גיל ההתבגרות — הכנה לחיים הבוגרים
תאר לעצמך שזה עתה הגעת מאי טרופי לקוטב הצפוני. ברגע שירדת מהמטוס אתה רואה שאתה נמצא באקלים ארקטי. האם תוכל להסתגל? כן, אבל תצטרך לערוך מספר שינויים.
אתה מתמודד עם מצב דומה כאשר ילדיך מגיעים לגיל ההתבגרות. מזג האוויר כאילו השתנה בן לילה. הילד שפעם היה צמוד אליך, מעדיף עכשיו לבלות עם חבריו. הילדה שפעם לא יכלה לחכות רגע אחד כדי לספר לך על היום שלה, עונה לך עכשיו תשובות קצרות.
”איך היה בבית־הספר?” את שואלת.
”בסדר”, היא עונה.
שתיקה.
”על מה את חושבת?” את שואלת.
”כלום”, היא עונה.
השתיקה נמשכת.
מה קרה? עד לא מזמן ”היה לך מעין כרטיס כניסה אל מאחורי הקלעים של חיי ילדיך”, מציין הספר לפענח את הצופן (Breaking the Code). ”עכשיו הדבר הטוב ביותר שתוכל לקוות לו זה לקבל מושב באולם, וקרוב לוודאי שלא יהיה זה מושב כל כך טוב”.
האם עליך להשלים עם ריחוק קר זה מילדיך? לא ולא. אתה בהחלט יכול להישאר קרוב לילדיך המתבגרים. אולם קודם כול עליך להבין מה קורה בשלב מרתק ועם זאת סוער בחיי ילדיך.
מעבר מילדות לבגרות
בעבר סברו החוקרים כי מוחו של ילד מתפתח כמעט לגמרי עד גיל חמש. עכשיו הם סבורים שאומנם גודלו של המוח משתנה מעט לאחר גיל זה, אך לא ניתן לומר את אותו הדבר על תפקודו. בהיכנסם לגיל ההתבגרות, חווים הצעירים סערה הורמונלית המשנה את דרך חשיבתם. למשל, בעוד שילדים קטנים חושבים בדרך כלל במונחים של שחור ולבן, בני נוער נוטים לחשוב בצורה מופשטת ומנסים להבין מה עומד מאחורי הדברים (קורינתים א׳. י״ג:11). הם מפתחים לעצמם דעות מוצקות משלהם, והם אינם מתביישים להביען.
פאולו מאיטליה שם לב לשינוי הזה שחל בילדו המתבגר. ”כשאני מסתכל על בני בן העשרה”, הוא אומר, ”אני מרגיש שעומד מולי גבר קטן ולא ילד. זה לא רק השינויים הפיזיים. הדבר שהכי מדהים אותי זו דרך החשיבה שלו. הוא לא מפחד להביע את דעותיו ולהגן עליהן!”
האם הבחנת בדבר דומה אצל ילדך המתבגר? בילדותו הוא פשוט ציית להוראותיך. ”כי ככה אמרתי”, היה ההסבר היחיד שהספיק לו. עכשיו, בגיל ההתבגרות, הוא רוצה לקבל הסברים, וייתכן שהוא אף מטיל ספק בערכים שעל־פיהם חיה המשפחה. לפעמים הדעתנות שלו מתפרשת כמרדנות.
אך אל תסיק מכך שילדך המתבגר רוצה לבטל את ערכיך. ייתכן שהוא פשוט נאבק לאמץ אותם לעצמו ולמצוא להם מקום בחייו. לדוגמה, תאר לעצמך שאתה עובר דירה ולוקח איתך את הרהיטים. האם יהיה לך קל למצוא מקום לכל רהיט בבית החדש? סביר להניח שלא. אבל ודאי לא תזרוק שום פריט שיקר בעיניך.
ילדך מתמודד עם מצב דומה כחלק מההכנה ליום שבו ’יעזוב את אביו ואת אימו’ (בראשית ב׳:24). אמת, ייתכן שיום זה עדיין רחוק; ילדך המתבגר עדיין אינו אדם בוגר. אולם במובן מסוים הוא כבר התחיל לארוז. בשנות העשרה לחייו הוא בוחן את הערכים שעליהם גדל ומחליט אילו מהם ייקח עימו לבגרות.a
אולי אתה נבהל מעצם הרעיון שילדך יחליט החלטות אלו. אך תוכל להיות בטוח שכאשר הוא יגיע לבגרות הוא ימשיך להחזיק רק בערכים היקרים בעיניו. לכן כעת — כשילדך עדיין בבית — עליו לבדוק לעומק את העקרונות שעל־פיהם יבחר לחיות (מעשי השליחים י״ז:11).
למעשה, הדבר יועיל מאוד לילדך המתבגר. אחרי הכול, אם עכשיו הוא מקבל את אמות המידה שלך בלי לשאול שאלות, הוא גם עלול מאוחר יותר לקבל את אמות המידה של אחרים ללא פקפוק (שמות כ״ג:2). צעיר כזה מתואר במקרא כקל לפיתוי מפני שהוא ”חסר לב” — ביטוי שמשמעו בין היתר חסר תבונה (משלי ז׳:7). צעיר שאינו יודע בוודאות במה הוא מאמין עלול ’להיטלטל ברוח של כל תורה המופצת על־ידי בני אדם בעורמה’ (אפסים ד׳:14).
מה תוכל לעשות למניעת הדבר? דאג שיהיו לילדך שלושת הדברים הבאים:
1. כושר הבחנה
השליח פאולוס כתב ש’חושיהם [”כושר הבחנתם”, ע״ח] של המבוגרים הורגלו להבחין בין טוב לרע’ (עברים ה׳:14). אולי תאמר, ’אבל כבר לימדתי את ילדי להבחין בין טוב לרע לפני שנים’. ואין ספק שחינוך זה הועיל לו בשעתו והכין אותו לשלב זה בחייו (טימותיאוס ב׳. ג׳:14). עם זאת, פאולוס אמר שהמבוגרים צריכים לפתח כושר הבחנה. ילדים קטנים אולי יודעים מה טוב ומה רע, אך המתבגרים צריכים להיות ’מבוגרים בהבנתם’ (קורינתים א׳. י״ד:20; משלי א׳:4; ב׳:11). אינך רוצה שילדך המתבגר יציית בצורה עיוורת אלא ישתמש בשכלו וילמד לחשוב בצורה הגיונית ונכונה (רומים י״ב:1, 2). כיצד תוכל לעזור לו לעשות זאת?
דרך אחת היא לתת לו להתבטא. אל תקטע את דבריו והשתדל מאוד לא להגיב בצורה מוגזמת — גם אם הוא אומר משהו שאינך רוצה לשמוע. במקרא נאמר: ’הייה מהיר לשמוע, בלתי נחפז לדבר וקשה לכעוס’ (יעקב א׳:19; משלי י״ח:13). בנוסף, ישוע אמר: ”מתוך השופע בלב מדבר הפה” (מתי י״ב:34). אם תקשיב לילדך המתבגר תוכל לגלות מה באמת מדאיג אותו.
כאשר אתה מדבר, השתמש בשאלות ואל תאמר אמירות בוטות. ישוע הפנה את השאלה ”מה דעתכם?” לא רק לתלמידיו, אלא גם לאנשים קשי עורף (מתי כ״א:23, 28). תוכל לעשות דבר דומה עם ילדך המתבגר, גם כאשר הוא מבטא דעה המנוגדת לדעתך. למשל:
אם ילדך המתבגר אומר: ”אני לא בטוח שאני מאמין באלוהים”.
במקום לומר לו: ”זה מה שלימדנו אותך?! בטח שאתה מאמין באלוהים!”
תוכל לומר: ”למה אתה חושב ככה?”
מדוע עליך לעזור לילדך להיפתח? כיוון שגם אם שמעת את מה שהוא אומר, עליך לגלות מה הוא חושב (משלי כ׳:5). ייתכן שמה שמפריע לו קשור יותר לאמות המידה של אלוהים מאשר לקיומו של אלוהים.
למשל, צעיר החש לחץ להפר את חוקי המוסר של אלוהים עשוי להצדיק זאת על־ידי הוצאת אלוהים מהתמונה (תהלים י״ד:1). הוא יכול לטעון, ’אם אלוהים לא קיים, אז אני לא חייב לחיות בהתאם לעקרונות המקרא’.
אם זהו קו החשיבה של ילדך, כדאי שישאל את עצמו, ’האם אני באמת מאמין שאמות המידה של אלוהים הן לטובתי?’ (ישעיהו מ״ח:17, 18) אם הוא מאמין שהן לטובתו, עזור לו להבין ששווה לו להתאמץ לשם כך (גלטים ה׳:1).
אם ילדך המתבגר אומר: ”אולי זאת הדת שלך, אבל זה לא אומר שזאת הדת שלי”.
במקום לומר לו: ”זאת הדת שלנו, אתה הבן שלנו, ואתה תאמין במה שאנחנו נגיד לך להאמין”.
תוכל לומר: ”זאת אמירה נחרצת. אבל אם אתה לא מקבל את האמונה שלי, בטח יש לך אמונה אחרת. אז במה אתה מאמין? לפי אילו ערכים צריך לדעתך לחיות את החיים?”
מדוע עליך לעזור לילדך להיפתח? משום שכך תוכל לעזור לו לבחון את חשיבתו. הוא אולי יופתע לגלות שאמונתו זהה לשלך ושהדברים שמפריעים לו נוגעים למשהו אחר לגמרי.
למשל, ילדך המתבגר אולי אינו יודע כיצד להסביר את אמונתו לאחרים (קולוסים ד׳:6; פטרוס א׳. ג׳:15). או יכול להיות שהוא נמשך למישהו מבני המין השני שאינו שותף לאמונתו. עליך לרדת לשורש הבעיה וגם לעזור לילדך לעשות זאת. ככל שהוא ישתמש יותר בכושר ההבחנה שלו, כך הוא יהיה מוכן יותר לחיים כאדם בוגר.
2. הדרכה בוגרת
בתרבויות מסוימות כיום לא ניתן כמעט למצוא עדות ל”סערות ומתחים” שלטענת כמה פסיכולוגים מהווים תופעה צפויה בשנות העשרה. חוקרים מצאו כי בתרבויות אלו נטמעים בני הנוער בחיי המבוגרים כבר בגיל צעיר. הם עובדים עם מבוגרים, מתרועעים עם מבוגרים ומוטלות עליהם מחויבויות של מבוגרים. מושגים כגון ”תרבות נוער”, ”עבריינות נוער” ו”גיל ההתבגרות” אינם קיימים שם.
בניגוד לכך, תן דעתך לבני נוער במדינות רבות הלומדים בבתי־ספר עמוסי תלמידים, שבהם ההתרועעות המשמעותית היחידה שיש להם היא עם צעירים אחרים. כאשר הם חוזרים הביתה, הבית ריק. גם אבא וגם אמא בעבודה. קרובי משפחתם גרים רחוק. ולכן הם מתרועעים בעיקר עם בני גילם.b האם אתה רואה את הסכנה שבכך? אין מדובר רק בסכנה שהם יסתובבו עם חברה רעה. חוקרים מצאו שגם צעירים למופת נוטים להתנהג בצורה לא־אחראית כאשר הם מנותקים מעולם המבוגרים.
עם ישראל הקדום מהווה דוגמה אחת לחברה שלא הרחיקה צעירים מעולם המבוגרים.c למשל, המקרא מספר על עוזיהו שהוכתר למלך יהודה בהיותו בגיל העשרה. מה סייע לעוזיהו להתמודד עם אחריות כבדת משקל זו? אין ספק שלפחות במידה מסוימת הייתה זו השפעתו של אדם בוגר ששמו היה זכריה. המקרא מתאר את זכריה כ”מבין [מורה] בראות [ביראת] האלוהים” (דברי הימים ב׳. כ״ו:5).
האם לילדך המתבגר יש מדריך רוחני מבוגר אחד או יותר השותפים לערכיך? אל תקנא בחברות בריאה זו. חברים אלה יכולים לעזור לילדך לבחור בדרך הנכונה. בספר משלי נאמר: ”הולך את חכמים יחכם” (משלי י״ג:20).
3. חוש אחריות
במספר מדינות מגביל החוק את מספר שעות עבודתם השבועיות של צעירים או אוסר את העסקתם בעבודות מסוימות. הגבלות אלו נקבעו כדי להגן על ילדים מפני תנאי עבודה מסוכנים, והן תוצר לוואי של המהפכה התעשייתית במאות ה־18 וה־19.
חוקי העסקת ילדים אומנם מגנים עליהם מפני סכנות וניצול לרעה, אך יש מומחים הטוענים שהגבלות אלו גם מונעות מהם לקבל אחריות. ספר הדן בגיל ההתבגרות אומר שכתוצאה מכך בני נוער רבים נעשים ”זעפנים וחיים בתחושה שמגיע להם לקבל דברים ללא כל מאמץ”. מחברי הספר מציינים שגישה זו ”נראית כתגובה טבעית לחיים בעולם המחפש לבדר את הצעירים מבלי לצפות מהם לכלום”.
בניגוד לכך, המקרא מספר על נערים שכבר בגיל צעיר לקחו על עצמם תפקידי אחריות כבדי משקל. תן דעתך לטימותיאוס שהיה ככל הנראה בגיל העשרה כאשר פגש את השליח פאולוס — אדם שהשפיע עליו עמוקות. מאוחר יותר אמר פאולוס לטימותיאוס ’לעורר את מתנת אלוהים אשר הוענקה לו’, כלומר להתמסר בכל ליבו ובכל כוחו למלאכה שהופקדה בידיו (טימותיאוס ב׳. א׳:6). טימותיאוס היה ככל הנראה בשנות העשרה המאוחרות לחייו או בתחילת שנות העשרים שלו כאשר עזב את הבית והתלווה לשליח פאולוס כדי לעזור לו לייסד קהילות ולבנות את האחים. לאחר קרוב לעשר שנות פעילות משותפת עם טימותיאוס, יכול היה פאולוס לומר למשיחיים בפיליפי: ”אין לי איש תמים דעים עימי כמוהו, אשר בלב שלם ידאג לענייניכם” (פיליפים ב׳:20).
פעמים רבות משתוקקים המתבגרים לקחת על עצמם תפקידי אחריות, במיוחד כאשר הם מרגישים שכרוכה בכך עבודה תכליתית ומשמעותית. הדבר אינו רק מכין אותם לקראת הפיכתם בעתיד למבוגרים אחראיים, אלא גם מוציא כבר עתה את הטוב שבהם.
להסתגל ל”אקלים” חדש
כפי שהוזכר בתחילת המאמר, אם אתה הורה לילד מתבגר אתה ודאי מרגיש שאתה נמצא ב”אקלים” שונה מזה שבו היית רק לפני מספר שנים. הייה בטוח שתוכל להסתגל למצב החדש, כשם שהסתגלת לשלבי התפתחות אחרים בחיי ילדך.
ראה בשנות הנעורים של ילדך הזדמנות (1) לעזור לו לפתח כושר הבחנה, (2) לספק לו הדרכה בוגרת ו־(3) להטמיע בו חוש אחריות. כך תוכל להכין את ילדך המתבגר לחיים כאדם בוגר.
[הערות שוליים]
a ספר עיון אחד מתאר יפה את גיל ההתבגרות ”כפרידה אחת ארוכה”. למידע נוסף ראה המצפה מ־1 במאי 2009, עמודים 10–12, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
b בידור הפונה לבני נוער מנצל את נטייתם לבלות בחברת בני גילם ומנציח את הדעה שלצעירים יש תת־תרבות משלהם, תרבות שמבוגרים אינם יכולים להבינה או להיות חלק ממנה.
c המונחים ”גיל ההתבגרות” או ”בני עשרה” אינם מופיעים במקרא. אין ספק שצעירים בקרב עם אלוהים, הן בתקופת התנ״ך והן במאה הראשונה לספירה, התערו בחיי המבוגרים בגיל צעיר יותר ממה שמקובל כיום בתרבויות רבות.
[תיבה/תמונה בעמוד 20]
”לא יכולתי לאחל לעצמי הורים טובים יותר”
במילים ובמעשים מלמדים עדי־יהוה את ילדיהם לחיות על־פי עקרונות המקרא (אפסים ו׳:4). אך הם אינם מכריחים אותם לעשות זאת. עדי־יהוה מבינים שבגיל מסוים בנם או בתם יהיו חייבים להחליט בעצמם על־פי אילו ערכים יחיו.
אשלין בת ה־18 אימצה לעצמה את הערכים שעליהם גדלה. היא אומרת: ”אני לא מקדישה לדת שלי רק יום אחד בשבוע. זו דרך חיים בשבילי, והיא משפיעה על כל דבר שאני עושה ועל כל החלטה שאני מחליטה — החברים שאני בוחרת, המקצועות שאני לומדת והספרים שאני קוראת”.
אשלין מעריכה מאוד את החינוך שקיבלה מהוריה המשיחיים. ”לא יכולתי לאחל לעצמי הורים טובים יותר”, היא אומרת, ”ואני כל כך שמחה שהם הטמיעו בי את הרצון להפוך לאחת מעדי־יהוה ולדבוק בדרך זו. החינוך שקיבלתי מהוריי ילווה אותי כל חיי”.
[תמונה בעמוד 17]
אפשר לילדך המתבגר לדבר
[תמונה בעמוד 18]
מדריך רוחני מבוגר יכול להשפיע לטובה על ילדך
[תמונה בעמוד 19]
עבודה תכליתית עוזרת לבני נוער להפוך למבוגרים אחראיים