מצאנו משהו טוב יותר

סיפורה של פרנסיס דל רוסריו דה פַּאז

בשנת 1988 הופענו אחיי ואני ביחד עם שורה של הרכבים מוסיקליים אחרים,‏ במדיסון סקוור גארדן בניו־יורק סיטי לעיני אלפי צופים.‏ הלהקה שלנו שאיתה רקדתי זכתה לתגובות נלהבות.‏ שנים קודם לכן,‏ סלל בפנינו אבי את הדרך להצלחה.‏

אבי שהיה בעצמו מוסיקאי,‏ שם לב לכישרון המוסיקלי של שבעת אחיי הגדולים.‏ לכן הוא מכר את הבית שלנו וקנה כלי נגינה וציוד הכרחי כדי לעזור להם לייסד להקה.‏ נולדתי מספר שנים קודם לכן בשנת 1966,‏ והייתי אז רק ילדה קטנה.‏ באותה עת התגוררה משפחתי בעיר איגוואה ברפובליקה הדומיניקנית.‏

הופעת הבכורה של אחיי הייתה בשנת 1978 בבניין העירייה של איגוואה.‏ מאוחר יותר התמקמו בעיר הבירה,‏ סנטו דומינגו.‏ הם החלו לנגן ולשיר בסגנון מרנגה חדשני וזכו לפופולאריות רבה.‏a הלהקה הפכה להיות מוכרת בשם לוס ארמנוס רוסריו (‏האחים רוסריו)‏.‏

רציתי להצטרף לאחיי משום שתמיד חלמתי להפוך לרקדנית מפורסמת.‏ אחי פֶּפֶּה,‏ שעמד בראש הלהקה,‏ הזמין אותי במסיבה להופיע ואמר:‏ ”‏פרנסיס היא אחת מאחיותיי הקטנות,‏ הצעירה ביותר,‏ והיא יודעת לרקוד”‏.‏ הריקוד שלי הרשים את הנוכחים.‏ ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לפפה שאני רוצה לרקוד לפני הלהקה.‏ וכך בגיל 16 התחלתי לרקוד בכל ההופעות של הלוס ארמנוס רוסריו.‏

הצלחה מקצועית

עד אז היו זמרות שהופיעו עם להקות מרנגה,‏ אבל אף אישה לא רקדה במרכז הבמה מול קהל של גברים.‏ את הכוריאוגרפיה בניתי בעצמי,‏ תוך שימוש בסגנון ריקוד חדש בליווי העיבודים המוסיקליים במרנגה.‏ טכניקת הריקוד שלי הלכה והתפרסמה ועם הזמן נודעה בשם אַלוֹ פרנסיס רוסריו.‏

אחד משירי המרנגה שלנו נקרא ”‏קומנדה”‏,‏ וחלק ממילות השיר היו:‏ ‏”‏אי אהורה טודו אל מונדו קומו פרנסיס רוסריו”‏ (‏ועכשיו כולם לעשות כמו פרנסיס רוסריו)‏.‏ בתגובה קמו אנשים והתחילו לרקוד כמוני.‏ לפעמים הם פשוט ישבו על הרצפה וצפו בי במקום לרקוד בעצמם.‏ בסופו של דבר,‏ די היה בתמונה שלי כדי לפרסם הופעה של הלהקה.‏ הכול ידעו שהאחים רוסריו עומדים להופיע.‏

לאחר שהתחלתי להופיע עם אחיי,‏ הצטרפו מוסיקאים אחרים ללהקה,‏ כולל שלושה אחים ממשפחת פַּאז.‏ אחד מהם,‏ נגן חצוצרה בשם רוברטו,‏ הפך מאוחר יותר לבעלי.‏ האחים פאז תרמו להצלחת הלהקה.‏ לוס ארמנוס רוסריו הוזמנו פעמים רבות להופיע בטלוויזיה בסנטו דומינגו ולערוך קונצרטים במדינות אחרות.‏

בשנת 1988 יצאנו לסיבוב הופעות בארצות־הברית ובקנדה.‏ אחת מההופעות שלנו הייתה כאמור במדיסון סקוור גארדן.‏ לא מעט להקות מרנגה פופולאריות הופיעו שם,‏ אבל הלהקה שלנו זכתה לתגובות הנלהבות ביותר.‏ אחרי ההופעה הזו,‏ הקפידו מארגני ההופעות לשבץ אותנו תמיד בחלק המסיים של התוכנית.‏ הריקוד שלי משך יותר ויותר תשומת לב וקהל המעריצים של האחים רוסריו הלך וגדל.‏ גם מכירות התקליטים שלנו נסקו.‏

נסענו למקומות רבים:‏ קולומביה,‏ אקוודור,‏ פנמה,‏ פורטו ריקו,‏ קורסאו,‏ ספרד,‏ גרמניה ומדינות אחרות.‏ לא עבר זמן רב והפכנו לאחת הלהקות היותר מדוברות באמריקה הלטינית.‏ הריקוד,‏ הבמה,‏ התלבושות והאיפור הפכו להיות הדבר החשוב ביותר בחיי.‏

כשהייתי רווקה נהגתי לומר שאם גבר שלא אוהב לרקוד יתעניין בי,‏ אעזוב אותו לפני שאעזוב את הריקוד.‏ אולם,‏ סדר העדיפויות שלי עמד להשתנות.‏

התעוררות רוחנית

השינוי החל במהלך סיבוב הופעות באיים הקנריים בשנת 1991.‏ רוברטו ואני נישאנו זמן קצר קודם לכן.‏ אחיו פרדי,‏ שגם היה חבר בלהקה,‏ התחיל ללמוד את המקרא אצל עדי־יהוה ותמיד נשא עימו את פרסומיהם.‏

יום אחד ראיתי בחדרו של פרדי את הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות ועיינתי בו.‏ הוקסמתי מהפרק ”‏מהו השאול?‏”‏ הוא משך את תשומת לבי מפני שאמי אמרה שאדם שעושה מעשים רעים יישרף בגיהינום ופחדתי שאגיע לשם.‏

כעבור מספר שבועות,‏ בזמן שהיינו עדיין באיים הקנריים,‏ הייתה לי הפלה טבעית.‏ כאשר לקחו אותי לבית־החולים,‏ אמרתי לרוברטו לבקש מפרדי את הספר שראיתי בחדרו.‏ רציתי לקרוא בו בזמן שאתאושש.‏ אהבתי את הספר.‏ בין שאר הדברים,‏ למדתי ששאול במקרא זה פשוט הקבר המשותף של האנושות ושמעולם לא עלה על לבו של אלוהים לענות בני אדם (‏ירמיהו ז׳:‏31‏)‏.‏ התרשמתי מכך שהמקרא מלמד שהמתים אינם מודעים לשום דבר (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏

כאשר חזרנו לרפובליקה הדומיניקנית שלח פרדי את אחד מעדי־יהוה לבקר אותנו.‏ הוא דיבר איתנו על התקווה המקראית לחיי נצח בגן עדן עלי אדמות והדבר עורר גם את התעניינותו של בעלי (‏תהלים ל״ז:‏29;‏ לוקס כ״ג:‏43‏)‏.‏ ביקשנו שיעורי מקרא.‏

שינוי בערכים ובסדר העדיפויות

ככל שרכשתי ידע מקראי,‏ חל שינוי ביחס שלי כלפי העבודה שכל כך אהבתי.‏ עקרונות המקרא החלו לעצב את חשיבתי (‏רומים י״ב:‏2‏)‏.‏ שאלתי את עצמי:‏ ’‏איך אני יכולה לרקוד כאן בצורה כזאת לעיני כל האנשים האלה שמסתכלים עליי?‏ זה לא מה שאני רוצה’‏.‏ התפללתי לאלוהים:‏ ”‏בבקשה עזור לי לצאת מהמצב הזה”‏.‏ שוחחתי עם בעלי על הרגשות שלי והתברר שהוא הרגיש אותו דבר.‏ ”‏סבלנות,‏ אהובה”‏,‏ הוא אמר.‏ ”‏קודם את תעזבי את הלהקה ואני אלך בעקבותייך”‏.‏

שוב נכנסתי להיריון ומאחר שבכל מקרה לא יכולתי כאישה הרה לרקוד באותה מידה,‏ הייתי חופשייה ללכת לאסיפות באולם המלכות לעתים קרובות יותר.‏ האסיפות חיזקו אותי ואת רוברטו שגם נכח בהן,‏ וראינו עד כמה חשוב להתכנס יחד עם משרתי יהוה.‏ הבנו שכדי להתקדם בדרך האמת המקראית,‏ אנו זקוקים להדרכה ולעידוד שמספקות האסיפות המשיחיות (‏עברים י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ גם כשעבדנו מחוץ לרפובליקה הדומיניקנית,‏ רוברטו ואני חיפשנו אולם מלכות ונכחנו באסיפות.‏

לאחר הלידה חזרתי לעבודה,‏ אבל הלב כבר לא היה שם.‏ השינוי הורגש והעיתונות החלה לבקר אותי.‏ פעמים רבות נשאלתי:‏ ”‏למה את לא רוקדת כמו שנהגת לרקוד?‏”‏ התפללתי ליהוה ללא הרף שיראה לי את דרך המוצא כדי שלא יהיו לי בעיות עם אחיי.‏ הייתי אחת מהבעלים של הלהקה ולא רציתי להגיע איתם לעימות.‏

כאשר שוב הריתי אמרתי לראפא,‏ שניהל את הלהקה לאחר מותו של אחינו פפה,‏ שאני רוצה לבלות יותר זמן עם הילדים ושאני לא מתכוונת לחזור לעבודה.‏ הוא אמר לי לעשות כראות עיניי.‏ אף אחד מאחיי מעולם לא התנגד שאלמד את המקרא.‏ על כך אני אסירת תודה.‏

חיים חדשים בשירות יהוה

בשנת 1993,‏ לאחר עשור עם הלהקה,‏ סיימתי את קריירת הריקוד שלי והקדשתי את חיי ליהוה ללא תנאים.‏ הצטרפתי למבשרי בשורת מלכות האלוהים ולאחר שרוברטו עזב את הלהקה,‏ נטבלנו בשנת 1994 (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ פרדי ואחיו השני של רוברטו,‏ חוליו,‏ הפכו גם הם לעדים,‏ וכן גם מנואל פרז,‏ חבר להקה נוסף.‏ כולנו משרתים כיום את יהוה בנאמנות.‏

הרבה אנשים לא הבינו מדוע עזבתי את עסקי השעשועים,‏ שהרי העבודה הסבה לי הנאה רבה.‏ היו שחשבו,‏ בדומה למפיק טלוויזיה ידוע בארצנו,‏ שאני עוברת איזה שלב זמני בחיים.‏ ”‏היא תצא מזה כמו כל האומנים האחרים ותחזור ללהקה”‏,‏ חזה המפיק.‏ אבל זה לא קרה.‏ הייתי נחושה להתמסר כל כולי לשירות יהוה.‏

יש לנו שלושה ילדים:‏ קתי,‏ רוברטו ועובד.‏ אנחנו מנסים ללמד אותם שהדברים החשובים ביותר בחיים הם דברים רוחניים ולא גשמיים.‏ מן הניסיון שצברנו בחיים אנו מזהירים אותם מפני ההשפעות המטעות של העולם ונותנים להם הדרכה טובה לחיים.‏ מדי שבוע אנו מקיימים שיעורי מקרא משפחתיים.‏ התוכנית הזו מועילה מאוד ועוזרת לנו להישאר מאוחדים בעולם שבו משפחות הופכות יותר ויותר מפולגות.‏

אנו משתדלים ללמד את ילדינו לראות ביהוה ישות ממשית ושהם יכולים לבטוח בו (‏משלי ג׳:‏5,‏ 6;‏ עברים י״א:‏27‏)‏.‏ אנחנו גם מראים להם עד כמה חשוב לנכוח ולהשתתף באסיפות הקהילה.‏ אין מתנה יקרה יותר מלראות את ילדינו גדלים בדרך האמת המקראית.‏ בשנתיים האחרונות אני משרתת כחלוצה עוזרת,‏ כינוי של עדי־יהוה למי שמקדישים 50 שעות או יותר מדי חודש כדי לדבר על האמונה המקראית שלהם עם אחרים.‏ בעלי משמש זה מספר שנים כזקן־קהילה בקהילה המשיחית.‏

המרנגה עדיין נחשבת בעיניי לריקוד יפה.‏ אבל למרבה הצער,‏ חלק ניכר מסגנונות המרנגה הנפוצים היום שונים מאוד מבעבר.‏ פעם באופן כללי לא היה בזה שום פסול.‏ היום כדי למצוא מוסיקת מרנגה הולמת,‏ צריך להיות מאוד בררניים.‏

עדיף לשרת את יהוה

לעולם יש הרבה מה להציע,‏ אבל צריך להסתכל מה עומד מאחורי הכול.‏ הדבר נכון גם לגבי תעשיית המוסיקה שלמראית עין יכולה להצטייר כמאוד מושכת ובלתי מזיקה.‏ אבל זה לא כך.‏ הרבה אנשים הקשורים לתעשיית המוסיקה מעורבים בסמים ובאי־מוסריות.‏ כאשר אדם עולה על במה הוא יכול למצוא את עצמו בחברת אנשים שמאמינים שצריך לחיות את הרגע ושאין להם מצפון (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏33‏)‏.‏

הגענו למסקנה שהדבר הטוב ביותר שאדם יכול לעשות זה לשרת את יהוה.‏ אני זוכרת שחזרתי למלון לאחר אחת מההופעות הגדולות שלנו וחשתי ריקנות.‏ עכשיו אני מבינה שהסיבה לכך היא שלא סיפקנו את הצורך החשוב מכול — הצורך הרוחני (‏מתי ה׳:‏3‏)‏.‏

חיינו ממוקדים כעת בעשיית רצון הבורא,‏ במיוחד על־ידי הכרזת בשורת המלכות והוראתה (‏מתי כ״ד:‏14;‏ מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏ פעילות זו מסבה אושר וסיפוק למשפחתנו.‏ אנחנו מאוד שמחים שאנו בקרב משרתי אלוהים ושיש לנו חברים אמיתיים — אחים ואחיות לאמונה — שיחד איתם יש לנו תקווה נפלאה לחיות לנצח בעולם החדש שיכונן אלוהים (‏מרקוס י׳:‏29,‏ 30;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏

מבחינה פיננסית עולם הבידור היה נדיב איתנו.‏ אבל לאחר שהכרנו את יהוה אלוהים,‏ מצאנו עושר רוחני שעולה אלפי מונים על כל שפע גשמי.‏ אנחנו כל כך מאושרים שיש באפשרותנו לשרת אל בעל מטרה,‏ אל מאושר שמזמין אותנו לבטוח בו!‏ (‏תהלים ל״ז:‏3‏)‏ אנו משוכנעים לגמרי שמצאנו משהו טוב בהרבה מתהילה ועושר חומרי,‏ ואנו תפילה שיהוה יעזור לנו ולמשפחתנו לעשות את רצונו לנצח.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

בתחילת הקריירה שלי,‏ עם חברי להקה אחרים

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

הופעה בניו־יורק סיטי,‏ בערך ב־1990

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

בחזית אולם המלכות

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

בתמונה הקטנה:‏ במהלך שיעור מקרא משפחתי