פרק 23
החישו את יום יהוה במחשבותיכם
1. (א) כיצד הגבת, כאשר למדת לראשונה שהשיחרור מכל גורמי הצער של סדר־הדברים הישן הזה ממשמש ובא? (ב) אילו שאלות בנוגע לכך עלינו לשקול בכובד־ראש?
בלא ספק, אחד הדברים הראשונים שלמדת מכתבי־הקודש היה, שהשיחרור מגורמי הצער והכאב של החיים בסדר־הדברים הזה, ממשמש ובא (לוקס כ״א:28). הבנת שמטרת אלהים היא שכדור־הארץ כולו יהפוך לגן־עדן. פשע, מלחמה, חולי ומוות לא יהיו עוד, ואפילו יקירינו אשר מתו, יקומו לתחייה. איזו תקווה מחממת־לב! קירבתם של כל הדברים הללו הודגשה על־ידי הראיות, שנוכחותו הסמויה של המשיח כמלך החלה בשנת 1914, ושמאז ואילך אנו חיים באחרית הימים של עולם רע זה. האם חולל ידע זה שינויים בחייך? האם דרך־חייך אכן מעידה על כך שאתה משוכנע ש”יום יהוה” קרוב?
2. (א) מתי יבוא ”יום יהוה”? (ב) כיצד הוכיחה עצמה העובדה שיהוה לא גילה ”את היום... או את השעה”, כמועילה?
2 כתבי־הקודש מראים בבירור, שה”דור” אשר ראה את ראשית נוכחותו של המשיח יראה גם את ”יום יהוה הגדול”, שבו יוציא אל הפועל את משפטו נגד כל ההולכים בדרכי־רשע (מתי כ״ד:34; צפניה א׳:14 עד ב׳:3). בני הדור הזה הגיעו עתה לגיל מופלג. אך, כתבי־הקודש אינם מצביעים על התאריך המדויק בו יבוא ישוע המשיח כמוציא לפועל של משפט יהוה נגד סדר־הדברים של השטן. ”את היום ההוא או את השעה אין איש יודע, גם לא המלאכים בשמים וגם לא הבן, אלא האב”, אמר ישוע (מרקוס י״ג:32). הדבר הוכח כמועיל מאוד. באיזה מובן? הוא עוזר לגלות את הטמון בלב בני־האדם. מי שאינם אוהבים את יהוה בכל לבם, נוטים לדחות את ה”יום” הזה במחשבותיהם ופונים לעיסוקים חילוניים, שלבם נוטה אחריהם. יהוה מקבל כמשרתיו רק את האוהבים אותו באמת ובתמים והמגלים זאת בשרתם אותו בכל נפשם ומאודם, בלא כל קשר למועד בו יגיע קץ סדר־הדברים הזה. אנשים פושרים, הפוסחים על שתי הסעיפים, אינם נושאים חן בעיני אלהים ובנו (ההתגלות ג׳:16; תהלים ל״ז:4; יוחנן א׳. ה׳:3).
3. אילו דברי־אזהרה השמיע ישוע בעניין זה?
3 כדברי אזהרה לאוהבי יהוה, אמר ישוע: ”היזהרו, הייו ערים, כי אינכם יודעים מתי העת” (מרקוס י״ג:33–37). הוא מעודד אותנו שלא לתת לאכילה או לשתיה, או ל”דאגות החיים”, להסיח את דעתנו עד כדי כך שנחדל מלעמוד על חשיבות הזמנים (לוקס כ״א:34–36; מתי כ״ד:37–42).
4. כפי שהסביר פטרוס, מה יביא עימו ”יום יהוה”?
4 מאוחר יותר יעץ השליח פטרוס לכל בעלי האמונה האמיתית ’לחכות ולהחיש [לקרב במחשבותיהם] את יום יהוה, בו השמים יתפרקו באש והיסודות יבערו ויימסו’. קירבת ”יום יהוה” היא עובדה שאל לאיש מאיתנו להקל לעולם בחשיבותה. הממשלות דמויות־השמים הגלויות־לעין והחברה האנושית המושחתת, יוחלפו במהרה ב”שמים חדשים וארץ חדשה” שיברא אלהים, וכל ”היסודות” של סדר־הדברים הנוכחי — גישתו העצמאית, אורח־חייו הלא־מוסרי והחומרני — יגיעו לקיצם באש המכלה של ”יום יהוה” (פטרוס ב׳. ג׳:10–13). עלינו לעמוד על המשמר, להיות ערים לעובדה שמאורעות מזעזעי־עולם אלה עשויים להתחיל בכל רגע (מתי כ״ד:44).
הייה ער למאורעות המגשימים את האות
5. (א) באיזו מידה התייחסה תשובתו של ישוע לשאלה שבמתי כ״ד:3, לסיום סדר־הדברים היהודי? (ב) איזה חלק של תשובתו מתמקד על מאורעות שהתרחשו מאז 1914 ואילך?
5 במיוחד לאור התקופה בה אנו חיים, עלינו להכיר היטב את פרטי האות המורכב המזהה את ”אחרית הימים”, או ”סיום סדר־הדברים”. כדי לקרוא את האות נכונה, עלינו לזכור שכאשר השיב ישוע לתלמידיו על השאלה המופיעה במתי כ״ד:3, התייחס חלק מדבריו לסיום סדר־הדברים היהודי במאה הראשונה לספירה, אך ההתגשמות המלאה נועדה לבוא מאוחר יותר. הדברים שתיאר בפסוקים 4 עד 22 התגשמו בזעיר־אנפין בין השנים 33 ו־70 לספירה. אך, התגשמותה העיקרית של הנבואה חלה בימינו, והיא מזהה את התקופה שהחלה מאז שנת 1914 כתקופת ’נוכחות המשיח וסיום סדר־הדברים’. (ראה גם מרקוס י״ג:5–20 ולוקס כ״א:8–24.) הכתוב במתי כ״ד:23–28 מתאר את שיקרה משנת 70 לספירה עד תקופת נוכחות המשיח. (ראה גם מרקוס י״ג:21–23.) באשר להתפתחויות המתוארות במתי כ״ד:29 עד סוף פרק כ״ה, הללו מצביעים על התקופה שמאז 1914 לספירה. (ראה גם מרקוס י״ג:24–37 ולוקס כ״א:25–36.)
6. (א) מדוע עלינו אישית להיות ערים לאופן בו מגשימים המאורעות הנוכחיים את ”האות”? (ב) השב על השאלות שבסוף הסעיף הזה, כדי להראות כיצד התגשם ה”אות” מאז 1914).
6 אנו אישית חייבים לשים לב למאורעות הנוכחיים המגשימים את ”האות”. ייחוס מאורעות אלה לנבואות כתבי־הקודש, יעזור לנו ’להחיש את יום יהוה במחשבותינו’. כן יעזור לנו הדבר להיות משכנעים, בהזהירנו אחרים מפני קירבת ”יום נקם לאלהינו” (ישעיהו ס״א:1, 2). בזכרך מטרות אלה, סקור את הצדדים הבאים של ה”אות”.
באיזו דרך מיוחדת במינה התגשמה הנבואה ש”גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה”, החל משנת 1914? מה אירע אפילו בחודשים האחרונים, שמוסיף להתגשמות?
באיזו מידה פקד חוסר־מזון את העולם, למרות הקידמה המדעית של המאה העשרים?
האם אכן חל שינוי בתדירות רעידות־האדמה במקומות רבים, מאז שנת 1914?
באיזו מגיפה שהתחוללה ב־1918, ניספו יותר אנשים מאשר במלחמת־העולם הראשונה? על־אף הידע הרפואי, אילו מחלות הן עדיין בממדי מגיפה?
איזו עדות אתה רואה לכך שאנשים אכן מתעלפים מאימה, כפי שנובא בלוקס כ״א:26?
מה משכנע אותך שהתנאים המתוארים בטימותיאוס ב׳. ג׳:1–5, אינם פשוט דרך־החיים שהיתה קיימת תמיד, אלא מתעצמים לממדים מזעזעים, ככל שאנו קרבים אל קץ סדר־הדברים?
הפרדת בני־אדם
7. (א) איזה מאורע אחר, המתואר במתי י״ג:36–43, קישר ישוע לסיום סדר־הדברים? (ב) מה משמעותו של משל זה?
7 כמו־כן, קיימים מאורעות רבי־משמעות אחרים, שישוע הבליטם כקשורים לסיום סדר־הדברים. אחד מהם הוא הפרדת ”בני־המלכות” מ”בני הרע”. ישוע דיבר על כך במשלו על שדה־חיטה, שאויב זרע בו עשבים רעים. ה”חיטים” במשלו מייצגות משיחיים אמיתיים משוחי־רוח. ה”זונין”, או העשבים הרעים, הם משיחיים מדומים. בסיום סדר־הדברים, ה”זונין” — אלה המתיימרים להיות משיחיים, אך המוכיחים עצמם כ”בני הרע” משום שהם דבקים בעולם ששליטו הוא השטן — מופרדים מ”בני־המלכות” של אלהים ומיועדים להשמדה (מתי י״ג:36–43). האם אכן אירע הדבר?
8. (א) איזו הפרדה גדולה התרחשה, לאחר מלחמת־העולם הראשונה, בקרב כל מי שהתיימרו לנהות אחרי המשיח? (ב) כיצד הוכיחו המשיחיים המשוחים האמיתיים, שהם אכן ”בני המלכות”?
8 לאחר מלחמת־העולם הראשונה, אכן התחוללה בין כל האנשים הטוענים שהם נוהים אחרי המשיח, הפרדה לשתי כיתות: (א) כמורת הנצרות והנוהים אחריה, אשר תמכו בחוזקה בחבר־הלאומים (עתה האומות המאוחדות), בעודם דבקים בעקשנות בלאומנותם (ב) המספר הקטן יחסית של משיחיים משוחים אמיתיים בתקופה שלאחר המלחמה, אשר תמכו תמיכה מלאה במלכותו המשיחית של אלהים. עקב תמיכתם הגלויה של בני הכיתה הראשונה בממשלות העולם, כאמצעי להשגת שלום וביטחון, הם הבהירו שאינם משיחיים אמיתיים (יוחנן י״ז:16). בניגוד לכך, משרתי יהוה זיהו נכונה את חבר־הלאומים בתור ”השיקוץ המשומם” בן־זמננו, עליו מדובר במתי כ״ד:15. בהעידם על עצמם כ’בנים אמיתיים של מלכות אלהים’, נכונים היו להכריז את ”הבשורה הטובה של המלכות... בתבל כולה” (מתי כ״ד:14, ע״ח). מה היו התוצאות?
9. מה היתה התוצאה הראשונה של פעילות הכרזת המלכות?
9 תחילה נאספה שארית ’הבחירים’, המשיחיים משוחי־הרוח. על אף היותם מפוזרים בקרב האומות, כאילו ל”ארבע הרוחות”, הובאו הם בהדרכת המלאכים לידי אחדות אירגונית (מתי כ״ד:31).
10. (א) כיצד מתבצעת מלאכת הפרדה נוספת, ובתואם עם איזו נבואה? (ב) מה מציינת התגשמות הנבואות הללו?
10 אזי, כשם שניבא ישוע, הוא החל להפריד אנשים מכל העמים, ”כרועה המפריד את הכבשים מן העזים”. עבודה זו, שעליה מפקח המשיח מכסאו השמימי, ממשיכה עד עצם היום הזה ומשפיעה עליך אישית. הרוב הגדול של האנושות דוחים בבוז את מלכות אלהים ואת ’בניה’ משוחי־הרוח, ולכן מיועדים להשמדה נצחית במוות. אך, האדון מזמין אחרים לרשת את התחום הארצי של מלכותו, כשלנגד עיניהם התוחלת לחיות לנצח. אנשים דמויי־כבש אלה הצטרפו אל ”בני המלכות” משוחי־הרוח, אף־על־פי שהם מהווים מטרה לרדיפות אכזריות (מתי כ״ה:31–46). הם עזרו להם בנאמנות להפיץ את הבשורה החשובה של המלכות. המון רב, המונה מיליונים, משתתף בעבודה זו. בשורת המלכות נשמעת עד קצה הארץ. על מה מעידים מאורעות אלה? על כך שאנו קרובים מאוד לסיום ”אחרית הימים” וש”יום יהוה” קרוב בפתח.
מה טמון בחיק העתיד?
11. היש לבצע פעילות הטפה נוספת, לפני בואו של ”יום יהוה”?
11 האם עדיין נותרו נבואות שנועדו להתגשם, בטרם יחל יום יהוה הגדול והנורא? כן! עדיין לא הושלמה הפרדת בני־האדם על־פי התייחסותם למלכות. באיזורים מסוימים בהם התנסו העדים בהתנגדות עזה משך שנים, יש עתה יבול מבורך של תלמידים חדשים. ואפילו במקומות בהם אנשים דוחים את הבשורה הטובה, צידקתו ורחמיו של יהוה מועלים על נס עקב נשיאת העדות. לכן, הבה נמשיך במלאכה! ישוע מבטיחנו שכאשר היא תושלם, ”יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14).
12. (א) כפי שמצוין בתסלוניקים א׳. ה׳:2, 3, איזה מאורע ראוי־לציון טרם התרחש? (ב) מה יהיה משמע הדבר לגבינו?
12 נבואה מקראית אחרת בעלת חשיבות רבה, חוזה: ”כאשר יאמרו הבריות: ’שלום וביטחון!’ אז יבוא עליהם שבר פתאום, כצירי־לידה על אשה הרה, ולא יוכלו להימלט” (תסלוניקים א׳. ה׳:2, 3). עדיין אין לדעת איזו צורה תלבש הכרזה זו על ”שלום וביטחון”. אך, לבטח, משמעה לא יהיה שמנהיגי־העולם פתרו באמת את בעיות האנושות. אלה אשר ’מקרבים את יום יהוה במחשבותיהם’ לא יילכו שולל על־ידי הכרזה זו. הם יודעים שמיד לאחר־מכן יבוא ”שבר פתאום”.
13. אילו מאורעות יבואו מיד לאחר ההכרזה ”שלום וביטחון”, ובאיזה סדר?
13 כפי שמראים כתבי־הקודש, יעשו תחילה השליטים הפוליטיים בכל העולם יד אחת נגד ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות־הכזב, וישמידו אותה (ההתגלות י״ז:15, 16). מן הראוי לציין שגישה עויינת, כלפי דתות הנצרות במיוחד, מתגלה כבר עתה. ממשלות בעלות מדיניות אנטי־דתית חזקה מפעילות כבר עתה השפעה רבת־און באומות המאוחדות, והציבור עצמו, בארצות הדתיות המסורתיות, נוטש במספרים גדולים את דתות אבותיו. מה משמע כל זה? משמעו, שחורבנן של כל דתות־הכזב קרוב. מיד לאחר־מכן, כאשר יפנו האומות בבוז את מלוא כוחן נגד התומכים בריבונות יהוה, ישפוך אלהים את זעמו על הממשלות הפוליטיות ותומכיהן, דבר שיסתיים בהשמדה מוחצת לכולם. לבסוף, יושלך השטן עצמו, יחד עם שדיו, אל התהום ותימנע מהם כל השפעה על האנושות. אכן יהיה זה ”יום יהוה”, היום בו יועלה שמו על נס (יחזקאל ל״ח:18, 22, 23; ההתגלות י״ט:11 עד כ׳:3).
14. מדוע לא יהא זה מן החוכמה להסיק ש”יום יהוה” עדיין רחוק?
14 ”יום” זה יתחולל בדיוק במועד שקבע אלהים בלוח־הזמנים שלו. הוא לא יאחר (חבקוק ב׳:3). זכור, חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה בא במהירות, כאשר היהודים לא ציפו לו, בחשבם שהסכנה חלפה. ומה באשר לבבל הקדומה? היא היתה רבת עוצמה, שלווה ובוטחת, מבוצרת בחומות איתנות. אך, היא נפלה בן־לילה. כך גם יבוא ”שבר פתאום” על סדר־הדברים הנוכחי. בבואו, הבה נימצא מאוחדים בעבודת־אלהים האמיתית, כשיום יהוה קרוב במחשבותינו.
שאלות חזרה
• מדוע חיוני להחיש את יום יהוה במחשבותינו? כיצד יכולים אנו לעשות זאת?
• כיצד משפיעה עלינו אישית ההפרדה המתחוללת כיום בין בני־האדם?
• מה עדיין עתיד להתרחש, לפני תחילת יום יהוה? מה, אפוא, עלינו לעשות אישית?