נושא השער
האם מחאה היא הפתרון?
עדי־יהוה, המוציאים לאור של כתב עת זה, שומרים על עמדה ניטרלית מבחינה פוליטית (יוחנן י״ז:16; י״ח:36). במאמר שלהלן אומנם מוצגות מספר דוגמאות של מחאות אזרחיות, אך אין בכך משום הבעת תמיכה בעם זה או אחר או נקיטת עמדה בסוגיה פוליטית כלשהי.
בשבעה עשר בדצמבר 2010 הרגיש מוחמד בועזיזי בן ה־26 שהוא אינו מסוגל לשאת עוד את המצב. מוחמד היה רוכל בתוניסיה שחש תסכול מכך שלא הצליח למצוא עבודה טובה יותר. הוא גם היה מודע לדרישות השוחד מצד עובדי ממשלה מושחתים. באותו בוקר החרימו פקחים את מלאי האגסים, הבננות והתפוחים שלו. כאשר הם לקחו את המשקל האלקטרוני שלו, הוא התנגד, וכמה עדים סיפרו ששוטרת סטרה לו.
מושפל וזועם הלך מוחמד להתלונן במשרד הממשלתי הקרוב, אך לא מצא שם אוזן קשבת. על־פי דיווחים, הוא נעמד מול הבניין וצעק: ”איך אתם רוצים שאני אתפרנס?” לאחר מכן שפך על עצמו נוזל דליק והצית את עצמו. הוא נפטר מפצעיו לאחר פחות משלושה שבועות.
הצעד הנואש שנקט מוחמד בועזיזי עורר תהודה בקרב אנשים בתוניסיה ובמדינות אחרות. רבים סבורים שפעולותיו היו הטריגר להתקוממות שהביאה להפלת המשטר במדינה ולמחאות שפרצו זמן קצר לאחר מכן במדינות ערביות אחרות. בשנת 2011 העניק הפרלמנט האירופי לבועזיזי ולארבעה אנשים נוספים את פרס סחרוב לחופש המחשבה, ועיתון הטיימס של לונדון בחר אותו לאיש השנה של 2011.
כפי שממחישה דוגמה זו, למחאות עשויה להיות השפעה רבה. אך מה עומד מאחורי גל המחאות האחרונות? והאם קיימות דרכים אחרות לפתור בעיות?
מה גורם לאנשים למחות?
מחאות רבות פורצות מהסיבות הבאות:
אי־שביעות רצון מהמערכות החברתיות. כאשר אנשים מאמינים שהממשלה והמערכת הכלכלית בארצם דואגות לרווחתם, הם אינם חשים צורך להביע מחאה, אלא פועלים לפתרון בעיותיהם במסגרת המערכות הקיימות. אולם כאשר אנשים חשים שהמערכות הללו מושחתות ולא־צודקות ושהן פועלות רק לטובתם של אנשים מסוימים, הדבר מכשיר את הקרקע לתסיסה חברתית.
טריגר. ברוב המקרים אירוע כלשהו גורם לאנשים לעבור ממצב של השלמה למצב של נקיטת פעולה. המקרה של מוחמד בועזיזי, למשל, הצית מחאות המוניות בתוניסיה. כמו כן, שביתת הרעב שבה פתח הפעיל החברתי אנה הזארה כמחאה נגד שחיתות הניעה את תומכיו לערוך מחאות ב־450 ערים בהודו.
לפני זמן רב הכיר המקרא בעובדה שאנו חיים בעולם שבו ’האדם שולט באדם לרע לו’ (קהלת ח׳:9). שחיתות ואי־צדק נפוצים כיום אף יותר מאשר בימים ההם. למעשה, כיום אנשים מודעים יותר מתמיד להיקף כישלונן של המערכות הפוליטיות והכלכליות במדינותיהם. תודות לסמרטפונים, לאינטרנט ולעדכוני חדשות שוטפים מסביב לשעון, אפילו אירועים המתרחשים במקומות מבודדים יכולים לעורר תגובה באזורים נרחבים.
מה השיגו המחאות?
מי שתומכים במחאות חברתיות טוענים שהן השיגו את הדברים הבאים:
הקלה לעניים. במהלך השפל הכלכלי הגדול של שנות ה־30 פרצה מחאת הדירות השכורות בשיקגו שבאילינוי, ארה״ב, וכתגובה לכך השעתה העירייה את פינוי הדירות וסיפקה לכמה מן המפגינים מקומות עבודה. בעקבות מחאות דומות שנערכו בניו יורק סיטי, התאפשר ל־000,77 משפחות מפונות לשוב לבתיהן.
תיקון העוולות. חרם האוטובוסים במונטגומרי שבאלבמה, ארה״ב, שהתרחש בין השנים 1955 ל־1956, הוביל בסופו של דבר לביטול חוקי ההפרדה הגזעית באוטובוסים.
עצירת פרויקטים של בנייה. בדצמבר 2011 יצאו עשרות אלפי אנשים להפגין נגד בניית תחנת כוח פחמית בקרבת הונג קונג מחשש לזיהום. כתוצאה מכך בוטל פרויקט הבנייה.
אומנם חלק מהמפגינים משיגים את מטרותיהם, אך בכוחה של מלכות אלוהים להביא פתרון טוב יותר
עם זאת, המפגינים אינם משיגים תמיד את מבוקשם. למשל, המנהיגים עלולים לנקוט נגדם אמצעים חריפים במקום להיכנע לדרישותיהם. באשר להתקוממות שאירעה לאחרונה באחת ממדינות המזרח התיכון, אמר נשיאה של אותה מדינה: ”יש להכות בהם באגרוף ברזל”, ואכן אלפים מצאו את מותם בהתקוממות זו.
גם אם המפגינים משיגים את מטרותיהם, תמיד צצות בעקבות כך בעיות חדשות. אדם שסייע בהדחת שליטהּ של אחת המדינות באפריקה אמר לכתב העת טיים את הדברים הבאים באשר למשטר החדש: ”זו הייתה אוטופיה שמייד הידרדרה לכאוס”.
היש דרך טובה יותר?
אנשים בולטים רבים סבורים שיציאה במחאה נגד מערכות דכאניות היא חובה מוסרית. לדוגמה, ואצלב האוול המנוח, נשיאה לשעבר של צ׳כיה שישב מספר שנים בכלא בשל פעילותו למען זכויות האדם, כתב בשנת 1985: ”[המתנגד למשטר] יכול לתת, אם בכלל, רק את עורו — והוא נותן את עורו רק מפני שאין לו דרך אחרת להצהיר שמה שהוא דוגל בו הוא האמת”.
דבריו של האוול כאילו חזו מראש את המעשים הנואשים של מוחמד בועזיזי ואחרים. באחת המדינות באסיה הציתו את עצמם לאחרונה עשרות אנשים כמחאה על דיכוי דתי ופוליטי. אדם אחד הסביר לכתב העת ניוזוויק את הסיבות לנקיטת צעדים קיצוניים אלה: ”אין לנו רובים. אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים אחרים. מה עוד אנחנו יכולים לעשות?”
המקרא מראה מהו הפתרון לאי־צדק, לשחיתות ולדיכוי. נאמר בו שאלוהים כונן ממשלה שמימית שתחליף את המערכות הפוליטיות והכלכליות הכושלות שאנשים מוחים נגדן. נבואה באשר לשליטה של ממשלה זו מציינת שהוא ”יציל אביון מְשווע, ועני ואין עוזר לו” ו”יגאל נפשם” מדיכוי ומאלימות (תהלים ע״ב:12, 14).
עדי־יהוה מאמינים שמלכות אלוהים היא התקווה האמיתית היחידה שיש לאנושות לשלום כלל־עולמי (מתי ו׳:9, 10). משום כך עדי־יהוה אינם משתתפים במחאות. אולם האם זה מציאותי להאמין שממשלה מטעם אלוהים תשים קץ לכל הבעיות שגורמות לאנשים למחות? יש החושבים שלא. עם זאת, רבים למדו לשים את ביטחונם בשלטון אלוהים. אנו מזמינים אותך לבחון זאת בעצמך.