איך לחיות בשלום עם אחרים
בוראנו מסביר לנו איך נוכל לחיות בשלום עם בני משפחתנו, עמיתינו לעבודה ועם חברינו. שים לב לכמה עצות חכמות שעזרו להרבה מאוד אנשים:
להיות סלחנים
”תמיד... סלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו” (קולוסים ג׳:13).
כולנו טועים. אנחנו עלולים לפגוע באחרים, ואחרים עלולים לפגוע בנו. בין שנפגענו או פגענו, כל אחד מאיתנו צריך לסלוח וכל אחד מאיתנו צריך שיסלחו לו. כשאנחנו סולחים לאדם שפגע בנו אנחנו מפסיקים לנטור לו טינה. אנחנו לא ’משיבים רעה תחת רעה’ ולא שבים ומזכירים לאותו אדם את הטעויות והחולשות שלו (רומים י״ב:17). אבל מה אם ממש נפגענו ואנחנו לא מסוגלים להפסיק לחשוב על מה שקרה? במקרה כזה עלינו לשוחח עם האדם שפגע בנו ביחידות ובכבוד. מטרתנו צריכה להיות לרדוף שלום, ולא לנצח בוויכוח (רומים י״ב:18).
להיות שפלי רוח ולגלות כבוד
”בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם” (פיליפים ב׳:3).
אם נהיה שפלי רוח וננהג באחרים בכבוד, אנשים יאהבו להיות בחברתנו. הם ידעו שננהג בהם באדיבות ובהתחשבות ושלא נפגע במכוון ברגשותיהם. לעומת זאת, אם נחשיב את עצמנו לנעלים מאחרים או תמיד נתעקש לעשות הכול בדרך שלנו, ניצור קונפליקטים ומתחים. אנשים יתרחקו מאיתנו ונישאר עם מעט מאוד חברים, אם בכלל.
לא לנהוג במשוא פנים
”אלוהים אינו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה את הטוב והישר רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35).
בוראנו אינו מעדיף אנשים מסוימים בגלל הלאום שאליו הם משתייכים, השפה שהם דוברים, המעמד החברתי שלהם או צבע עורם. ”מאדם אחד יצר [הוא] את כל העמים” (מעשי השליחים י״ז:26). לכן במובן מסוים כל בני האדם הם אחים ואחיות. כשאנחנו נוהגים בכל האנשים בכבוד ובאדיבות אנחנו משמחים אותם, את עצמנו ואת בוראנו.
להיות ענווים
”לבשו... ענווה” (קולוסים ג׳:12).
אם נהיה ענווים נגרום לאחרים להרגיש בנוח בחברתנו. הם ירגישו חופשי לדבר איתנו, ואפילו לתקן אותנו, כי ידעו שנישאר רגועים. ואם מישהו מתעצבן עלינו, תגובתנו הרגועה תוכל אולי להרגיע אותו. במשלי ט״ו:1 כתוב: ”מענה רך משכך חמה, אך מילה קשה מעוררת כעס”.
להיות נדיבים ומכירי תודה
”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל” (מעשי השליחים כ׳:35).
הרבה אנשים היום חמדנים וחושבים רק על עצמם. אבל המאושרים באמת הם האנשים הנדיבים (לוקס ו׳:38). הם מאושרים מפני שהם אוהבים בני אדם יותר מדברים חומריים. אהבה זו מניעה אותם להיות מכירי תודה ולהביע הערכה כשמישהו אחר נוהג בהם בנדיבות (קולוסים ג׳:15). שאל את עצמך: ’עם מי אני מעדיף להיות — עם אדם קמצן וכפוי טובה או עם אדם נדיב ומכיר תודה?’ מה הנקודה? היה האדם שאתה רוצה שהאחרים יהיו (מתי ז׳:12).