תוכן הספר
אדם המבקר בספרייה לראשונה בחייו, אפשר שלא ימצא את ידיו ורגליו בין כל הספרים. אך, בעזרת הסבר קצר על אופן סידור הספרים, ילמד עד מהרה כיצד למצוא כל דבר. בדומה לכך, יֵקל עליך להתמצא במקרא, אם תבין כיצד הוא ערוך.
המילה היוונית בּיבּלִיָה, מקור המונח כתבי־הקודש בלועזית, משמעה ”מגילות פפירוס” או ”ספרים”.1 המקרא מהווה למעשה אסופה — ספרייה — בת 66 ספרים, שכתיבתם השתרעה על־פני 600,1 שנה, מ־1513 לפה״ס עד 98 לספירה בערך.
שלושים־ותשעה הספרים הראשונים, המהווים כשלושה רבעים מכתבי־הקודש, ידועים בשם תנ״ך ונכתבו רובם ככולם בשפה העברית. הללו כוללים ספרים בעלי אופי היסטורי, ספרי שירה וספרי נבואה. הספרים מחולקים כללית לשלושה קבצים: (1) תורה, בראשית עד דברים, 5 ספרים; (2) נביאים, יהושע עד מלאכי, 21 ספרים; (3) כתובים, תהלים עד דברי־הימים ב׳, 13 ספרים. בתנ״ך מתוארת ההיסטוריה המוקדמת של כדור־הארץ ושל המין האנושי וכן תולדות עם־ישראל הקדום מראשית התהוותו עד המאה החמישית לפה״ס.
עשרים־ושבעה הספרים הנותרים קרויים כתבי־הקודש המשיחיים ונכתבו ביוונית, השפה הבינלאומית דאז. הם ערוכים, ביסודו של דבר, לפי תוכנם: (1) 5 ספרים היסטוריים — ספרי הבשורה וספר מעשי־השליחים, (2) 21 האיגרות (3) ספר ההתגלות. כתבי־הקודש המשיחיים מתמקדים במִשנתם ובפועלם של ישוע המשיח ותלמידיו במאה הראשונה לספירה.