר כחופש הביטוי. כאשר שומעים את הדעות משני צידי המתרס, כל הסיפור נראה עניין של סמנטיקה.
אך תכני הסרטים אינם סתם נושא לוויכוח תפל. מדובר בסוגיה כבדת משקל, לא רק להורים אלא גם לכל מי שערכי מוסר חשובים בעיניו. ”בכל פעם שאני לוקחת סיכון, בניגוד לשכל הישר שלי, ולמרות זאת מחליטה ללכת לקולנוע, אני יוצאת בסוף הסרט עם פחות הערכה עצמית”, קוננה בחורה אחת. ”אני נבוכה בשביל האנשים שעשו את הזוהמה הזאת ומתביישת גם בעצמי. אני מרגישה שבמידה מסוימת הסרט השחית אותי”.
קביעת אמות מידה
הדאגה בעניין תכני הסרטים אינה דבר חדש. כאשר תעשיית הסרטים הייתה עוד בחיתוליה, הרים הציבור קול זעקה עקב מוטיבים מיניים ואלמנטים אלימים שהופיעו בסרטי הקולנוע. בסופו של דבר, נקבע בשנות ה־30 בארצות־הברית קוד הפקה נוקשה שהגביל מאוד את מה שהותר להציג על גבי האקרנים.
לפי האנציקלופדיה בריטניקה החדשה (אנג׳), קוד ההפקה החדש ”היה מחמיר ביותר. הוא אסר הקרנה של כמעט כל היבטי החוויה האנושית הרגילה בעולם המבוגרים. התקנות אסרו הקרנה של ’סצינות חושניות’, של ניאוף, של מין לא־מוסרי ושל שידול לדבר עבירה. אסור היה אפילו לרמוז על מעשה אונס, אלא אם כן היה הדבר הכרחי לחלוטין לעלילה ובתנאי שהסרט הראה כיצד נענש העבריין בחומרה”.
באשר לאלימות, הקוד קבע כי ”אין להראות או להזכיר כלי נשק מודרניים, לחשוף את פרטי ביצוע הפשע, להראות נציגי חוק הנרצחים בידי פושעים, לרמוז על אכזריות מוגזמת או מעשי טבח או להזכיר רציחות והתאבדויות, מלבד במקרים שבהם הדבר קריטי להשתלשלות העלילה. ... בשום פנים ואופן אין להציג פשע כמעשה מוצדק”. לסיכום, קוד ההפקה ציין כי ”אין להפיק סרטים אשר יורידו את הרמה המוסרית של הצופים”.
מהגבלות לדירוגים
בערך בשנות החמישים, החלו רבים מן המפיקים בהוליווד להתעלם מן הקוד בתחושה שהכללים שבו ארכאיים. אי לכך, בשנת 1968 בוטל הקוד והוחלף בשיטת דירוג.a לפי שיטה זו, אם לסרט מסוים יש תכנים בוטים, פשוט נותנים לו סמל המזהיר את הציבור מפני תכנים המיועדים ”למבוגרים”. לדברי ג׳ק ולנטי, שהיה נשיא ההתאחדות האמריקאית של יצרני הסרטים במשך קרוב לארבעה עשורים, המטרה הייתה ”לספק להורים אזהרות מוקדמות על מנת שיוכלו להחליט בעצמם באילו סרטים כדאי או לא כדאי לילדיהם לצפות”.
עם הנהגת שיטת הדירוג החדשה נפרץ הסכר. מין, אלימות וניבולי פה זרמו בשטף אל שורות תסריטי הסרטים של הוליווד. החירויות החדשות שהוענקו לסרטים יצרו נחשול בלתי ניתן לעצירה. ובכל זאת, שיטת הדירוג נועדה להזהיר את הציבור מראש. אבל האם דירוג הסרט חושף את כל מה שאתה צריך לדעת?
מה שהדירוג לא חושף
יש הסבורים שבמשך השנים נעשתה שיטת הדירוג פחות ופחות קפדנית. מחקר מטעם בית־הספר לרפואת הציבור באוניברסיטת הארוורד תומך בסברה זו. המחקר גילה שסרטים הנחשבים כמתאימים לבני נוער מכילים כיום יותר אלימות ותכנים מיניים בוטים מאשר סרטים בעלי דירוג זהה מלפני עשר שנים בלבד. מסקנת המחקר היא ש”בסרטים בעלי דירוג זהה יכולים להיות הבדלים משמעותיים בכמות ובסוגי התכנים השנויים במחלוקת”, וש”דירוג על סמך גיל אינו מספק די מידע לגבי האלימות, המין, ניבולי הפה ותכנים אחרים המוצגים בסרט”.b
הורים שבלי לחשוב פעמיים שולחים את ילדיהם לקולנוע אולי אינם מודעים למה שנחשב כיום כחומר צפייה הולם. למשל, מבקר קולנוע אחד תיאר את הדמות הראשית בסרט אשר דורג בארה״ב כמתאים לבני נוער. היא הייתה ”נערה סוררת בת 17, שמשתכרת ללא היסוס מדי יום, משתמשת בסמים, משתתפת באורגיות ומקיימת יחסי מין פרועים עם נער שפגשה זה לא מכבר”. תכנים כאלה הם דבר שבשגרה. ואכן, הוושינגטון פוסט מגזין מציין כי התייחסות למין אוראלי היא דבר ”מקובל ושגרתי” בסרטים המדורגים כמתאימים לבני נוער. ברור אפוא שלא מומלץ להסתמך אך ורק על דירוג הסרט כאשר תוהים על קנקנו. האם ישנה דרך טובה יותר?
”שינאו רע”
שיטת הדירוג אינה תחליף למצפון המודרך על־פי המקרא. בכל החלטה שהיא, לרבות החלטות הקשורות לבידור, המשיחיים שואפים ליישם את הנאמר בתהלים צ״ז:10: ”שינאו רע”. מי ששונא את הרע יסרב להתבדר וליהנות מדברים שאלוהים מתעב.
ההורים במיוחד צריכים לנקוט משנה זהירות כשהם מחליטים באילו סרטים מותר לילדיהם לצפות. תהיה זו תמימות להסתפק בעיון חטוף בדירוג הסרט. גם אם לפי הדירוג שלו הסרט מתאים לגיל ילדיך, יכול מאוד להיות שהוא מעודד ערכים המנוגדים לערכים שלך כהורה. המשיחיים אינם מופתעים מכך כלל, שהרי העולם אימץ לעצמו חשיבה והתנהגות העומדות בסתירה לאמות המידה של אלוהיםc (אפסים ד׳:17, 18; יוחנן א׳. ב׳:15–17).
אין להסיק מכך שכל הסרטים מוקצים מחמת מיאוס. עם זאת, נחוצה ערנות. בעניין זה נאמר בהוצאת עורו! מה־22 במאי 1997 (אנג׳): ”על כל אחד לשקול בכובד ראש את הנושא ולהחליט החלטות במצפון נקי לפני אלוהים ובני אדם” (קורינתים א׳. י׳:31–33).
כיצד למצוא בידור הולם
כיצד יכולים ההורים להיות סלקטיביים בבחירת סרטים לכל המשפחה? תן דעתך למה שאמרו על כך הורים מרחבי העולם. הערותיהם יוכלו לעזור לך לבחור בידור הולם למשפחתך. (ראה גם המסגרת ”צורות בידור אחרות” בעמוד 14.)
”אשתי ואני תמיד הלכנו ביחד עם ילדינו לקולנוע כשהם היו קטנים יותר”, אומר חואן מספרד. ”הם אף פעם לא הלכו לבד או רק עם חברים. עכשיו כשהם בגיל העשרה, הם לא הולכים להצגות הבכורה. אנחנו מעדיפים שהם יחכו עד שנקרא את הביקורות על הסרט או נשמע הערות מפי אנשים שאנו סומכים עליהם. רק אחר כך אנחנו מחליטים כמשפחה אם כדאי לראות את הסרט”.
מרק, מדרום אפריקה, משתדל לשמור על תקשורת פתוחה עם בנו בן העשרה בכל הקשור לסרטי קולנוע. ”אשתי ואני יוזמים את השיחה ושואלים מה דעתו על הסרט”, מספר מרק. ”כך אנחנו שומעים מה הוא חושב ויכולים לדבר איתו בהיגיון. זה עוזר לנו לבחור סרטים שכולנו יכולים ליהנות מהם”.
גם רוז׳ריו מברזיל מקדיש זמן כדי לשבת עם ילדיו ולבחון לעומק את הסרטים שהם רוצים לצפות בהם. ”אני קורא ביחד איתם את הביקורות”, הוא אומר. ”אני הולך איתם לספריית הווידיאו ומראה להם איך לדעת לפי העטיפה אם קיים סיכון שהסרט לא הולם”.
מתיו מבריטניה רואה למועיל לשוחח עם ילדיו על הסרטים שהם רוצים לראות. ”עוד מגיל צעיר”, הוא אומר, ”שיתפנו את הילדים בשיחות על תכני הסרטים שרצינו לראות כמשפחה. כאשר החלטנו לא לצפות בסרט מסוים, אשתי ואני הסברנו את הסיבות לכך במקום סתם להגיד להם לא”.
בנוסף לכך, יש הורים הנעזרים באינטרנט כדי למצוא מידע על סרטים. ישנם מספר אתרים המספקים תיאורים מפורטים של תכני הסרטים. ניתן להשתמש באתרים אלה על מנת לקבל תמונה ברורה יותר של הערכים שמעודד סרט זה או אחר.
התועלת שבמצפון חד
המקרא מתייחס לאנשים אשר ”חושיהם הורגלו... להבחין בין טוב לרע” (עברים ה׳:14). לכן, על ההורים להציב לנגד עיניהם את המטרה להנחיל לילדיהם ערכים שיעזרו להם להחליט החלטות נבונות כאשר יהיו חופשיים לבחור לעצמם את צורות הבידור שלהם.
צעירים רבים מקרב עדי־יהוה קיבלו הדרכה מעולה מהוריהם בעניין זה. למשל, ביל וצ׳רי מארצות־הברית נהנים ללכת לקולנוע עם שני בניהם, שהם בגיל העשרה. ”אחרי שאנחנו יוצאים מהאולם”, אומר ביל, ”אנו משוחחים כמשפחה על הסרט — אילו ערכים הוא מקדם ואם אנחנו מקבלים את הערכים האלה או לא”. כמובן, ביל וצ׳רי מודעים לכך שהם צריכים להיות בררניים. ”אנחנו קוראים מידע על הסרט לפני שאנו מחליטים לצפות בו, ואנחנו לא מתביישים לצאת מהאולם אם יש בסרט תוכן מפוקפק שלא צפינו מראש”, אומר ביל. ביל וצ׳רי מערבים את ילדיהם בתהליך קבלת החלטות נבונות ובדרך זו הם מרגישים שבניהם מחדדים את היכולת להבחין בין טוב לרע. ”הם מחליטים החלטות נבונות יותר בכל הקשור לבחירת סרטים”, אומר ביל.
בדומה לביל וצ׳רי, הורים רבים עוזרים לילדיהם לחדד את חוש ההבחנה שלהם בעניין בחירת בידור. ברור שהרבה מן החומר שמייצרת תעשיית הסרטים הוא בלתי הולם. יחד עם זאת, כאשר המשיחיים נשמעים לעקרונות המקרא, ביכולתם ליהנות מבידור הולם שהוא גם בריא ומרענן.
[הערות שוליים]
a ארצות רבות בעולם אימצו שיטות דירוג דומות המציינות לאיזו קבוצת גיל מתאימים הסרטים.
b בנוסף לכך, הקריטריונים לדירוג סרטים אינם זהים בכל מדינה. סרט שבמדינה מסוימת נקבע שהוא בלתי מתאים לבני נוער, יכול לקבל דירוג ליברלי יותר בארץ אחרת.
c על המשיחיים לזכור שסרטי ילדים ונוער עלולים להכיל אלמנטים של כישוף, ספיריטיזם או סוגים אחרים של דמוניזם (קורינתים א׳. י׳:21).
[תיבה/תמונות בעמוד 12]
”אנחנו מחליטים ביחד”
”כשהייתי קטנה היינו הולכים ביחד לקולנוע כמשפחה. עכשיו התבגרתי ומותר לי ללכת לסרטים בלי ההורים. אבל לפני שהם מסכימים שאלך, הוריי רוצים לדעת את שם הסרט וקצת על התוכן שלו. אם הם לא שמעו על הסרט, הם קוראים את הביקורות או צופים בפרומו שלו בטלוויזיה. הם גם קוראים מה פורסם עליו באינטרנט. אם לדעתם הסרט אינו הולם, הם מסבירים לי את הסיבה לכך. הם גם מאפשרים לי להביע את דעתי. השיחה מאוד פתוחה, ואנחנו מחליטים ביחד” (אלואיז, בת 19, צרפת).
[תיבה/תמונה בעמוד 13]
דברו על זה!
”כאשר הורים אוסרים משהו ולא ממלאים את החלל בדבר בריא אחר, הילדים עלולים לעשות בחשאי את מה שנאסר עליהם. לכן, כשהילדים רוצים לצפות במה שנראה כבידור לא־בריא, יש הורים שלא אוסרים זאת בו במקום, אך גם לא נותנים להם רשות מיידית. במקום זאת, הם מניחים לעניינים להירגע קצת. במשך מספר ימים, ומבלי ליצור אווירה לא נעימה, הם משוחחים על הנושא ושואלים את הילד או את הילדה למה הם חושבים שכדאי להם לצפות בסרט המסוים. במקרים רבים, השיחות עוזרות לילדים להסכים עם הוריהם, ולעתים הילדים אפילו מודים להוריהם על עזרתם. לאחר מכן, כשההורים עדיין מכוונים את ההחלטה, בוחרים כולם בידור שיוכלו ליהנות ממנו ביחד” (מסאקי, משגיח נודד ביפן).
[תיבה/תמונות בעמוד 14]
צורות בידור אחרות
◼ ”לצעירים יש רצון טבעי לבלות בחברת בני גילם, ומסיבה זו אנחנו תמיד מוודאים שהבת שלנו תימצא בחברה טובה תחת השגחתנו. יש בקהילתנו הרבה צעירים וצעירות שמציבים דוגמה טובה, ואנחנו מעודדים אותה להתיידד איתם” (אליזה, איטליה).
◼ ”אנחנו מעורבים מאוד בצורות הבילוי של ילדינו ומארגנים עבורם פעילויות בונות — יוצאים לטיולים ולפיקניקים, עושים על האש ומזמינים מהקהילה חברים בני כל הגילים למפגשים חברתיים. ככה הילדים שלנו רואים שהם לא חייבים להגביל את עצמם לבני גילם כדי לבלות” (ג׳ון, בריטניה).
◼ ”אנחנו נהנים מאוד מן המפגשים עם חברים מהקהילה. הילדים שלי גם אוהבים לשחק כדורגל, אז מדי פעם אנחנו מארגנים משחקים קבוצתיים” (חואן, ספרד).
◼ ”אנו מעודדים את הילדים לנגן וליהנות מזה, וגם עוסקים בצוותא בכל מיני תחביבים כגון טניס, כדורעף, רכיבה על אופניים, קריאה ובילוי עם חברים” (מרק, בריטניה).
◼ ”יש לנו תוכנית קבועה לשחק באולינג כמשפחה ועם חברים. אנחנו גם משתדלים לעשות ביחד משהו מיוחד פעם בחודש. המפתח למניעת בעיות הוא ערנות מצד ההורים” (דנילו, הפיליפינים).
◼ ”הרבה יותר כיף ללכת להופעות חיות מאשר לשבת ולצפות בסרט. אנחנו בודקים אם יש בסביבה אירועים מיוחדים, כגון תערוכות אומנות, תצוגות רכב או מופעי מוזיקה. אירועים כאלה מאפשרים תקשורת תוך כדי בילוי. אנחנו גם נזהרים לא לבלות יותר מדי. לא רק שזה מבזבז זמן, אלא שההפרזה בבילויים מקלקלת את תחושת המקוריות ואת ההתרגשות מן האירוע” (ג׳ודית, דרום אפריקה).
◼ ”לא כל מה שילדים אחרים עושים מתאים לילדים שלי, ואני מנסה לעזור להם להבין את זה. יחד עם זאת, בעלי ואני משתדלים לספק להם בידור בריא. אנחנו עושים כל מאמץ שלא תהיה להם סיבה להתלונן ולומר, ’אנחנו לא הולכים לשום מקום ולא עושים כלום’. כמשפחה, אנו הולכים לפארקים ומארגנים בבית מפגשים עם חברים מהקהילה”d (מריה, ברזיל).
[הערת שוליים]
d למידע נוסף על מפגשים חברתיים, ראה כתב העת הנלווה שלנו, המצפה, הוצאת 1 באוקטובר 1992, עמודים 21–25.
[שלמי תודה]
James Hall Museum of Transport, Johannesburg, South Africa
[תמונה בעמוד 11]
בדוק את הביקורות על הסרט לפני שאתה מחליט לצפות בו
[תמונה בעמודים 12, 13]
הורים, למדו את ילדיכם להיות סלקטיביים