טולדו — שילוב מרתק של תרבויות מימי הביניים
מאת כתב עורו! בספרד
במרכזו של חצי האי האיבֶּרי שוכנת לה גבעת גרניט המוקפת משלושה צדדים בנהר הטַחוֹ. לאורך הדורות חצב הנהר צוקים שהגנו על צלעות הגבעה. על גבעה אסטרטגית זו צמחה טולדו, עיר שהפכה שם נרדף לספרד ולתרבותה.
כיום, מחזירים רחובותיה הצרים והמתפתלים של טולדו העתיקה את המבקרים לימי הביניים. שערי העיר, המצודות והגשרים משמרים את ניחוחות ימי הביניים, והם עדות אילמת לימים שטולדו הייתה אחת הערים החשובות ביותר באירופה.
אולם טולדו אינה עיר אירופאית טיפוסית. אפילו לתחנת הרכבת צביון אוריינטלי. ממבט מעמיק על אתריה ההיסטוריים של טולדו ועל יצירות האומנות שבה, נחשפת עיר אשר נטבע בה חותמן של תרבויות שונות ששגשגו במקום במהלך הדורות. בתקופת תור הזהב של טולדו, לפני כ־700 שנה, הפכה העיר לכור היתוך של תרבויות ימי הביניים.
מגוון תרבויות
עוד לפני הגעתם של הרומאים לספרד, הקימו הקֶלטים והאִיבֶּרִים עיר בנקודה אסטרטגית זו. הרומאים שינו את שמה לטוֹלֵטוּם (מהמילה טוליטום, שמשמעה ”נישא לגובה”) והפכו אותה לאחת מבירות הפרובינציה. ההיסטוריון הרומי לִיווְיוּס תיאר את טולדו כ”עיר קטנה אך מבוצרת בזכות מיקומה האסטרטגי”. לאחר נפילת האימפריה הרומית כבשו הוִיזִיגוֹתִים את ספרד ובחרו בטולדו כבירתם. במקום הזה, במאה השישית, דחה המלך רקארד את האַריאַנִיזם, צעד שסלל את הדרך בפני ספרד להפוך למרכז של קתולים אורתודוכסים ואת טולדו למושב של הארכיבישוף החשוב ביותר.
כאשר עברה טולדו לשלטון החליפים המוסלמים, השתנה בה הנוף הדתי. רחובותיה הצרים של העיר העתיקה הם מאותה תקופה שנמשכה מהמאה ה־8 ועד המאה ה־11. הסובלנות המוסלמית איפשרה לתרבות הנוצרית, היהודית והמוּרִית לדור בטולדו בכפיפה אחת. בסופו של דבר כבש המלך אלפונסו השישי (מלך קתולי) את העיר ב־1085. למרות חילופי השלטון, המשיכו תרבויות אלו להתקיים זו לצד זו במשך מאות שנים.
רבים מהאתרים ההיסטוריים המרשימים של טולדו הם מתקופת ימי הביניים. שליטים קתולים הפכו את העיר לבירתם, תושבים יהודים תרמו את שלהם בתחום האומנות והמסחר ואמנים מוסלמים נידבו מכישוריהם הארכיטקטוניים. מלומדים משלוש הדתות עבדו שכם אחד בבית־הספר למתרגמים. הם תרגמו במהלך המאות ה־12 וה־13 מספר רב של כתבים עתיקים ללטינית ולספרדית. המאגר המדעי הנרחב של התרבות הערבית הפך זמין למערב בזכות מתרגמים אלה.
הסובלנות הדתית הגיעה אל קיצה במאה ה־14 כאשר אלפי אזרחים יהודים נטבחו בפוגרומים. כשקולומבוס גילה את אמריקה, הקימה האינקוויזיציה הספרדית בית־דין בטולדו, ונכפה הן על היהודים והן על המוסלמים לבחור בין המרת דת לגלות.
אתרים היסטוריים — עדות לתהילת עבר
בלב העיר טולדו יש כיום יותר ממאה אתרים היסטוריים. העושר ההיסטורי הוביל את אונסק”ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו״ם) להכריז על העיר כאתר מורשת עולמית. שניים מהמבנים המרשימים ביותר מתקופת ימי הביניים הם הגשרים הנמתחים מעל נהר הטחו, האחד מאפשר גישה לעיר ממזרח והשני ממערב. מעטים המבקרים שלא יבחינו בשער ביסאגרה הענק הניצב בכניסה לעיר החומה העתיקה.
שני אתרים היסטוריים חולשים ממרחק על קו הרקיע של טולדו. במזרח ניצב מבצר מרובע ענק הנקרא אלקזר. במשך הדורות שימש המקום פרטוריום רומי (בית משכן המושל), ארמון למלכים הוִיזִיגוֹתִים, מצודה ערבית, ומעון למלכי ספרד. כיום משמש המקום כמוזיאון צבאי וכספרייה גדולה. אולם מאחר שטולדו היא בראש ובראשונה עיר דתית, בולטת במרכז העיר הקתדרלה הגותית הענקית — ראה מסגרת בעמוד 17.
הקתדרלה וכנסיות אחרות בטולדו מתהדרות בציורים שצוירו בידי אומן מפורסם שקבע את מושבו בטולדו. הוא מוכר כאֶל גְרֶקוֹ, כלומר ”היווני”. שמו המלא היה דוֹמֶניקוֹס תֵיאוֹטוֹקוֹפּוּלוֹס. באזור בו התגורר ברובע היהודי הישן ישנו כיום מוזיאון בו מוצגים כמה מציוריו.
טולדו נראית קסומה במיוחד כשמביטים בה מהגבעות המשקיפות על העיר מדרום. אולם אין כמו לשוטט ברחובותיה הצרים של העיר. המבקר עלול ללכת זמנית לאיבוד, אבל הוא מהר מאוד ימצא עצמו מתפעם מהמעברים הציוריים, מהמבנים העתיקים, מהמרפסות המעוטרות ומחנויות המזכרות המפתות.
בעיר עתיקה זו יש תחושה שהזמן עוצר מלכת, אבל למרות זאת, התיירים חייבים בסופו של דבר להיפרד. המקום הכי טוב לעשות זאת הוא מהגדה הדרומית של נהר הטחו. כאשר הערב נוטה לרדת, מטילה השמש השוקעת זהרורים חמימים העוטפים את טולדו, עיר שאתריה ההיסטוריים המרשימים מחיים מחדש את תור הזהב.
[תיבה/תמונות בעמוד 17]
שלוש התרבויות של טולדו
בימי הביניים הייתה טולדו מחולקת לשלושה רובעים שונים שבהם חיו קתולים, יהודים ומוסלמים, כל דת על־פי חוקיה ומנהגיה. חלק מבתי התפילה העתיקים שלהם הם היום מוקדי תיירות מרכזיים חשובים.
➤ מסגד מהמאה העשירית, המוכר כיום ככריסטו דה לה־לוז, ממחיש את מבנה הלבנים האמנותי האופייני כל כך לבעלי המלאכה המוסלמים. הוא ניצב באזור בעיר הקרוי מדינה, שבו התגוררו בעבר מוסלמים אמידים.
➤ שני בתי־כנסת מימי הביניים, שמאוחר יותר הפכו לכנסיות קתוליות, הם זכר לקהילה היהודית הגדולה שהיוותה פעם שליש מאוכלוסיית העיר. סנטה מריה לה־בלנקה הוא העתיק מבין השניים, ובדומה למסגד למעלה, יש בתוכו עמודים מעוטרים רבים. בית־כנסת גדול יותר הוא אל טרנסיטו (משמאל), המשמש כיום כמוזיאון לתרבות יהדות ספרד.
➤ בנייתה של הקתדרלה הגוטית הגדולה ביותר של ספרד החלה במאה ה־13 ונדרשו למעלה מ־200 שנה להשלמתה.
[תיבה/תמונות בעמוד 18]
חרבות מיוחדות ומרציפן מתוק
במשך למעלה מאלפיים שנה התקינו נפחי העיר חרבות, והשם טולדו הפך שם נרדף לפלדה באיכות גבוהה. חרבות אלו שיוצרו על גדות נהר הטחו, שימשו הן את צבאות חניבעל והן את הלגיונות הרומיים. כעבור מאות שנים, קישטו אומנים מוסלמים את חרבותיהם ואת שריונותיהם מטולדו בעיטורים דמשקאיים. דגם של חרב מטולדו הנראית בצד שמאל היא דוגמה לכך. (ראה המאמר ”קישוטי זהב על פלדה” שהופיע בהוצאת עורו! מה־22 בינואר 2005 [אנג׳]). כיום, ניתן למצוא ברוב חנויות המזכרות בעיר מבחר גדול של חרבות ביחד עם חליפת השריון ההכרחית. חוץ מלשמש כמזכרות, סביר להניח שאת החרבות האלו ניתן יהיה לראות בסרטים ולא בשדה הקרב.
הכנת מרציפן היא מסורת נוספת בטולדו עוד מימי הכיבוש הערבי. כשהגיעו המוסלמים היו כבר בספרד מטעי שקדיות רחבי ידיים, אבל סוכר — המרכיב החיוני הנוסף — היה חסר. ב־50 שנות הכיבוש המוסלמי, צצו בדרום ספרד שדות של קני סוכר. במאה ה־11 הפך המרציפן למומחיות של טולדו, ומאז הוא נחשב בעיני אניני הטעם למעדן מלכים. ישנן כיום בטולדו חנויות המוכרות אך ורק מרציפן המעוצב בדרך כלל כדמויות קטנות. ביקור בטולדו לא יהיה ממצה בלי לטעום חתיכת מרציפן טעימה.
[שלמי תודה]
Agustín Sancho
[מפה בעמוד 16]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
פורטוגל
ספרד
טולדו
מדריד
[תמונה בעמוד 18]
גשר סן מרטין