החיים בעמק המוות

בשנת 1848 נתגלה זהב בקרבת סַקרַמֶנטוֹ,‏ קליפורניה שבארה״ב.‏ שנה לאחר מכן זרמו קרוב ל־000,‏80 איש למדינה בתקווה להתעשר בן לילה.‏ אחת הקבוצות שהייתה חלק משיירה של כ־100 עגלות שעשו דרכן מערבה מסולט לֵיק סיטי,‏ נקלעה ב־25 בדצמבר 1849 למקום המוכר כיום כעמק המוות.‏ בתקווה לקצר את דרכם נכנסו לעמק הצחיח הזה שבקרבת גבול קליפורניה־נבאדה.‏

העמק היה קריר בתקופה זו של השנה,‏ אך תנאי השטח היו מסוכנים.‏ הקבוצה התפצלה לחבורות קטנות וכל אחת בחרה במסלול שונה.‏ אחת מהן,‏ שכללה נשים וילדים,‏ ניסתה ללא הצלחה למצוא נתיב יציאה מהעמק דרך ההרים שממערב.‏ מותשים ובלי הרבה מזון הם חנו ליד מעיין בקרבת מקום המוכר כיום כפרנס קריק,‏ ומשם עברו למקווה מים שמאוחר יותר נקרא ’‏באר בנט’‏.‏ ממקום זה יצאו שני בחורים בני 20,‏ ויליאם מנלי וג׳ון רוג׳רס,‏ לחפש עזרה.‏ השאר המתינו במקום.‏

מנלי ורוג׳רס קיוו להגיע ללוס אנג׳לס תוך מספר ימים.‏ הם לא ידעו שלוס אנג׳לס נמצאת כ־300 קילומטר דרומית־מערבית משם.‏ לאחר צעדה של קרוב לשבועיים,‏ הגיעו לעמק סן פרננדו שמצפון לעיר.‏ הם רכשו אספקה ומייד שבו על עקבותיהם.‏

כאשר הגיעו למחנה לאחר 25 יום לא ראו כל סימן חיים.‏ מנלי ירה ברובה ומישהו הגיח מתחת לעגלה.‏ לימים כתב מנלי:‏ ”‏הוא נופף בזרועותיו גבוה מעל ראשו וצעק — ’‏הבנים חזרו.‏ הבנים חזרו!‏’‏”‏ גם אחרים הופיעו והיו נרגשים מכדי לדבר.‏ תודות למנלי ולרוג׳רס,‏ ניצלו כל האנשים מלבד אחד שעזב את המחנה וניסה לחצות את העמק לבדו.‏ מסופר שכאשר קבוצת המתיישבים עזבה את המקום,‏ הביטה אחת הנשים לאחור וקראה,‏ ’‏שלום לך,‏ עמק המוות!‏’‏ וכך זכה העמק לכינויו.‏

ארץ של ניגודים

עמק המוות — שאורכו כ־225 קילומטר ורוחבו נע בין 8 ל־24 קילומטר — הינו המקום היבש ביותר,‏ הנמוך ביותר והחם ביותר בצפון אמריקה.‏ טמפרטורת האוויר המרבית שנמדדה בפרנס קריק הייתה 57 מעלות צלסיוס,‏ וטמפרטורת הקרקע הגבוהה מכול שנרשמה במקום עמדה על 94 מעלות צלסיוס — 6 מעלות מתחת לנקודת הרתיחה של מים בגובה פני הים!‏a

כמות המשקעים הממוצעת עומדת על פחות מ־50 מילימטרים בשנה וישנן גם שנים ללא שום משקעים.‏ המקום הנמוך ביותר בחצי הכדור המערבי כולו — 86 מטר מתחת לפני הים — נמצא בעמק ליד אגם מים מלוחים בבדווטר.‏ רק 140 קילומטר משם מתנשא לו הר וויטני לרום של 418,‏4 מטר — הנקודה הגבוהה ביותר בארצות־הברית מלבד אלסקה.‏

בשנת 1850 נמצאה כמות קטנה של זהב בסולט ספרינג שבעמק.‏ מחפשי מחצבים מצאו באזור גם כסף,‏ נחושת ועופרת.‏ עיירות כורים בעלות שמות ססגוניים כגון בוּלפרוג,‏ גרינווטר,‏ ריאוֹלייט וסְקידוּ צצו להן בכל רחבי העמק.‏ אך כאשר לא נמצאו עוד מחצבים,‏ הפכו עיירות משגשגות אלו לעיירות רפאים.‏ בשנת 1880 נתגלה בעמק המוות בּוֹרַקְס — חומר גבישי לבן המשמש בייצור סבונים ומוצרים אחרים — והוביל לתקופת הכרייה המוצלחת ביותר בתולדות העמק.‏ עד 1888 הובל הבורקס בכירכרות כפולות באורך 5 מטרים — רתומות ל־18 פרדות ושני סוסים — למרחק של 270 קילומטר עד העיירה מוג׳אב.‏ אך מיוני עד ספטמבר לא הובלה כל סחורה;‏ החום היה כבד מנשוא הן לאנשים והן לבהמות.‏

עמק המוות הוכרז כאתר הנצחה לאומי ב־1933.‏ גבולותיו הורחבו בהדרגה והם מקיפים 13 מיליון דונם.‏ בשנת 1994 הפך העמק לשמורת טבע לאומית — השמורה הגדולה ביותר בארצות־הברית.‏

עמק המוות שוקק חיים

אולי אתה סבור שעמק המוות חסר חיים.‏ אולם,‏ מאות מיני בעלי חיים עוברים דרך העמק או חיים בו.‏ בשל החום,‏ רבים מהם פעילים בלילה.‏ היונקים הגדולים ביותר הם כבשי ההרים הקנדיים המגיעים מדי פעם לעמק מההרים הסמוכים.‏ בין בעלי החיים ניתן למצוא גם גיריות,‏ עטלפים,‏ חתולי בר,‏ זאבי ערבות,‏ שועלים,‏ ירבוענים,‏ פומות,‏ סמרניים,‏ ארנבונים,‏ בואשים,‏ חמורי בר,‏ לטאות,‏ נחשים וצָבי ערבות.‏ עם בעלי הכנף נמנים אגמיות,‏ נצים,‏ אנפות,‏ שלווים,‏ עורבים,‏ ביצניות,‏ קתרטס תרנגולי ומאות מינים נוספים.‏

הירבוענים הם מבין החיות בעלות כושר ההישרדות הרב ביותר בעמק.‏ הם יכולים לחיות מבלי לשתות טיפת מים!‏ ”‏את כל המים הנחוצים להם להישרדות הם מפיקים,‏ בתהליך של חילוף חומרים,‏ מן העמילנים והשומנים המצויים בזרעים היבשים שהם אוכלים”‏,‏ נאמר בכתב עת.‏ כליותיהם מסוגלות לרכז שתן עד פי חמישה יותר מאשר כליות של אדם.‏ מכרסמים קטנים אלה השוכנים במחילות תרים אחר מזונם בלילה כדי להימלט מן החום הכבד בשעות היום.‏

יותר מאלף זני צמחים פורחים בעמק.‏ השוֹשוֹנים,‏ אינדיאנים המתגוררים באזור למעלה מאלף שנה,‏ חיפשו צמחים מקומיים שישמשו כמזון וכחומרי גלם להכנת כלים.‏ אם אתה יודע מה לחפש,‏ הם אומרים,‏ תמצא שפע של מזון בעמק המוות.‏

כשהמדבר פורח

מדי פעם מציג עמק המוות מופע מרהיב של פרחי בר.‏ פרחים אלה צומחים מאינספור זרעים הטמונים רדומים באדמה — לעתים במשך עשורים — וממתינים לשילוב המתאים של גשמים ומעלות חום כדי לנבוט.‏ ”‏שנים רבות חולפות מבלי שנראה כל פריחה”‏,‏ אומר הבוטנאי טים קרוסנט משירותי הפארק הלאומי.‏

אך בחורף 2004/‏2005 נמדדו כמויות הגשמים הגבוהות ביותר בעמק המוות — פי שלושה מהרגיל.‏ כתוצאה מכך לבלבו יותר מ־50 מינים של פרחי בר כולל דורבניות,‏ פרחי לילך,‏ סחלבים,‏ פרגים,‏ רקפות,‏ חמניות ווֶרְבּינות.‏ באוויר נישאו ניחוחות של חנות פרחים,‏ אמר אחד המבקרים.‏ כמובן,‏ הפרחים מושכים דבורים וחרקים אחרים.‏ לכן כאשר עמק המוות מלבלב,‏ נשמע גם קול המייתן של אינספור כנפיים זעירות.‏

אם אי פעם תחליט לבקר בעמק זה של ניגודים,‏ דאג להצטייד ברכב אמין ובאספקה גדולה של מים.‏ ואם אתה מגיע בזמן שהדבורים מבקרות,‏ כדאי שתביא עימך גם מצלמה.‏ בני משפחתך וחבריך יתפעלו מהחיים המשגשגים בעמק המוות.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 15]‏

המקום היבש ביותר,‏ הנמוך ביותר והחם ביותר בצפון אמריקה.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 16]‏

דגים במדבר!‏

חמישה מינים של דג קטן מדהים הקרוי כלבלב המדבר חיים בעמק המוות.‏ דג כסוף זה,‏ שגודלו 6 סנטימטרים,‏ שוכב רדום בחורף בקרקעית הבוצית של הנחלים והבריכות המבודדות.‏ וכאשר שמש האביב מחממת את המים מתעוררים הדגים לחיים ומתחילים להתרבות.‏ הזכרים משנים את צבעם לכחול זוהר ומגינים במרץ על הטריטוריה שלהם מפני זכרים אחרים.‏ אך בשל חום הקיץ הלוהט,‏ המים מתייבשים במהרה והדגים מתים בהמוניהם.‏ היתר צריכים לשרוד במים שנעשים מלוחים מאוד ושחומם מגיע לעתים ל־44 מעלות צלסיוס.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

דגים למעלה:‏ Neil Mishalov--www.mishalov.com ©; דג למטה:‏ Donald W. Sada, Desert Research Institute

‏[‏מפות בעמוד 14]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

ארצות־הברית של אמריקה

קליפורניה

הפארק הלאומי עמק המוות

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]‏

פרדות:‏ Courtesy of The Bancroft Library/University of California, Berkeley

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 17]‏

חמורים קטנים:‏ Joseph C. Dovala/age fotostock©; מראה פנורמי למעלה:‏ Neil Mishalov--www.mishalov.com ©; פרחים:‏ Photo by David McNew/Getty Images