קמצ׳טקה — ארץ הפלאות השלווה של רוסיה
מאת כתב עורו! ברוסיה
לפני למעלה משלוש מאות שנה נתקלו חוקרים רוסים, שעשו דרכם מזרחה דרך אסיה, בחצי אי הררי החודר דרומה לתוך האוקיינוס השקט וחוצץ בין ים אוֹחוֹצְק לים בֶּרינג. מקום זה, הניחן ביופי מסתורי, גדול במקצת מאיטליה ובמידה רבה עדיין אינו מוכר לזרים.
החורפים בקמצ׳טקה מתונים יותר בקרבת החוף, אבל במספר מקומות פנים יבשתיים נערם השלג לגובה של 6 עד 12 מטרים! בחודשי הקיץ מתכסה חצי האי תכופות בערפל ונשטף ברוחות עזות. הממטרים הרבים הניחתים על אדמתה הגעשית של קמצ׳טקה, מניבים צמחייה שופעת, כולל שיחים נושאי פרי, מרבדי עשב שגובהם כגובה אדם, ופרחי בר מרהיבים כגון הוורד המוכר כמלך האחו (Filipendula kamtschatica).
עצי השַׁדָר מכסים כמעט שליש מחצי האי. גזעיהם וענפיהם מתעקמים ומתפתלים ברוחות העזות ובשלגים הכבדים. אלה הם עצים גמישים הצומחים לאיטם וחסונים להפליא. שורשיהם נצמדים בחוזקה לקרקע, דבר המאפשר להם לצמוח כמעט בכל מקום — אפילו במאוזן בצלע צוק! עליהם מנצים ביוני, עוד לפני הפשרת השלגים, ובהצהיבם באוגוסט מבשרים הם את בוא החורף.
הרי געש, גייזרים ומעיינות חמים
בקמצ׳טקה היושבת על חגורת האש — רצועה הנתונה לפעילות סייסמית ערה המקיפה את האוקיינוס השקט — מצויים 30 הרי געש פעילים. הר הגעש קליוצ׳בסקיה מתואר כבעל ”חרוט יפהפה ומושלם מאין כמוהו”, ומתנשא לרום של 750,4 מטר מעל פני הים, מה שהופך אותו להר הגעש הפעיל הגדול ביותר באֵירַסְיָה. מאז 1697 — השנה שבה דרכה לראשונה כף רגלם של החוקרים בקמצ׳טקה — נרשמו בחצי האי למעלה מ־600 התפרצויות.
בשנים 76/1975 אירעו התפרצויות געשיות באזור טולבצ׳יק אשר יצרו ”לפיד” בוער שהיתמר לגובה של למעלה מ־500,2 מטר! ברקים הבזיקו בתוך ענני האפר! ההתפרצויות שלא נפסקו במשך כמעט שנה וחצי, יצרו ארבעה חרוטים געשיים חדשים. אגמים ונהרות נעלמו, והאפר החם ייבש לחלוטין יערות שלמים עד לשורשיהם. אזורים כפריים רחבי ידיים הפכו למדבר.
רוב ההתפרצויות היו מרוחקות מאזורים מיושבים ורק מעטים נספו. אבל למבקרים יש סיבות אחרות להיזהר, במיוחד בעמק המוות שלמרגלות הר הגעש קיחפיניץ. כאשר האוויר עומד, במיוחד באביב עם הפשרת השלגים, גזים וולקניים רעילים מתרכזים בעמק והופכים אותו למלכודת מוות לחיות הבר. פעם נמצאו בעמק פגרים של עשרה דובים ומספר רב של חיות קטנות יותר.
בלוע הר הגעש העצום, המכונה קלדרת אוזון, ישנן בריכות בוץ מבעבעות וימות לוע מהבילות השוקקות אצות צבעוניות. באותו אזור מצוי עמק הגייזרים שנתגלה בשנת 1941. חלק מהגייזרים מתפרצים כל שתיים שלוש דקות ואחרים כל מספר ימים. אל המקומות המדהימים האלה המרוחקים כ־180 קילומטר צפונית לעיר פטרופבלובסק־קמצ׳טסקיי, מגיעים התיירים במסוקים. אולם חלה הגבלה על מספר המבקרים כדי לא לפגוע באיזון האקולוגי העדין. מסיבה זו, שישה אזורים בקמצ׳טקה מוגנים כאתרי מורשת עולמית.
קמצ׳טקה מתהדרת במספר רב של מעיינות חמים, שמרביתם בטמפרטורה של 30 עד 40 מעלות צלזיוס, המסבים הנאה למבקרים ומפצים על חודשי החורף הארוכים והקרים. החום הגיאותרמי משמש גם לייצור חשמל. למעשה, תחנת הכוח הגיאותרמית הראשונה של רוסיה נבנתה בקמצ׳טקה.
דובים, דגי סלמון ועיטמים
קרוב ל־000,10 דובים חומים עדיין משוטטים ברחבי קמצ׳טקה. הם שוקלים בממוצע בין 150 ל־200 קילוגרם, ואם מניחים להם לנפשם, הם יכולים לשלש כמעט את משקלם. בפולקלור של האיטלמנים, ילידי המקום, נחשב הדוב ל”אחיהם” והם כיבדו אותו. אך אחווה זו באה אל קיצה עם כניסתו של הנשק החם. שוחרי איכות הסביבה חוששים כיום לעתידם של הדובים.
הדובים ביישנים ולכן נצפים לעתים נדירות. אולם בחודש יוני, כאשר דגי הסלמון משריצים בנהרות, מגיעים הדובים בהמוניהם כדי לסעוד את לבם בארוחת דגים. דוב אחד יכול לאכול שני תריסר דגי סלמון. מניין התיאבון הבריא? במהלך הקיץ, חייבים הדובים לצבור בגופם מספיק שומן שיקיים אותם בחודשי החורף הקרים, העוברים עליהם בשינה במאורות מוגנות כדי לא לאבד אנרגיה.
בעל חיים נוסף הניזון מדגי הסלמון הוא העיטם הענק, עוף מרשים שמוטת כנפיו המרבית היא 5.2 מטרים. צבעו בדרך כלל שחור ויש לו טלאי לבן על כתפיו וזנב לבן דמוי טריז. כיום קיימים רק כ־000,5 עיטמים ומספרם הולך ופוחת. ניתן למוצאם אך ורק בחלק זה של העולם ולפעמים באיים האלאוטיים ובאיי פּרִיבּילוֹף שבאלסקה. העופות חוזרים לקניהם שנה אחר שנה, כשהם מתחזקים אותם ומוסיפים להם חומרי בנייה. קוטרו של קן אחד היה כ־3 מטרים ובשל משקלו סדק את עץ השדר שעליו נבנה!
תושבי קמצ׳טקה
כיום רוב תושבי קמצ׳טקה הם רוסים, אבל ישנם כמה אלפי ילידים. הקבוצה הגדולה ביותר הם הקורייקים הגרים בצפון. קבוצות נוספות הם הצ׳וּקצ׳ים והאיטלמנים, כשלכל קבוצה שפה משלה. רוב תושבי קמצ׳טקה מרוכזים בפטרופבלובסק־קמצ׳טסקיי, המרכז המנהלי. שאר חצי האי מאוכלס בדלילות והגישה הבלעדית לרוב הכפרים ליד החופים ועל שפת הנהרות היא דרך הים או האוויר.
דיג וציד סרטנים הם מקורות הפרנסה העיקריים. סרטני הענק האדומים של קמצ׳טקה פופולריים במיוחד. עם מרווח של 7.1 מטרים בין צבת לצבת, הם מוסיפים עניין וצבע לדוכני המכירה.
מאז 1989 מבקרים עדי־יהוה בקמצ׳טקה כשלנגד עיניהם דיג מסוג אחר. כ”דייגי אדם”, הם מביאים את הבשורה הטובה לתושביה המבודדים של קמצ׳טקה (מתי ד׳:19; כ״ד:14). יש שנענו לבשורה ועכשיו הם עוזרים לאחרים להכיר ולעבוד את הבורא, יהוה אלוהים, במקום את הנברא. כתוצאה מכך, מקומיים רבים משתחררים מהפחד מפני רוחות רעות (יעקב ד׳:7). הם גם לומדים שבעתיד ינוקה כדור־הארץ כולו מרוע ומעושי רע, ו’יימלא דעה את יהוה כמים לים מכסים’ (ישעיהו י״א:9).
[תיבה/תמונות בעמוד 18]
קלדרה מרהיבת עין
קוטרה של קלדרת אוזון, לוע הר געש קדום, הוא כ־10 קילומטר. קירותיה התלולים חובקים ביניהם ”את כל מה שמקנה לקמצ׳טקה שם עולמי”, מציין ספר עיון אחד. הלוע מתהדר במעיינות חמים וקרים, בבריכות בוץ מבעבעות, במִגְעַשי בוץ, באגמים זכים השורצים דגים וברבורים ובצמחייה שופעת.
בספר נפלאות קמצ׳טקה (Miracles of Kamchatka Land) נאמר ש”אין כמעט מקום אחר בכדור־הארץ” שבו הסתיו כה יפה וכה קצר. הטונדרה האדומה כשָני עומדת בניגוד לצהוב ולזהוב העזים של עצי השַׁדָר, בעוד שפה ושם יוצרות בריכות הבוץ המבעבעות עמודי קיטור לבנים הבולטים על רקע השמיים הצבועים כחול עמוק. ועם שחר, ”שר” לו היער כשמיליוני עלים מכוסים גבישי קרח נושרים לאדמה בקולות צלצול עדינים המבשרים את בוא החורף.
[תיבה בעמוד 19]
אגם קטלני!
בשנת 1996 התפרץ מתחת לאגם קרמסקי הר געש שנחשב כבוי ויצר גלים בגובה של 10 מטרים ששיטחו לגמרי את היערות שמסביב. תוך דקות ספורות הפך האגם לחומצי מכדי לקיים חיים. אך למרות הנשורת הוולקנית והגלים ששטפו את קו החוף, לא נמצאו בעלי חיים מתים בקרבת האגם, מדווח החוקר אנדרו לוגן. ”לפני ההתפרצות”, הוא אומר, ”חיו באגם קרמסקי כמה מיליוני דגים (בעיקר דגי סלמון וטרוטה). לאחר ההתפרצות נותר האגם חסר חיים”. אולם ייתכן כי מספר דגים שרדו. המדענים משערים שאותות התראה כלשהם — אולי שינוי בהרכב הכימי של המים — הזהירו את הדגים וגרמו להם לברוח לנהר קרמסקי הקרוב.
[מפה בעמוד 16]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
רוסיה
קמצ׳טקה