פרק 11
האם בגדיי משקפים את אישיותי האמיתית?
”היא לא קצרה מדי”, ייבבה פגי באוזני הוריה. ”אתם פשוט מהדור הישן!” היא רצה לחדרהּ ובזה תם הוויכוח סביב חצאית שרצתה ללבוש. אולי גם אתה ניצבת במוקד מחלוקת דומה כשהורה, מורה או מעביד מתח ביקורת על בגד שהיה לטעמך. אתה קראת לו נוח; הם קראו לו מרושל. אתה כינית אותו ססגוני ומהודר; הם כינוהו צעקני או פרובוקטיבי.
אמת, איש איש וטעמו, וזכותך להחזיק בדעות משלך. אבל האם הכוונה היא ש’הכל הולך’ בלבוש?
המשדר אתה את המסר הנכון?
”הבגדים שלך”, אומרת נערה ששמה פאם, ”הם למעשה מי שאתה ומה שאתה חושב על עצמך”. כן, הלבוש משדר מסר, הצהרה לזולת לגביך אתה. הבגדים עשויים ”ללחוש” חריצות, יציבות וערכי מוסר גבוהים או ”לצעוק” מרדנות והתמרמרות. הם יכולים לשמש גם אמצעי זיהוי. יש בני־נוער שבגדים קרועים, סגנונות פאנקיסטיים או בגדי מעצב יקרים משמשים להם כ”סמל מסחרי”. יש המנצלים את הבגדים להרשים את בני המין השני או להיראות מבוגרים יותר.
לכן, קל להבין מדוע נושא הלבוש חשוב כל־כך לצעירים. ג׳ון ט. מולוי, מחבר הספר בגדים והצלחה (Dress for Success), מזהיר: ”ללבושנו נודעת השפעה ניכרת על הסובבים אותנו ועל יחסם אלינו”.
הייפלא אפוא, שהוריך מודאגים לגבי סגנון לבושך? מבחינתם, אין זה רק עניין של טעם. הם רוצים שתשדר את המסר הנכון — שאתה אדם מאוזן ואחראי. האם זהו המסר שמשדרים בגדיך? מה מדריך אותך בבחירת לבושך?
”אני עושה מה שהחברים עושים”
עבור בני־נוער רבים, הלבוש הוא הצהרת עצמאות ועצמיות. אך בתור נער, אישיותך טרם עוצבה — היא עדיין מתפתחת ונתונה לשינויים. לכן גם אם ברצונך להביע את עצמך, אינך בטוח לגמרי מה להביע וכיצד. משום כך, יש נערים העוטים לגופם בגדים מוזרים בסגנונות זוועתיים. אלא שבמקום לבנות ’עצמיות’, הם מושכים תשומת־לב לחוסר בגרותם — ומביכים את הוריהם.
בני־נוער אחרים פשוט מחקים את סגנון לבושם של בני־גילם; נראה כי הדבר מקנה להם ביטחון ותחושת שייכות. כמובן, אין זה בהכרח פסול להשתלב בחברת אנשים. (השווה קורינתים א׳. ט׳:22.) אך האם יאה למשיחי לשאוף להיות מזוהה עם בני־נוער לא־מאמינים? האם נבון יהיה לנסות למצוא חן בעיני החברים בכל מחיר? נערה הודתה: ”אני עושה מה שהחברים עושים, רק כדי שלא ידברו עלי”. איך תכנה אדם המוכן ומזומן לפקודתו של מישהו וכפוף לכל רעיון ו”שיגעון” שנרקם במוחו? כתבי־הקודש משיבים: ”האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם... למישהו כדי לציית לו, עבדים אתם למי שאתם מצייתים” (רומים ו׳:16).
אצל הצעירים, ”הדָגש בכניעה לתכתיבי החברה עלול להיות כה חזק, שחברי הקבוצה הם כמעין שבויים בנורמות הקבוצה ותלויים בעצת [בני־גילם] בנושאים שונים, כגון מה ללבוש, איך לדבר, מה לעשות ואפילו מה לחשוב ובמה להאמין” (גיל הנעורים: המעבר מילדוּת לבגרוּת [Adolescence: Transition From Childhood to Maturity]).
השאלה היא עד כמה כשירים חבריך לייעץ לך בעניינים אלו? (השווה מתי ט״ו:14.) האין הם סובלים כמוך מאותם ייסורים רגשיים הנלווים לתהליך ההתבגרות? לכן, האם מן התבונה להניח להם להכתיב לך אמות מידה — גם אם הן עומדות בסתירה להיגיון הפשוט שלך או לערכים ולרצונות של הוריך?
אופנתי היום — מיושן מחר
יש בני־נוער ההולכים בכיוון רוחות האופנה. אך עד כמה סוערות רוחות אלו! עולה בזיכרוננו הפסוק: ”פני העולם הזה משתנים” (קורינתים א׳. ז׳:31, ע״ח). מה שאופנתי היום עלול להיות מיושן מחר, בפתאומיות מדהימה (וגם יקָרה). שולי החצאית מתקצרים או מתארכים, המכנסיים מתרחבים או מתהדקים, הכל לתועלת היצרנים ומעצבי האופנה, אשר גורפים לכיסם הון תועפות מהציבור, שהוא כחומר בידם.
קח לדוגמה את ההמולה שפרצה לפני שנים מספר סביב אופנת מכנסי הג׳ינס. לפתע פתאום נעשה הג׳ינס ל”צעקה האחרונה”. אנשים שילמו ממיטב כספם לשמש כלוח־מודעות מהלך ולשאת שמות כגון ”קלווין קליין” ו”גלוריה ונדרבילט”. ”אנשים מחפשים שמות”, הסביר אלי קפלן, נשיא חברה המייצרת את מכנסי הג׳ינס ”סרג׳יו וָלֶנטֶה”. אך מיהו מר ולנטה, ששמו היוקרתי תפור לעיני כל על־גבי כיסי מכנסי הג׳ינס? ”הוא לא קיים”, דיווח ניוזוויק. וכהסבר לכך שאל קפלן עצמו: ”מי יקנה ג׳ינס ששמו ’אלי קפלן’?”
אולי תשאל, ’מה רע להיות אופנתי?’ אין זה בהכרח רע. משרתי אלוהים בימי המקרא התלבשו כנהוג וכמקובל במקומותיהם. למשל, המקרא מספר שתמר לבשה כתונת פסים, ”כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות” בימים ההם (שמואל ב׳. י״ג:18).
אולם האם יש להשתעבד לאופנה? נערה התלוננה: ”אני רואה בחנות זוג מכנסיים יפים שכולם לובשים ואומרת לאמי, ’אמא, תקני לי את המכנסיים האלו’, אז היא עונה, ’לא, אני יכולה לתפור כאלו בבית’. ’אבל את לא מבינה, אני רוצה את המכנסיים האלו’”. אולם בכנות, אם תהיה ככדור־משחק בידי מעצבי האופנה, האם לא תישלל ממך עצמיותך ותיטשטש אישיותך האמיתית? מדוע להיכנע לפרסומות מפתות, לסיסמאות ולשמות מעצבים?
כתבי־הקודש מפצירים בנו ברומים י״ב:2: ”אל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על־ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו”. מה ’רצוי בעיני אלוהים’ בכל הנוגע לטעמך בבגדים?
’צנוע והולם’
הכתוב בטימותיאוס א׳. ב׳:9 מעודד את המשיחיים לעטות ”תלבושת הולמת, בצניעות ובאיפוק”. ”תלבושת הולמת”, כלומר, תלבושת מסודרת ונקייה. ה”צניעות” מתחשבת בנסיבות. חליפה מחויטת תתאים אולי במקום העבודה, אך מקומה לא יכירנה בחוף הים! לעומת זאת, בגד־ים ייחשב למגוחך במשרד!
עדי־יהוה צעירים יקפידו שלבושם באסיפות או במלאכת ההטפה לא יהיה ספורטיבי מדי, אלא יעיד שהם משרתי אלוהים צעירים. אל תשכח את דברי פאולוס בקורינתים ב׳. ו׳:3, 4: ”אין אנו שמים מכשול בשום דבר, פן יהיה שירותנו לשמצה. אדרבא, בכל דבר אנחנו מציגים את עצמנו כמשרתי אלוהים”.
הצניעות מתחשבת גם ברגשות הזולת. כדברי פאולוס, בכל מעשיו חייב המשיחי להתחשב לא רק במצפונו שלו ”אלא [גם במצפונו] של האחר” (קורינתים א׳. י׳:29). האין עליך להתחשב במיוחד במצפון של הוריך?
תלבושת הולמת — היתרונות
המקרא מספר שיום אחד נאלצה אסתר המלכה להופיע לפני בעלה, המלך. מי שהגיע למלך ללא הזמנה, אחת דינו למות! אין ספק שאסתר התפללה לאלוהים מעמקי לבה וביקשה את עזרתו. עם זאת, היא הקפידה על הופעתה החיצונית ולבשה ”[בגדי] מלכות” — כיאה למעמד! ”ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר, נשאה חן בעיניו” (אסתר ה׳:1, 2).
לבוש יפה למראה וצנוע יסייע לך להותיר רושם חיובי בראיון עבודה. ויקי ל. באום, העומדת בראש המרכז לקידום קריירות, אומרת: ”יש נשים המבלבלות בין פגישה רומנטית לבין ראיון עבודה. הן לובשות בגדים מפתים”. מה התוצאה? ”זה גורע ממקצועיותך”. היא מייעצת שלא ללבוש ”בגדים צמודים או מגרים”.
כדאי גם שבחורים צעירים המחפשים עבודה יתלבשו כיאות. ג׳ון ט. מולוי מציין שאנשי עסקים ”דואגים ששערם יהיה מסורק ונעליהם מצוחצחות למשעי. והם מצפים ששאר הגברים ינהגו כמותם”.
לעומת זאת, לבוש לא־צנוע עלול לקלקל את יחסיך עם הזולת. כתב־העת פסיכולוגיה היום (Psychology Today) התייחס לסקר שנערך בין בני־נוער ולפיו ”חולצה בעלת מחשוף עמוק, מכנסיים קצרים, מכנסי ג׳ינס צמודים או העדר חזייה”, יתפרשו קרוב לוודאי בעיני הגברים כרמזים מיניים. צעיר הודה: ”אני אישית מתקשה לחשוב מחשבות טהורות על נשים צעירות כשאני רואה איך הן לבושות”. לבוש צנוע מאפשר לאנשים להעריך את תכונותיך הפנימיות. אם אינך בטוח אם פריט לבוש זה או אחר נחשב לצנוע שאל בעצת הוריך.
להלביש את ”האדם הפנימי”
השליח פטרוס עודד את המשיחיים שיהיה פארם ”האדם אשר בסתר הלב, הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים” — גם בעיני אחרים! (פטרוס א׳. ג׳:4) לבוש אופנתי ירשים אולי את בני־גילך. אבל לא הבגדים, לא הם שיגעו ללב וירכשו ידידי אמת. זאת תשיג אם תלבש את ”האדם הפנימי” — תשפר את האדם שבך (קורינתים ב׳. ד׳:16). אדם הניחן ביופי פנימי ימשוך אליו את הסובבים אותו, גם אם הבגדים שלו (או שלה) אינם ”הצעקה האחרונה” ואינם ”מוטבעים” בתווית טיפשית של מעצב אופנה זה או אחר.
אין לדעת איזה שיגעון חדש יגרום לבני־הנוער לעוט על החנויות. אולם בכוחך להסיק מסקנות משלך. התלבש לפי סטנדרטים גבוהים. הימנע מאופנה חולפת ומבגדים המשדרים מיניות. הייה שמרן, ואל תהיה הראשון — ולאו דווקא האחרון — להיכנע לצו האופנה. חפש בגדים איכותיים, שיחזיקו מעמד לאורך זמן — ושלא יֵצאו מהר מן האופנה. ודא שבגדיך משדרים את המסר הנכון, ולא מייצגים איזו דמות, שהמציאו התקשורת או בני־גילך, אלא את אישיותך שלך.
שאלות לדיון
◻ כיצד ייתכן שהבגדים משדרים מסרים?
◻ מדוע יש בני־נוער הנוטים לבחור בגדים מוזרים?
◻ עד כמה מושפע אתה מבני־גילך בכל הנוגע לסגנון לבושך?
◻ מהם כמה מן החסרונות לשאוף תמיד להיות באופנה?
◻ מה קובע אם סגנון מסוים ’צנוע והולם’?
[קטע מוגדל בעמוד 94]
”הבגדים שלך הם למעשה מי שאתה ומה שאתה חושב על עצמך”
[תמונה בעמוד 91]
לא אחת מתגלעים ויכוחים בין הורים לילדיהם על נושא הלבוש. האם ההורים פשוט שייכים לדור הישן?
[תמונה בעמוד 92]
צעירים רבים מנסים להגדיר את עצמיותם על־ידי בגדים מוזרים
[תמונות בעמוד 93]
התלבש כיאה לנסיבות. הבגדים משדרים מסרים לגביך אתה!