”זה יכול להיות אפילו שיר”
● ג׳וליאנה הייתה עדת־יהוה קשישה ואהובה שהתגוררה בפיליפינים. היא חלתה במחלת האלצהיימר והגיעה למצב שבו לא זיהתה אפילו את ילדיה. למרות זאת, בכל פעם שהייתי בסביבה נהגתי לבקר אותה.
ג׳וליאנה הייתה מרותקת למיטתה וכל מה שהיא עשתה היה לבהות מבעד לחלון. היה קשה לשהות בחברתה, כיוון שהיא כבר לא זכרה אותי. היא הביטה בי בעיניים פעורות לרווחה, אבל לא היה בהן כל ניצוץ או סימן לכך שהיא מזהה אותי. ”האם את עדיין חושבת על יהוה?”, שאלתי. סיפרתי לה חוויה שקרתה לי ושאלתי אותה מספר שאלות נוספות, אבל נראה היה שהיא לא מבינה אותי. ואז התחלתי לשיר. מה שקרה בעקבות זאת היה ממש מרגש.
ג׳וליאנה הפנתה את ראשה, הביטה בי והחלה לשיר ביחד איתי. מהר מאוד נאלצתי להפסיק לשיר כיוון שלא זכרתי בעל־פה את כל מילות השיר בשפת הטגלוג המקומית. אבל ג׳וליאנה המשיכה לשיר. היא זכרה את כל שלושת הבתים של השיר. מייד ביקשתי ממישהי שהייתה איתי אם היא יכולה להביא שירון מעדת־יהוה שהתגוררה בקרבת מקום. היא חזרה עם השירון כעבור מספר דקות. לא ידעתי מה מספר השיר, אבל במקרה פתחתי בדיוק בעמוד הנכון. הפעם שרנו את כל השיר ביחד. כאשר שאלתי את ג׳וליאנה אם היא זוכרת שירים אחרים, היא החלה לשיר שיר אהבה פיליפיני ישן.
”לא, ג׳וליאנה”, אמרתי, ”לא שיר מהרדיו, שיר מאולם המלכות”.a ואז התחלתי לשיר שיר אחר מהשירון שלנו והיא מייד הצטרפה אליי. עיניה ברקו. המבט חסר ההבעה נעלם, והיא חייכה חיוך רחב.
בינתיים מיהרו השכנים לבוא ולראות מהיכן בוקעים קולות השירה. הם הביטו בנו מבעד לחלון והקשיבו לנו. היה נפלא לראות כיצד השירה נגעה לליבה של ג׳וליאנה ועזרה לה להיזכר במילות השיר.
חוויה זו לימדה אותי שאתה אף פעם לא יכול לדעת מה יחדור מבעד לחשיכה ויגע לליבם של מי שאיבדו כמעט לחלוטין את היכולת להבין או לתקשר. זה יכול להיות אפילו שיר.
ג׳וליאנה נפטרה זמן קצר לאחר מכן. נזכרתי בחוויה זו כאשר הקשבתי לשירים החדשים והמרגשים שיצאו לאור מטעם עדי־יהוה ב־2009. תוכל לברר היכן ניתן להשיג שירים יפים אלה באזור מגוריך.
[הערת שוליים]
a מקום התכנסותם של עדי־יהוה.