בעיית דרי הרחוב — מה עומד מאחוריה?‏

‏”‏בעולם כולו יש למעלה מ־100 מיליון מחוסרי בית”‏,‏ מדווח ארגון האומות המאוחדות.‏ אם נתון זה מדויק,‏ הרי שבערך אחד מכל 60 איש חי ללא קורת גג לראשו!‏ עם זאת,‏ קשה לאמוד במדויק את היקף הבעיה.‏ מדוע?‏

קיימים הבדלים רבים ממקום למקום לגבי מי שנחשב למחוסר בית.‏ ההגדרות נגזרות מן השיטות והיעדים של חוקרי התופעה,‏ ואלה משפיעים על הנתונים הסטטיסטיים שהם מפרסמים.‏ לכן קשה מאוד,‏ אם לא בלתי אפשרי,‏ לקבל תמונה מלאה על הבעיה.‏

הספר אסטרטגיות למאבק בבעיית דרי הרחוב (‏Strategies to Combat Homelessness)‏, שיצא לאור מטעם תוכנית האו״ם בתחום מגורי האדם מגדיר חוסר בית כמצב של ”‏היעדר רמת דיור נאותה,‏ כולל תנאי מגורים מתחת לרמה הנחשבת למספקת”‏ בחברה שבה חי חסר הבית.‏ יש החיים ברחובות או במבנים נטושים ומטים ליפול,‏ ויש החוסים במקלטים לחסרי בית.‏ אחרים מתגוררים זמנית אצל חברים.‏ בכל אופן,‏ באותו מחקר נאמר:‏ ”‏אם מסווגים אדם כחסר בית משמע הדבר ש’‏יש לעשות משהו’‏ למען הקורבן של נסיבות אלו”‏.‏

מעריכים כי בפולין,‏ מדינה שאוכלוסייתה מונה כ־40 מיליון איש,‏ חיים בסביבות 000,‏300 חסרי בית.‏ איש אינו יודע מהו מספרם המדויק,‏ משום שאין הם רשומים במקום מסוים אלא נודדים מאזור לאזור.‏ יש הסבורים שהנתון האמיתי הוא קרוב לחצי מיליון!‏

מאחר שזו בעיה כלל עולמית,‏ יכול להיות שגם מישהו שאתה מכיר סובל ממנה.‏ מצוקת חסרי הבית מעלה מספר שאלות.‏ כיצד הידרדרו אנשים אלה למצב של חוסר דיור הולם?‏ איך הם מסתדרים?‏ מי עוזר להם?‏ מה צופן העתיד לחסרי הבית?‏

היום בבית מחר בלי בית

סברינהa היא אם חד־הורית בהארלם,‏ שכונת עוני בניו־יורק סיטי.‏ היא נשרה מהתיכון אחרי כיתה י׳.‏ סברינה חיה כיום עם שלושת ילדיה בבית מחסה עירוני המיועד לחסרי בית לטווח ארוך.‏ היא ושלושת בניה — האחד בן עשרה חודשים,‏ השני בן שלוש והשלישי בן עשר — גרים יחד בדירת חדר.‏ העירייה מעניקה שירותים אלה לאנשים שנותרו ללא מקום מחסה.‏

סברינה עזבה את דירת אמה לפני עשר שנים.‏ מאז היא חיה עם החבר שלה,‏ התארחה אצל חברים וקרובי משפחה,‏ וכשהידרדר מצבה פנתה לבתי מחסה עירוניים.‏ ”‏מדי פעם עבדתי בקליעת צמות”‏,‏ היא מספרת,‏ ”‏אבל רוב הזמן הייתי נתמכת סעד”‏.‏

הפרדוקס הוא שהבעיות של סברינה,‏ כפי שתוארו בכתב העת הורים (‏Parents)‏, החלו לאחר שמצאה עבודה מסודרת כחדרנית בבית מלון.‏ בזמן שעבדה שם,‏ לא הייתה זכאית בשל הכנסתה לקצבת סעד,‏ אך המשכורת לא הספיקה לה לכיסוי הוצאותיה הכוללות דיור,‏ מזון,‏ ביגוד,‏ נסיעות וטיפול בילדים.‏ היא התקשתה לשלם דמי שכירות,‏ ובעל הבית ניסה לפנות אותה.‏ לבסוף,‏ התפטרה סברינה מעבודתה ופנתה למעון חירום לטווח קצר עד אשר התפנה מקום במקלט שבו היא חוסה כיום.‏

‏”‏זה היה קשה לילדים שלי”‏,‏ אומרת סברינה.‏ ”‏בני הבכור כבר עבר שלושה בתי־ספר.‏ הוא היה צריך להיות בכיתה ה׳,‏ אבל השאירו אותו כיתה.‏.‏.‏ עברנו יותר מדי פעמים ממקום למקום”‏.‏ סברינה היא כיום ברשימת המתנה לדיור מסובסד.‏

למי שאין לגמרי לאן ללכת,‏ סברינה נראית כאחת ששפר עליה גורלה.‏ עם זאת,‏ החיים במקלט אינם ”‏רשת ביטחון”‏ שכל חסרי הבית ששים לה.‏ על־פי הוועדה הפולנית לעזרה קהילתית,‏ ”‏יש החוששים מן המשמעת והכללים הנהוגים במקלטים”‏ ודוחים את העזרה המושטת להם.‏ לדוגמה,‏ מי שמתגוררים במעונות לחסרי בית נדרשים לעבוד ולהימנע מאלכוהול וסמים,‏ ולא כל אחד מוכן לעמוד בדרישות.‏ לכן,‏ לפי העונה,‏ ניתן למצוא חסרי בית ישנים בתחנות רכבת,‏ בחדרי מדרגות,‏ במרתפים,‏ על ספסלים בגנים ציבוריים,‏ מתחת לגשרים ובאזורי תעשייה.‏ המצב דומה בעולם כולו.‏

ספר אחד בנושא מונה גורמים רבים התורמים לבעיית דרי הרחוב בפולין.‏ עימם נמנים פיטורין,‏ חובות,‏ ובעיות משפחתיות.‏ קיים מחסור בדיור לקשישים,‏ נכים ונשאי איידס.‏ חסרי בית רבים סובלים מבעיות נפשיות ופיסיות או מבעיית התמכרות,‏ בעיקר לטיפה המרה.‏ מרבית חסרות הבית עזבו את בעליהן או ברחו מהם.‏ חלקן גורשו מן הבית או עסקו בזנות.‏ מאחורי כל מקרה מסתתר מן הסתם סיפור עצוב.‏

קורבנות של נסיבות

סטניסוואבה גולינופסקה,‏ מומחית לכלכלה חברתית,‏ אומרת:‏ ”‏פה [‏בפולין]‏ אין מקרה אמיתי של חוסר בית מבחירה.‏.‏.‏ הבעיה נגרמת ממגוון כשלונות בחיים המובילים להתמוטטות נפשית ולאובדן הרצון לחיות”‏.‏ יש שהפכו לחסרי בית כי חשו שאין בכוחם להתמודד עם הבעיות.‏ לדוגמה,‏ חלקם שוחררו ממאסר וגילו לחרדתם שבתיהם נהרסו כתוצאה ממעשי ונדליזם.‏ אחרים פונו מבתיהם,‏ ורבים איבדו קורת גג באסונות טבע.‏b

ממחקר אחד התברר שקרוב למחצית חסרי הבית שנסקרו בפולין היו בעבר חלק ממשפחה וחיו עם בן או בת זוג לנישואין,‏ אם כי במקרים רבים התברר שהיו בעיות במשפחה.‏ רובם סולקו מבתיהם או חשו שאין להם ברירה אלא לעזוב עקב מצוקה חריפה.‏ רק 14 אחוז החליטו לעזוב מרצונם החופשי.‏

לאחר פרק זמן במקלט,‏ יש המצליחים שוב לעמוד על הרגליים ולמצוא מקום מגורים משלהם.‏ אצל אחרים המצב קשה יותר לפתרון.‏ הסיבות הן,‏ בין היתר,‏ חולי נפשי או פיסי,‏ התמכרות לחומרים ממכרים,‏ היעדר רצון לעבוד,‏ הרגלי עבודה לקויים,‏ חוסר השכלה מספקת או שילוב של גורמים.‏ כתוצאה מכך,‏ הם הופכים לחסרי בית כרוניים.‏ כ־30 אחוז מחסרי הבית בארצות־הברית פוקדים שוב ושוב את מה שכונה בפי ארגון ללא כוונת רווח ”‏מערכת חסרי הבית”‏,‏ שכוללת בתי מחסה,‏ בתי־חולים ולמרבה הצער גם בתי כלא.‏ מעריכים כי מי שתלויים כרונית במערכת הזאת מנצלים עד 90 אחוז מן המשאבים הלאומיים המוקצים לבעיה.‏

עזרה לחסרי הבית?‏

בתי מחסה מסוימים מעניקים שירותים שתכליתם לעזור לאנשים להיחלץ מן הבעיה.‏ במקרים מסוימים עוזרים לחסרי הבית ליהנות משירותי הרווחה הציבוריים.‏ מרכזים לצעירים בלונדון מספקים עצות בנושאי תזונה,‏ בישול,‏ סגנונות חיים בריאים יותר ובמציאת מקומות עבודה.‏ המטרה היא לחזק את כבודם העצמי ולהגביר אצלם את המוטיבציה,‏ וכמו כן לעזור להם להיות פחות תלויים באחרים כדי שימצאו בית משלהם ויתחזקו אותו כראוי.‏ צעדים אלה בהחלט ראויים לשבח.‏

אולם,‏ המקלטים לא תמיד מעניקים לחסרי הבית את העזרה הדרושה להם יותר מכול.‏ יאצק,‏ חסר בית בוורשה,‏ מסביר שהחיים בבתי המחסה אינם מקנים לחוסים את הכלים להתמודד עם העולם שבחוץ.‏ לדעתו,‏ החוסים מתרועעים ומשוחחים זה עם זה כמעט בלעדית ונוטים לפתח ”‏צורת חשיבה מעוותת”‏.‏ הוא אומר:‏ ”‏המקלט מבודד אותנו מן העולם שבחוץ והופך לבית ילדים למבוגרים”‏.‏ על־פי השקפתו,‏ חוסים רבים סובלים מ”‏תפקוד שכלי לקוי”‏.‏

על־פי מחקר שנערך בפולין,‏ הבדידות היא הרגש המייסר ביותר שחווה חסר הבית.‏ עקב בעיות כלכליות ומעמד חברתי נמוך,‏ מחוסרי הבית נוטים לבטל את עצמם לחלוטין ולהמעיט בערכם.‏ חלקם מוצאים מפלט באלכוהול.‏ יאצק אומר:‏ ”‏כשאין תקווה לשינוי,‏ רבים מאיתנו מאבדים את האמונה שנוכל לעשות משהו לשיפור המצב”‏.‏ הם מתביישים מחזותם החיצונית,‏ מעוניים,‏ ממצבם הנואש ומן העובדה הפשוטה שהם חסרי בית.‏

‏”‏בין אם הדברים אמורים בדרי הרחוב בבומביי [‏מוּמבַּי]‏ ובכלכותא או באנשים קשוחי מראה הישנים ברחובות לונדון,‏ ובין אם מדובר בילדי רחוב בברזיל”‏,‏ אומר פרנסיס ג׳גדי,‏ מומחה לענייני אוכלוסין,‏ ”‏מצבם של חסרי הבית חמור ועגום מכדי לדמיינו,‏ כל שכן להתנסות בו”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏יהיו הגורם או הגורמים לתופעה אשר יהיו,‏ השאלה הנשאלת היא מדוע עולם עשיר ועתיר חוכמה וידע טכנולוגי,‏ אינו מסוגל להתמודד עם בעיית דרי הרחוב?‏”‏

ברור שכל חסרי הבית זקוקים לעזרה — לא רק לעזרה פיסית אלא גם לעזרה שתנחם את לבם ותרומם את רוחם.‏ עזרה זו יכולה לתת לאנשים את הכוח לעמוד בפני בעיות רבות המובילות לאובדן קורת גג ולהתגבר עליהן.‏ אך היכן יכול מחוסר הבית למצוא עזרה מסוג זה?‏ היש תקווה שטרגדיית חסרי הבית תיעלם ביום מן הימים?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 6]‏

עוני מחפיר והשלכותיו

מאות אלפי אנשים מתגוררים ברחובות ערי הודו.‏ במוּמבַּי לבדה נאמד בעבר מספרם של דרי הרחוב ב־000,‏250 איש.‏ המחסה היחידי שלרשותם הוא במקרים רבים יריעות ברזנט הנמתחות בין עמודים ומבנים סמוכים.‏ מדוע הם מתגוררים ברחובות ולא בשיכונים בדמי שכירות סבירים ליד פרברי העיר?‏ משום שהם עובדים ברוכלות,‏ בגרירת ריקשות או באיסוף גרוטאות קרוב למרכז העיר.‏ ”‏אין להם ברירה”‏,‏ נאמר בספר אסטרטגיות למאבק בבעיית דרי הרחוב (‏Strategies to Combat Homelessness)‏. ”‏בגלל העוני הם נאלצים לחסוך את דמי השכירות לטובת מצרכי מזון”‏.‏

בסביבות 300,‏2 גברים,‏ נשים וילדים חיים בתחנת הרכבת פארק סטיישן ביוהנסבורג שבדרום אפריקה.‏ הם ישנים ברציפים על גבי קרעי שמיכות או בבתי קרטון.‏ רובם מחוסרי עבודה ואיבדו כל תקווה למצוא תעסוקה.‏ אלפים חיים באותה צורה ברחבי העיר.‏ אין להם לא מים,‏ לא שירותים ולא חשמל.‏ בתנאים כאלה המחלות מתפשטות במהירות.‏

הסיבה לחוסר בית בקרב שתי קבוצות אלה ובקרב רבים אחרים כמותן היא פשוטה — עוני מחפיר.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 7]‏

כשלונות החברה המודרנית

הספר אסטרטגיות למאבק בבעיית דרי הרחוב,‏ שיצא לאור מטעם תוכנית האו״ם בתחום מגורי האדם,‏ מצביע על מספר ליקויים במערכת החברתית,‏ הפוליטית והכלכלית הנוכחית במתן דיור לכול.‏ להלן כמה מהם:‏

● ”‏הבעיה המרכזית ביחס לבעיית דרי הרחוב הייתה ועודנה אוזלת ידן של הממשלות להקצות משאבים במידה מספקת למימושה המלא של הזכות לדיור הולם”‏.‏

● ”‏קיומן של תקנות בלתי הולמות ושל מערכות תכנון לא־יעילות עלול.‏.‏.‏ לשבש לחלוטין את שיכונו של הרוב העני”‏.‏

● ”‏בעיית דרי הרחוב היא סימן לחלוקה לא־שוויונית של ההוצאות וכספי הסיוע בתחום הדיור בחברה”‏.‏

● ”‏משבר חסרי הבית נגרם מקווי מדיניות המתעלמים או שאינם מעריכים נכונה את ההשלכות הקשות של השינויים הכלכליים,‏ של היעדר דיור במחיר סביר,‏ של עלייה בשימוש בסמים ושל בעיות בריאות פיסיות ונפשיות שמהן סובלות השכבות החלשות ביותר.‏.‏.‏ בחברה”‏.‏

● ”‏קיים צורך גדול לשפר את ההכשרה הניתנת לאנשי מקצוע המטפלים באנשים חלשים.‏ יש לראות בחסרי בית,‏ ובייחוד בילדי רחוב,‏ נכס פוטנציאלי בלתי ממומש ולא כמעמסה על החברה”‏.‏

‏[‏תמונה]‏

אם ושתי בנותיה מקבצות נדבות במקסיקו

‏[‏שלמי תודה]‏

Mark Henley/Panos Pictures ©

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

תחנת רכבת ישנה הוסבה למעון לחסרי בית בפרטוריה שבדרום אפריקה

‏[‏שלמי תודה]‏

Dieter Telemans/Panos Pictures ©

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]‏

ימין:‏ Gerd Ludwig/Visum/Panos Pictures ©; תמונה קטנה Mikkel Ostergaard/Panos Pictures ©; שמאל:‏ Mark Henley/Panos Pictures ©