האם אוזלים לנו המים?
האוזבקים נוהגים לומר: ”אם אוזלים לך המים, אוזלים לך החיים”. מספר מומחים יאמרו כי מילים אלו הן יותר נבואה מאשר מימרה. מדי שנה מתים כשני מיליון איש בשל תנאי תברואה ירודים ומים מזוהמים, ו־90 אחוז מבין הקורבנות הם ילדים.
מה אתה עושה כדי להשיג מים? האם אתה פשוט פותח את הברז והמים זורמים להם? או, כפי שנהוג במספר ארצות, האם עליך לצעוד מרחק רב, לעמוד בתור, ואז לשאת בחזרה לביתך דלי כבד המכיל את הנוזל היקר? האם נדרשות לך מספר שעות מדי יום רק כדי להשיג מספיק מים לרחצה ולבישול? בארצות רבות מים הם אכן מצרך נדיר וקשה מאוד להשגה. בספרה, מלחמות המים — בצורת, שטפונות, סכלות והפוליטיקה של הצימאון (Water Wars — Drought, Flood, Folly, and the Politics of Thirst) מציינת דיאן ריינס וורד ש־40 אחוז מאוכלוסיית העולם ”דולים את המים הדרושים להם מבארות, מנהרות, מאגמים קטנים או משלוליות שמחוץ לבתיהם”. במספר מדינות חלק מן הנשים מבלות עד כשש שעות בשאיבת מים עבור משפחותיהן ובסחיבתם הביתה במכלים מלאים שמשקלם למעלה מ־20 קילוגרם.
העובדה היא שלמעלה משליש מאוכלוסיית העולם נפגעים קשות ממשבר המים והתברואה. הבעיה חמורה בעיקר באפריקה. שם ל־6 מכל 10 אנשים אין אפילו בתי שימוש הולמים — גורם שעל־פי דו״ח של ארגון הבריאות העולמי, תורם ל”העברת חיידקים, נגיפים וטפילים הנמצאים בהפרשות אדם... ואשר מזהמים את מקורות המים, את האדמה ואת המזון”. זיהום מעין זה, מציין הדו״ח, ”הוא מן הסיבות העיקריות לשלשול, גורם התמותה השני בהיקפו בקרב ילדים בארצות מתפתחות, והוא גורר מחלות קשות נוספות כגון כולירה, בילהרציה וגרענת”.
המים מכונים נוזל הזהב — הנפט של המאה ה־21. אולם מדינות מבזבזות את המצרך היקר הזה במידה כזו שבנהרותיהן הראשיים כמעט לא נותרו מים שיזרמו לים. בשל השימוש במים להשקיה ובשל אידוי, נהרות חשובים הולכים ומתייבשים, ביניהם נהר קולורדו במערב ארצות־הברית, היַנְגְצֶה בסין, האינדוס בפקיסטן, הגַנְגֶס בהודו והנילוס במצרים. אילו פעולות נעשות לצמצום ממדי המשבר? מהו הפתרון הטוב ביותר?
[תיבה/תמונה בעמוד 3]
אספקת המים בסכנה
◼ ”ב־1960 הייתה ימת אַרַל שבמרכז אסיה הימה הרביעית בגודלה על פני האדמה. עד 2007 היא כבר הצטמצמה ל־10 אחוזים מגודלה המקורי” (סיינטיפיק אמריקן).
◼ חמש הימות הגדולות בארצות־הברית וקנדה — ימות אירי, יוּרוֹן, מישיגן, אונטריו וסופירייר — מצטמקות ”בקצב מבשר רעות” (גלובּ אנד מֵייל).
◼ בעבר עיבדה טחנת אורז אחת באוסטרליה (Deniliquin mill) כמות דגן שענתה על צורכיהם של 20 מיליון איש. אולם כיום פחת יבול האורז ב־98 אחוז, והטחנה נסגרה בדצמבר 2007. הסיבה? ”שש שנות בצורת ארוכות” (ניו־יורק טיימס).
[תמונה]
ספינה שנותרה תקועה בימת אַרַל
[שלמי תודה]
Marcus Rose/Insight/Panos Pictures ©
[תיבה/תמונה בעמוד 4]
הנהרות והנחלים מתרוקנים
”אסטרונאוטים המקיפים את כדור־הארץ מתקשים כעת לאתר את ימת צ׳אד שבאפריקה, שהייתה בעבר ציון דרך עבורם. הימה המוקפת על־ידי [קמרון,] צ׳אד, ניז׳ר וניגריה ..., הצטמקה ב־95 אחוז מאז שנות ה־60. הדרישה העצומה למי השקיה באזור מרוקנת לגמרי את הנהרות והנחלים שהימה תלויה בהם לקיומה. כתוצאה מכך, ימת צ׳אד עלולה להיעלם בקרוב לגמרי, ומיקומה יהיה בגדר תעלומה לדורות הבאים” (Plan B 2.0 — Rescuing a Planet Under Stress and a Civilization in Trouble by Lester R. Brown).
[מפות]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
■ מים
☒ צמחייה
□ יבשה
1963
ניז׳ר
צ׳אד
ימת צ׳אד
ניגריה
קמרון
2007
ניז׳ר
צ׳אד
ימת צ׳אד
ניגריה
קמרון
[שלמי תודה]
NASA/U.S. Geological Survey