צעירים שואלים...
למה יש כל כך הרבה כללים?
”הייתי צריך לחזור הביתה בשעה מסוימת וזה עיצבן אותי! הייתי ממש מתוסכל שלאחרים הרשו להישאר יותר מאוחר ממני” (אלן).
”זה נורא שעוקבים אחרי השיחות בטלפון הנייד שלך. אני מרגישה שמתייחסים אליי כמו אל ילדה קטנה” (אליזבת).
האם אתה חושב שמטילים עליך בבית יותר מדי הגבלות? האם אי פעם התפתית לחמוק מן הבית או לשקר להוריך? אם כן, אולי אתה חש כמו אותה נערה המתארת את הוריה כמגוננים מדי ואומרת: ’הם חייבים לתת לי קצת יותר אוויר לנשימה!’
חוקי הבית הם מה שמותר או אסור לך לפי מה שקבעו הוריך או האפוטרופוסים שלך. חוקים אלה קשורים לשיעורי הבית, למטלות ולזמן החזרה הביתה ונוגעים גם לשימוש בטלפון או במחשב ולצפייה בטלוויזיה. לעתים ההגבלות אינן חלות רק בין כותלי ביתך אלא קשורות גם להתנהגותך בבית־הספר ולסוג החברים שאתה בוחר.
לא מעט בני נוער מפרים את הכללים שקבעו הוריהם. קרוב לשני שלישים מן המתבגרים שנשאלו במחקר אחד, אמרו שהם נענשו על הפרת חוקי הבית. למעשה, זו הסיבה העיקרית לכך שבני נוער נענשים על־ידי הוריהם.
עם זאת, רוב בני הנוער מסכימים שיש צורך במספר כללים למניעת תוהו ובוהו. אבל אם חייבים לקבוע כללים, למה חלקם ממש מרגיזים? ואם אתה מרגיש שהכללים של הוריך חונקים אותך, מה תוכל לעשות כדי להקל במקצת את תחושת המחנק?
”אני כבר לא תינוקת”!
”איך אשכנע את הוריי שאני כבר לא תינוקת ושהם חייבים לתת לי להתבגר?” שואלת נערה בשם אמילי. האם גם אתה מרגיש כך? בדומה לאמילי, הכללים מרגיזים אותך מכיוון שאתה חושב שמתייחסים אליך כמו אל תינוק חסר ישע. הוריך, מן הסתם, רואים את הדברים באור שונה. סביר להניח שהם בדעה שהכללים חיוניים כדי להגן עליך ולהכין אותך לאחריות שתידרש ממך כאדם בוגר.
יכול להיות שיש לך מידה של חופש, ובכל זאת אתה מרגיש שהחוקים בבית אינם משתנים בהתאם לגילך. זה מכעיס במיוחד אם אחיך נהנים מחופש פעולה רב יותר. נער בשם מרסי אומר: ”אני בן 17 והוריי מחייבים אותי לחזור הביתה מוקדם. אם אני עושה משהו לא בסדר אני ישר מרותק, אבל כשאחי היה בגילי, לא אמרו לו מתי לחזור הביתה והוא אף פעם לא קיבל עונש ריתוק”. מתיו שנזכר בשנות נעוריו, אומר על אחותו הצעירה ובנות דודו, ”לא משנה מה הן עשו, הן תמיד יצאו מזה נקי!”
האם עדיף בלי כללים?
טבעי שתרצה להשתחרר מאחיזת ההורים. אבל האם באמת יהיה לך טוב יותר בלי ההגבלות שלהם? אתה בטח מכיר צעירים בגילך שמותר להם לחזור הביתה מתי שהם רוצים, ללבוש מה שהם אוהבים ולצאת עם חבריהם מתי שמתחשק להם ולאן שהם רוצים. ייתכן שהוריהם פשוט עסוקים מדי ולא שמים לב למה שהילדים שלהם עושים. בכל מקרה, גישה כזו בגידול ילדים לא הוּכחה כמוצלחת (משלי כ״ט:15). חוסר האהבה שאתה רואה בעולם נגרם במידה רבה מהסיבה שהעולם מלא באנשים המרוכזים בעצמם, ורבים מהם גדלו בבתים ללא שום חוקים והגבלות (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
אולי יום אחד תהיה לך דעה אחרת על בית ללא כללים. קח לדוגמה מחקר בהשתתפות נשים צעירות שגדלו בבתים עם מעט כללים וכמעט בלי השגחת ההורים. במבט לאחור, אף אחת מהן אינה רואה את היעדר המשמעת באור חיובי. תחת זאת, הן רואות בכך הוכחה לאדישותם או לאי־כשירותם של הוריהן.
במקום לקנא בבני נוער שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם, נסה לראות בכללים של הוריך הוכחה לאהבתם ולדאגתם כלפיך. בהצבת גבולות סבירים, הם מחקים את יהוה אלוהים האומר למשרתיו: ”אשכילך ואורך בדרך זוּ תלך. אִיעֲצָה עליך עיני” (תהלים ל״ב:8).
אולי כרגע אתה מרגיש שהכללים בלתי נסבלים. אם כן, שקול כמה צעדים מעשיים שתוכל לנקוט כדי שהחיים בבית יהיו מהנים יותר.
תקשורת מוצלחת
אם אתה רוצה חופש פעולה רחב יותר או להיות קצת פחות מתוסכל מההגבלות המוטלות עליך, המפתח הוא תקשורת טובה. יש שיאמרו, ’אבל ניסיתי לשוחח עם הוריי וזה פשוט לא עובד!’ שאל את עצמך, ’האם אוכל לשפר את כישוריי התקשורתיים?’ תקשורת היא כלי חשוב שיוכל לעזור לך (1) להשיג את מבוקשך או (2) להבין טוב יותר מדוע מסרבים לבקשותיך. הרי ההיגיון אומר שאם אתה רוצה לקבל זכויות של מבוגר עליך לפתח כישורים תקשורתיים כשל מבוגר.
◼ למד לשלוט ברגשותיך. במקרא נאמר: ”כל רוחו יוציא כסיל, וחכם באחור [עד הסוף] ישבחנה [ישקיט אותה]” (משלי כ״ט:11). תלונות לא יביאו לתקשורת טובה, אלא רק יזמינו עוד הרצאה והטפת מוסר! לכן תפסיק להתבכיין, להזעיף פנים ולהתפרץ בזעם כמו ילד קטן. לא משנה עד כמה מתחשק לך לטרוק את הדלת ולהסתובב בבית בכעס וברקיעת רגליים כאשר הוריך מטילים עליך הגבלה כלשהי, התנהגות כזו תוביל ככל הנראה לעוד כללים ולא לעוד חופש פעולה.
◼ נסה לראות את המצב מבעד לעיניהם של הוריך. טרייסי, צעירה משיחית במשפחה חד־הורית, מוצאת שזה עוזר לה. היא אומרת: ”אני שואלת את עצמי, ’מה אמא שלי מנסה להשיג עם הכללים האלה?’ היא מנסה לעזור לי להפוך לאדם טוב יותר” (משלי ג׳:1, 2). הבנה כזו מצידך תקל עליך להסביר את עמדתך להוריך. למשל, נניח שהם אינם ששים לתת לך ללכת למפגש חברתי מסוים. במקום להתווכח תוכל לשאול, ’ואם יצטרף אליי חבר בוגר שאפשר לסמוך עליו?’ אולי הוריך לא תמיד ייענו לבקשתך; אבל אם אתה מבין את דאגתם, יהיה לך סיכוי טוב יותר להציע אופציה מקובלת.
◼ רכוש את אמון הוריך. לרכוש את אמון הוריך זה כמו לצבור כסף בחשבון בנק. אתה יכול למשוך רק את מה שהפקדת עד כה. משיכת יתר כרוכה בקנס, ומשיכות יתר רבות עלולות להביא לסגירת החשבון לגמרי. זכויות נוספות הן כמו משיכת כסף; הן יוענקו לך רק אם תבנה לעצמך מוניטין של אדם אחראי.
◼ הצב לעצמך ציפיות מציאותיות. הוריך נדרשים לפקח במידה סבירה על צעדיך. ואכן, המקרא מדבר על ”מצוות אביך” ועל ”תורת אימך” (משלי ו׳:20). אף־על־פי־כן, אל לך להרגיש שחוקי הבית הורסים את חייך. ההיפך, אם תיכנע למרות הוריך, יהוה מבטיח שבסופו של דבר ”ייטב לך” (אפסים ו׳:1–3).
חומר למחשבה
◼ לאילו כללים הכי קשה לך לציית?
◼ אילו נקודות במאמר יעזרו לך להתמודד עם הכללים שקבעו הוריך?
◼ כיצד תוכל לרכוש יותר אמון מצד הוריך?
[תיבה/תמונות בעמוד 11]
אם הפרת את אחד הכללים
הנה תסריט מוכר: לא חזרת הביתה בזמן, לא עשית את המטלות שלך, או עברת על הזמן שמותר לך לשוחח בטלפון. ועכשיו אתה עומד מול הוריך! מה עליך לעשות כדי לא להחמיר את המצב?
◼ אמור את האמת. זה לא הזמן לרמות; הייה ישר ודייק בפרטים (משלי כ״ח:13). סיפורי מעשיות לא יתרמו לאמון שהוריך עוד נותנים בך. אל תצדיק את מה שקרה ואל תמעיט בחשיבותו. זכור תמיד ש”מענה רך ישיב חימה” (משלי ט״ו:1).
◼ התנצל. ראוי להביע חרטה על הדאגה, האכזבה או העבודה הנוספת שגרמת. הדבר עשוי להפחית מחומרת עונשך (שמואל א׳. כ״ה:24). עם זאת, חשוב שהחרטה תהיה כנה.
◼ שא בתוצאות. אולי תגובתך הראשונה תהיה לערער על העונש, במיוחד אם הוא נראה לך לא־הוגן (משלי כ׳:3). אך אם תיטול אחריות למעשיך תראה סימן לבגרות (גלטים ו׳:7). האפשרות הכי טובה שלך היא לעשות כל מאמץ לרכוש שוב את אמון הוריך.
[תמונה בעמוד 12]
נסה להבין את דאגותיהם של הוריך