בחיפוש אחר המוּפלוֹן
זהו בוקר אביבי מסביר פנים. אנו מצטיידים במפות, מצלמות, כובעים ונעלי הליכה, נכנסים לרכב השטח ועם שחר יוצאים לדרך. היעד הוא יער פָּאפוֹס השוכן גבוה ברכס הרי טרוֹאוֹדוֹס שבקפריסין, שם אנו מקווים למצוא את המוּפלוֹן החמקמק. מה הוא המופלון?
המופלון הוא סוג של כבש בר אשר מינים מקורבים אליו מצויים בכל רחבי אזור הים התיכון. עם זאת, המופלון המסוים המצית את סקרנותנו אופייני לקפריסין ואומרים שהוא יפה כצבי וקל תנועה כעז. הזואולוגים מכנים אותו Ovis gmelini ophion ובפי הקפריסאים הוא נקרא אַגרינוֹ. ניתן למוצאו אך ורק באזורים הרריים נידחים.
אנו יורדים מן הכביש הראשי בדרך אל הגבעות שלמרגלות ההרים וחוצים עמק יפהפה. על צלע הגבעות בנויים כפרים, ובעמק פרושים מטעים. עד מהרה הדרך נעשית משובשת והרכב נוסע בקרבת מדרונים תלולים. סוף סוף אנו מגיעים למחוז חפצנו — תחנת היער. אנחנו במעבה יער פאפוס, יער עצי אורן וארז ששטחו 000,600 דונם. אנו מזמינים קפה ומגלגלים שיחה קלה עם אנדראס, יערן במדים ירוקים המדבר בלהט על המופלונים.
הוא אומר שהמופלון הוא יונק הבר הגדול ביותר בקפריסין. בעבר חיו באי מספר רב של מופלונים. כבש בר זה נראה בפסיפסים יווניים־רומיים רבים, ובכתבים מימי הביניים מסופר כיצד בני המעמד הגבוה צדו אותו להנאתם ביער פאפוס.
אנדראס מוביל אותנו לשטח מגודר ובדרך מוסר לנו פרטים נוספים על עברו של המופלון. לדוגמה, מתברר לנו שעם המצאת רובה הציד חלה ירידה חדה במספר המופלונים. רק בשנת 1938 תוקנו חוקי הציד בקפריסין להגנת המופלון. היערנים והמשטרה נרתמו יחדיו לריסון הציד הבלתי חוקי. כעבור שנה נאסרה כניסת ציידים ליער. שינויים אלה, בנוסף לצעדים אחרים שננקטו מאז שנות ה־60, הביאו לעלייה משמעותית באוכלוסיית המופלון.
ההיתקלות הראשונה
אנו הולכים אחרי אנדראס אל השטח המגודר ומאמצים מבטנו מבעד לשיחים והעצים. הוא מסמן לנו להשתתק ומוליך אותנו מספר צעדים במעלה שיפוע. שם נגלים לעינינו שלוש נקבות בוגרות ושני ולדים המלחכים עשב בקרחת יער שטופת שמש. גובהן של הנקבות הבוגרות הוא כ־90 סנטימטר, פרוותן חומה בהירה ובטנן לבנה.
צמחי הבר המשמשים להם למאכל מצויים בשפע בחודשים אלה. הבוגרות עסוקות בליחוך ואינן מקדישות לנו תשומת לב מרובה. הטלאים, לעומתן, מפסיקים לקפץ וצועדים מספר צעדים הססניים לעברנו. אנו נרגשים משמחה! אבל הם נבהלים מקולות ה”קליק” של המצלמות, וכהרף עין נעלמים כולם בתוככי היער.
כולנו חשים התרוממות רוח מן המראה המרהיב ומתכננים לערוך סיור רגלי ביער בתקווה לראות מופלונים בסביבתם הטבעית. אנדראס מציע לנו לסייר עם שחר, בשעה שהכבשים מעיזים להגיע אל קצה היער בחיפוש אחר מזון. מאחר שבכוונתנו לחנות בלילה בעמק, נראה לנו שההר המשקיף על העמק הוא מקום טוב לחיפושים. נודע לנו שבחודשי הקיץ המופלונים מטיילים תכופות באזורים הגבוהים, ובחורף, כאשר פסגות ההרים מושלגות, הם מחפשים צמחים ראויים למאכל במקומות נמוכים יותר ואף מרהיבים עוז ויוצאים משטח היער.
המופלונים מזדווגים בסתיו. בחורף נעים המופלונים בעדרים המונים בין 10 ל־20 פרטים. עם תחילת עונת ההמלטה באפריל או מאי, מתחלקים העדרים לקבוצות קטנות יותר, כמו הקבוצה שראינו בשטח המגודר. הזכרים הבוגרים בדרך כלל תרים לבדם אחר מזונם.
אַיִל בטבע!
למחרת עם אור ראשון אנו מטפסים במעלה ההר, מחנים בקרחת יער וצועדים לתוך היער לפני שהשמש תגביה רום. היער עדיין שקט וערפילי. אנו נעמדים כדי להתבשם מן הדומייה, והנה הוא מופיע — זכר שרירי מרשים אשר השיר מעליו כמעט את כל פרוות החורף העבה. צווארו מכוסה שיער כהה. בראש מורם בגאון הוא מביט בנו מבעד לריסיו הכהים ושואף אוויר כדי לקלוט את הריח שלנו. אורך כל אחת מקרניו המעוקלות הוא 40 סנטימטר לפחות. הוא כבד מן הנקבות שראינו אתמול ושוקל כנראה 35 קילוגרם בקירוב.
אנו קופאים על עומדנו ובקושי מעיזים לנשום. למרות זאת, המופלון הזהיר מן הסתם קולט את הריח. הוא מטלטל את ראשו מעלה ומטה ונמלט. עד כמה התרשמנו ממה שראינו ולמדנו ביומיים האלה! גברה גם הערכתנו כלפי הבורא אשר אמר: ”לי כל חַיְתו יער, בהמות בהררי אלף” (תהלים נ׳:10).
[תמונות בעמודים 24, 25]
מופלון קפריסאי (ברקע) ומופלון אירופאי
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]
למעלה משמאל: Oxford Scientific/photolibrary/Niall Benvie; מופלון אירופאי: Oxford Scientific/photolibrary