בידור להמונים במאה הראשונה
פצועים והרוגים רבים וביניהם גם ילדים, במהומה שפרצה בין אוהדי קבוצות ספורט יריבות משתי ערים שכנות בדרום איטליה. עקב הטרגדיה הורו הרשויות לסגור את האמפיתיאטרון לעשר שנים.
דיווחים על מהומות כאלה אינם מחזה נדיר בעיתונות של ימינו. אך תקרית מסוימת זו אירעה לפני קרוב ל־000,2 שנה בימי הקיסר נֵירון. ההיסטוריון הרומי טאקיטוס תיאר את המהומה שהתרחשה באמפיתיאטרון של פומפיי במהלך קרב גלדיאטורים, כאשר תושבי העיר התעמתו עם אוהדי ספורט מהעיר השכנה נוּקֶריה.
מופעי בידור במאה הראשונה משכו אליהם המונים. בערים חשובות באימפריה הרומית נבנו תיאטראות, אמפיתיאטראות וזירות, ובכמה מקומות היו שלושתם גם יחד. ”המשחקים”, נאמר באטלס העולם הרומי (Atlas of the Roman World), ”היו כרוכים בסכנות ובריגושים... [ו]בשפיכות דמים שיטתית”. הרַכָּבים לבשו את המדים הייחודיים להם וכל קבוצה ייצגה פלח מסוים בחברה — פוליטי או חברתי. האוהדים קפצו בטירוף כאשר הופיעה הקבוצה האהובה עליהם. הרַכָּבים הרוויחו סכומי עתק והיו כה פופולריים עד כי נהוג היה לעטר את הבתים בדיוקנאותיהם.
בערים אורגנו גם קרבות גלדיאטורים עקובים מדם וקרבות בין בני אדם לבעלי חיים כשהלוחמים נלחמו לעתים בידיים חשופות. לדברי ההיסטוריון וויל דוראנט, ”נידונים למות לבושים לפעמים בעורות כדי שיידמו לחיות, הושלכו לחיות טרף שהורעבו לקראת המאורע; המוות במקרים כאלה נגרם בכל צורות היסורים האפשריות”.
מי שנהנו מבידור מסואב זה היו ”חשוכי דעת” ו’מנוונים’ (אפסים ד׳:17–19). במאה השנייה לספירה כתב טרטוליינוס: ”בין [המשיחיים] לא ייאמר, לא ייראה ולא יישמע דבר שיש לו מן המשותף עם הטירוף והזוועות שבזירות ועם ההפקרות שבתיאטראות”. גם המשיחיים האמיתיים כיום נזהרים שלא להיחשף לבידור אלים בכל דרך שהיא — בספרות, בטלוויזיה או במשחקי מחשב — בידיעה שיהוה שונא את מי ש”אוהב חמס [אלימות]” (תהלים י״א:5).
[תמונה בעמוד 30]
פסיפס של מנצח במרוץ מרכבות
[תמונה בעמוד 30]
ציור קיר של אדם הנלחם בלביאה
[תמונה בעמוד 30]
תיאטרון רומי מהמאה הראשונה
[שלמי תודה]
Ciudad de Mérida
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 30]
למעלה ולמטה משמאל: Museo Nacional de Arte Romano, Mérida