צעירים שואלים...
האם אני סובלת מהפרעת אכילה?
”לפעמים כשאני מתיישבת לאכול אני נעשית עצבנית ומתחילה לרעוד. אני מפחדת לעלות במשקל. אני אומרת לעצמי, ’אני חייבת לרדת עוד שני קילו’” (מליסה).a
”אני רוצה להיות מושכת ואני פוחדת מאוד להשמין. אבל אני לא רוצה שמישהו ידע שאני מקיאה את מה שאני אוכלת. זה מאוד מביך” (אמבר).
”אני אומרת לעצמי: ’... היום אני אהיה בסדר... ’ ואז מאוחר יותר במהלך היום, ברגע מסוים שאין לי שליטה עליו, אני נתקפת בבולמוס אכילה. אחר כך אני חשה רגשי אשמה ואני רוצה למות” (ג׳ניפר).
את רוצה להיראות טוב וזה דבר נורמאלי. את רוצה שינחמו אותך כשאת מודאגת או מדוכדכת וגם בזה אין כל פסול. אבל אם את כמו הבנות שצוטטו כאן, יכול להיות שיש לך בעיה. ואם כן, את לא לבד. למעשה, מיליוני בני נוער — לרוב בנות — סובלים מהפרעת אכילה.b
הבה נבחן מקרוב את תופעות האנורקסיה, הבולימיה והפרעת האכילה הבולמוסית (בינג’). לכל אחת מההפרעות סימפטומים ייחודיים, אך כולן קשורות להתייחסות חריגה לאוכל. אם את מזהה את עצמך באחד התיאורים הבאים, היי בטוחה שתוכלי לקבל עזרה. מצבך בהחלט יכול להשתפר!
סקירה כללית
◼ אנורקסיה. בחורה אנורקטית, רזה ככל שתהיה, מביטה במראה ורואה אדם שמן מאוד. היא עושה הכול כדי לרדת במשקל. ”הפכתי כפייתית בנוגע לספירת קלוריות”, מספרת אחת החולות. ”תכננתי בקפידה מה אוכל במשך השבוע, דילגתי על ארוחות והתעמלתי בצורה מוגזמת בכל פעם שחשבתי שצרכתי יותר מדי קלוריות. נטלתי חומרים משלשלים עד שש פעמים ביום”.
תסמיני האנורקסיה מורגשים כעבור זמן קצר. ירידה במשקל היא סימן שכיח. יחד עם זאת, החולה עלולה לסבול גם מנשירת שיער, מעור יבש, מעייפות, ומירידה בצפיפות העצם. הווסת יכולה להפוך ללא־סדירה או אפילו להיפסק למספר חודשים רצופים.
אולי נדמה כי תסמינים אלו אינם מזיקים, אך דעי לך — אנורקסיה היא סכנת חיים. מאחד המחקרים עולה שבסופו של דבר עד כ־10 אחוזים מהחולות מתות מאנורקסיה, בדרך כלל כתוצאה מאי־ספיקה של מערכות גוף שונות או בשל בעיות אחרות הקשורות לתזונה לא־נכונה.
◼ בולימיה. במקום להימנע מאוכל, הנערה הבולימית צורכת עד 000,15 קלוריות בתוך שעתיים בלבד! אז היא עוברת תהליך ”היטהרות”, בדרך כלל על־ידי כך שהיא גורמת לעצמה להקיא או נוטלת חומרים משלשלים או משתנים.
האכילה הבולמוסית נעשית לרוב בסתר. ”אם הגעתי הביתה מבית־הספר לפני כולם, נתקפתי הרבה פעמים בבולמוס אכילה”, מספרת נערה אחת. ”עשיתי הכול כדי להסתיר זאת”. אולם אחרי הזלילה היא תמיד חשה רגשות אשם. ”הרגשתי נורא”, היא אומרת, ”אבל ידעתי שאני יכולה בקלות לתקן את הנזק. הייתי עולה למעלה ומקיאה, ואז הייתה לי תחושת הקלה והרגשתי שיש לי שליטה על החיים שלי”.
למרות התועלת המדומה, תהליך ”ההיטהרות” מסוכן. שימוש מופרז בחומרים משלשלים מחליש את דופן המעי ויכול לגרום לדלקת או לזיהום. הקאות תכופות עלולות לגרום להתייבשות, לעששת, לפגיעה בוושט ואפילו לדום לב.
◼ הפרעת אכילה בולמוסית (בינג’). בדומה לבולימית, מי שנתקפת בבולמוס אכילה תאכל כמויות עצומות של אוכל. ההבדל הוא שהיא לא תעבור תהליך ”היטהרות”. כתוצאה מכך היא סובלת לרוב מעודף משקל. אולם יש שירעיבו את עצמן לאחר התקף האכילה או יתעמלו בצורה מוגזמת. לפעמים כאשר המשקל נותר כמות שהוא, המשפחה והחברים אינם מבחינים בבעיה.
בדומה לאנורקטיות ולבולימיות, למי שסובלת מבולמוסי אכילה יש התייחסות לא־בריאה כלפי אוכל. נערה אחת אומרת על עצמה ועל חולות אחרות: ”האוכל הוא החבר האישי והסודי שלנו — אולי החבר היחיד שלנו”. נערה אחרת אומרת: ”כאשר אני נתקפת בבולמוס אכילה, שום דבר אחר לא משנה לי. האוכל הוא הדבר הכי חשוב בשבילי, הוא מנחם אותי, אבל אחרי שאני זוללת יש לי רגשי אשמה ודיכאון”.
גם ללא תהליך ”ההיטהרות”, האכילה המופרזת מסוכנת. היא יכולה לגרום לסוכרת, ללחץ דם גבוה, למחלות לב ולמחלות נוספות. היא עלולה גם לגבות מחיר רגשי גבוה.
האם זה יכול לקרות גם לך?
מובן שלא כל האנשים שרוצים לרדת במשקל או לחזור לכושר סובלים מהפרעת אכילה. אבל לאור מה שנאמר עד עכשיו, אולי את תוהה אם את צועדת בכיוון הזה. שאלי את עצמך:
◼ האם אני מתביישת או נבוכה בשל הרגלי האכילה שלי?
◼ האם אני מסתירה את הרגלי האכילה שלי מאחרים?
◼ האם האוכל הפך להיות הדבר המרכזי בחיי?
◼ האם אני שוקלת את עצמי יותר מפעם אחת ביום?
◼ האם אני מוכנה לקחת סיכונים כדי להפחית במשקל?
◼ האם אני מקיאה בכוונה ונוטלת חומרים משלשלים ומשתנים?
◼ האם הרגלי האכילה שלי משפיעים על חיי החברה שלי? למשל, האם אני מעדיפה להיות לבד כדי לאכול ללא הגבלה או להקיא בסתר?
אם מתשובותייך מתברר שיש לך בעיה, שאלי את עצמך:
◼ האם אני באמת מאושרת בחיים?
מה תוכלי לעשות בנידון?
ניקטי פעולה מיידית!
הצעד הראשון הוא להכיר בכך שיש לך בעיה. ”לאחר שחשבתי על זה”, מספרת דניאל, ”הבנתי שהתחושות וההרגלים שלי הם כמו של בנות אנורקטיות. זה היה מפחיד להכיר בעובדה שאני עושה את אותם דברים שהן עושות”.
לאחר מכן התפללי ליהוה בנוגע לבעיה.c בקשי ממנו שיעזור לך להבין מה עומד מאחורי הבעיה כדי שתוכלי להתגבר עליה. תוכלי להתפלל כמו דוד: ”חוקרני אל ודע לבבי, בחנני ודע שרעפיי [מחשבות טורדות]. וראה אם דרך עוצֶב [מכאוב] בי, ונחני בדרך עולם” (תהלים קל״ט:23, 24).
מצד שני, אולי יתברר לך שאינך רוצה ממש להיפטר מהפרעת האכילה. יכול להיות שפיתחת בה תלות במידה רבה כמו התמכרות. זהו עניין אחר שעלייך להתפלל עליו ליהוה. זה מה שדניאל ראתה לנכון לעשות. ”בהתחלה”, היא מודה, ”לא ממש רציתי להחלים. לכן ביקשתי בתפילה שיהיה בי הרצון להבריא”.
שלישית, שוחחי עם הורה או עם מבוגר אחר שיכול לעזור לך. מבוגרים אכפתיים לא יביכו אותך. אדרבא, הם ישתדלו לחקות את יהוה שעליו נאמר במקרא: ”כי לא בזה ולא שיקץ עֱנוּת [סבל] עני; ולא הסתיר פניו ממנו, ובשוועו אליו שָמֵע” (תהלים כ״ב:25).
נכון, הדרך להבראה אינה קלה. במקרים מסוימים נדרשת עזרה מקצועית.d הדבר החשוב הוא לנקוט פעולה. זה מה שנערה בולימית החליטה לעשות. ”יום אחד”, היא אומרת, ”הבנתי ש’ההיטהרות’ למעשה שולטת בי. אבל לא הייתי בטוחה שאני מסוגלת להפסיק. בסופו של דבר, עשיתי את הדבר שהיה הכי קשה בשבילי. ביקשתי עזרה”.
גם את יכולה לבקש עזרה!
[הערות שוליים]
a חלק מהשמות במאמר בדויים.
b מכיוון שהפרעות אכילה נפוצות בעיקר בקרב בנות, המאמר מנוסח בלשון נקבה. אולם רבים מהעקרונות הנידונים כאן חלים גם על בנים.
c בשעת מצוקה היי סמוכה ובטוחה שיהוה דואג לך באופן אישי. כדי להיות בטוחה בכך הרהרי בפסוקים כגון אלה: שמות ג׳:7; תהלים ט׳:10; ל״ד:19; נ״א:19; נ״ה:23; ישעיהו נ״ז:15; קורינתים ב׳. ד׳:7; פיליפים ד׳:6, 7; פטרוס א׳. ה׳:7; יוחנן א׳. ה׳:14.
d על המשיחיים לוודא שסוג הטיפול שבו הם בוחרים אינו נוגד את עקרונות המקרא.
חומר למחשבה
◼ האם את חושבת שאת סובלת מהפרעת אכילה? אם כן, למי תוכלי לפנות לעזרה?
◼ כיצד תוכלי לעזור לחברה הסובלת מהפרעת אכילה?
[תיבה בעמוד 19]
”אני חושבת שיש לך בעיה...”
אם קרובת משפחה או חברה פונה אלייך במילים אלו, אל תמהרי להתגונן. תארי לעצמך שחברה שלך הייתה שמה לב ששולי שמלתך פרומים בגב. האם לא היית מעריכה אותה על כך שהיא אמרה לך זאת לפני שהשוליים ייפרמו לגמרי? המקרא אומר: ”יש אוהב [חבר] דבק מאח” (משלי י״ח:24). אדם המביע את דאגתו לגבי בעיה כלשהי שהוא מזהה בך, מוכיח שהוא חבר העונה על ההגדרה הזו.
[תיבה/תמונה בעמוד 19]
”הייתי חייבת להיות רזה”
”התחלתי להרזות ואז עקרו לי שן בינה ולא יכולתי לאכול. ככה נשאבתי לתוך האנורקסיה. הפכתי אובססיבית בנוגע למראה ולגזרה שלי. אף פעם לא הרגשתי מספיק רזה. המשקל הנמוך ביותר שהגעתי אליו היה מפחיד. גרמתי כל כך הרבה נזק לגוף שלי! עכשיו אני לא יכולה להאריך את ציפורניי. שיבשתי לגמרי את השעון הביולוגי שלי. היו לי ארבע הפלות טבעיות. אני סובלת מבלות מוקדמת וחילוף החומרים בגופי בקושי עובד. אני גם סובלת מדלקת המעי הגס. כל זה כי הייתי חייבת להיות רזה” (ניקול).
[תיבה בעמוד 20]
נסיגה
את מצליחה להתגבר על הפרעת האכילה, אבל כעבור מספר שבועות או חודשים הבעיה אולי חוזרת. במקרה כזה, אל תיכנעי. המקרא מכיר בכך כי ”שבע ייפול צדיק” (משלי כ״ד:16). נסיגה אינה הופכת אותך לכישלון. עלייך פשוט להיות נחושה יותר, לזהות את סימני האזהרה המתריעים על נסיגה, ושוב להיפתח בפני אנשים שבכוחם לתמוך בך ולעזור לך.
[תיבה/תמונה בעמוד 20]
קיראי חומר נוסף
אם את סובלת מהפרעת אכילה מומלץ שתקראי חומר רב על הנושא. ככל שתכירי את הבעיה יהיה לך קל יותר להתגבר עליה. כמו כן תוכלי להפיק תועלת מן המידע המועיל שהופיע בהוצאות עורו! מ־22 בינואר 1999 עמודים 3–12 (אנג׳) ומ־8 במאי 1999 עמודים 13–15.
[תיבה בעמוד 21]
הערה להורים
מה תוכלו לעשות אם בתכם בת העשרה סובלת מהפרעת אכילה? ראשית, קיראו היטב את המאמר הזה ואת ההפניות הנוספות שבהערת השוליים בעמוד 20. נסו להבין מדוע היא מתנהגת כך.
מתברר כי לנערות רבות הסובלות מהפרעות אכילה, יש דימוי עצמי נמוך ואופי פרפקציוניסטי. הן מציבות לעצמן רף ציפיות גבוה. ודאו כי אינכם תורמים לכך. תנו לה חיזוקים (ישעיהו נ׳:4). וכמשקל נגד לשאיפה לשלמות, הייו סבירים בהתנהגותכם (פיליפים ד׳:5, ע״ח).
כמו כן, שימו לב מהי התייחסותכם לאוכל ולמשקל. האם אתם שלא ביודעין מדגישים זאת יתר על המידה במילים או במעשים? זיכרו, נערות מייחסות חשיבות רבה למראה החיצוני שלהן. אם תקניטו אותן בנוגע ל”שומן התינוקות” שלהן או אפילו ביחס לפרץ הגדילה הנורמאלי בגיל ההתבגרות, אתם עלולים לזרוע זרעי פורענות במוחן הצעיר הנוטה להיות מושפע בקלות.
לאחר שהקדשתם מחשבה לנושא בליווי תפילות, שוחחו עם בתכם שיחה מלב אל לב.
◼ תכננו בקפידה מה לומר ומתי לומר זאת.
◼ בטאו בבירור את דאגתכם ואת רצונכם לעזור.
◼ אל תהיו מופתעים אם התגובה הראשונה תהיה התגוננות.
◼ הקשיבו בסבלנות.
הדבר החשוב ביותר הוא להיות מעורבים במאמצים שבתכם עושה כדי להבריא. היפכו את הבראתה לעניין משפחתי!
[תמונה בעמוד 21]
יהיה עלייך לבקש בתפילה את הרצון להבריא