פרק אחת עשרה
’בקשו תחילה את המלכות’
1. (א) מדוע האיץ ישוע במאזיניו לבקש תחילה את המלכות? (ב) איזו שאלה עלינו לשאול את עצמנו?
לפני יותר מ־900,1 שנה, בנאום שנשא בגליל, האיץ ישוע במאזיניו: ”אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו [של אלוהים]”. על שום מה הדחיפות? האם לא נועדה המלכתו של המשיח להתחולל מאות שנים לאחר מכן? נכון, אך מלכות המשיח היא האמצעי שדרכו תוצדק ריבונות יהוה ותוגשם מטרתו הנשגבת כלפי כדור־הארץ. כל מי שהבין את חשיבות הדברים הציב את המלכות במקום הראשון בחייו. אם כך היה במאה הראשונה, על אחת כמה וכמה חיוני הדבר בימינו אנו, בשעה שהמשיח כבר יושב על כס מלכותו. השאלה היא, האם אורח חיי מעיד שאני מבקש תחילה את מלכות אלוהים? (מתי ו׳:33).
2. מה הם הדברים שבני אדם בדרך כלל להוטים אחריהם?
2 מיליונים ברחבי העולם כיום מבקשים תחילה את המלכות. הם הקדישו את עצמם ליהוה, וחייהם כרוכים סביב רצונו לאות תמיכתם במלכות. לעומת זאת, רוב רובם של בני האדם עסוקים בענייני דיומא. הם רודפים אחר כסף ואחר נכסים ותענוגות שהכסף יכול לקנות. אחרים משקיעים את מרצם בקריירה. אורח חייהם מראה שעיקר מעייניהם נתונים לעצמם, לדברים חומריים ולתענוגות. אלוהים נמצא במקום השני בחייהם — אם הם בכלל מאמינים בו (מתי ו׳:31, 32).
3. (א) אילו אוצרות עודד ישוע את תלמידיו לאצור, ומדוע? (ב) מדוע אין כל סיבה להיות מודאגים יתר על המידה לגבי עניינים חומריים?
3 ישוע אמר לתלמידיו: ”אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות”, שכן אף לא אחד מן הנכסים הללו מתקיים לעד. הוא עודד אותם לשרת את יהוה באומרו: ”איצרו לכם אוצרות בשמים”. ישוע האיץ בתלמידיו לשמור על עין ”טובה [”פשוטה”, ע״ח ]”, כלומר, למקד את תשומת לבם ואת מרצם בעשיית רצון אלוהים. ”אינכם יכולים לעבוד את האלוהים ואת הממון”, אמר. ומה באשר לצורכי מחייתנו — מזון, ביגוד ומחסה? ”אל תדאגו”, אמר ישוע. הוא הפנה את תשומת לבם אל עופות השמים והסביר שאלוהים מכלכל אותם. הוא עודד את תלמידיו ללמוד מן הפרחים — אלוהים מלביש אותם. האין זה נכון שבני האדם התבוניים המשרתים את יהוה ראויים ליותר מאשר העופות והפרחים? ”אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו”, אמר ישוע, ”וכל אלה [הדברים הנחוצים] ייווספו לכם” (מתי ו׳:19–34). האם מעשיך מראים שאתה מאמין בכך?
אל תניח לאמת המלכות להיחנק
4. מה עלולה להיות התוצאה אם אדם שם דגש רב מדי בעניינים חומריים?
4 מן הראוי לדאוג שיהיה לנו די הצורך לפרנסתנו ולפרנסת המשפחה. אך אם אדם דואג יתר על המידה לגבי עניינים חומריים, התוצאות עלולות להיות הרות אסון. גם אם הוא טוען שהוא מאמין במלכות, הרי שאם הוא מציב בלבו דברים אחרים לפניה, תיחנק בקרבו אמת המלכות (מתי י״ג:18–22). למשל, מושל צעיר עשיר שאל פעם אחת את ישוע: ”מה עלי לעשות כדי לרשת חיי עולם?” הוא חי חיים מוסריים ונהג היטב בבריות, אלא שנכסיו החומריים היו יקרים מאוד ללבו. הוא לא יכול היה להיפרד מהם כדי להיות תלמידו של המשיח. הוא החמיץ את ההזדמנות להיות עם המשיח במלכות שמים. באותו מעמד אמר ישוע: ”באיזה קושי ייכנסו העשירים למלכות האלוהים!” (מרקוס י׳:17–23).
5. (א) באילו דברים עודד פאולוס את טימותיאוס להסתפק, ומדוע? (ב) כיצד מנצל השטן את ”אהבת הכסף” כמלכודת הרסנית?
5 שנים לאחר מכן שלח השליח פאולוס איגרת אל טימותיאוס ששהה באותה עת באפסוס, מרכז מסחרי משגשג. פאולוס הזכיר לו: ”שהרי מאומה לא הבאנו עימנו לעולם וידוע שלא נוכל להוציא ממנו מאומה. וכאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם”. איש העובד כדי לספק ”מזון ובגדים” לעצמו ולמשפחתו נוהג כשורה. אולם פאולוס הזהיר: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון”. השטן ערמומי. בתחילה הוא עלול לפתות את האדם בדברים קטנים. אחריהם יבואו לחצים גדולים יותר, אולי הזדמנות לקבל קידום בעבודה או למצוא עבודה טובה יותר המלוּוה בהעלאה במשכורת אך התובעת זמן שהוקדש קודם לכן לעניינים רוחניים. אם לא נעמוד על המשמר עלולה ”אהבת הכסף” לחנוק את ענייני המלכות שחשיבותם רבה לאין שיעור. פאולוס ניסח זאת במילים: ”הלוא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:7–10).
6. (א) מה עלינו לעשות לבל ניפול במלכודת החומרנות? (ב) במה יכולים אנו להיות בטוחים חרף המצב הכלכלי בעולם?
6 מתוך אהבה אמיתית לטימותיאוס, אחיו לאמונה, האיץ בו פאולוס: ”ברח לך מאלה” ו”היאבק המאבק הטוב למען האמונה” (טימותיאוס א׳. ו׳:11, 12). יש צורך במאמצים עילאיים מצדנו לבל נישאב לתוך אורח החיים החומרני של העולם הסובב אותנו. אם נחיה על־פי האמונה, לעולם לא ייטוש אותנו יהוה. למרות העלייה ביוקר המחיה וחרף האבטלה המתפשטת, הוא ידאג לספק לנו את כל צורכינו האמיתיים. פאולוס כתב: ”רֲחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי הוא [אלוהים] אמר, ’לא ארפך ולא אעזבך’. על כן נבטח ונאמר, ’יהוה לי בעוזרי, לא אירא מה יעשה לי אדם’” (עברים י״ג:5, 6). ודוד המלך כתב: ”נער הייתי, גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לחם” (תהלים ל״ז:25).
התלמידים הקדומים שימשו דוגמה ומופת
7. אילו הוראות בעניין הטפת הבשורה נתן ישוע לתלמידיו, ומדוע היו הן במקומן?
7 לאחר שהכשיר היטב את שליחיו, שלח אותם ישוע לבשר את הבשורה ברחבי ישראל ולהכריז: ”קרבה מלכות שמים!” זה היה מסר מרגש מאוד! ישוע, המלך המשיח, היה בקרבם. מאחר שהשליחים התמסרו לשירות אלוהים, עודד אותם ישוע לבטוח באלוהים שידאג להם. הוא אמר: ”אל תיקחו מאומה לדרך, לא מקל ולא תרמיל, לא לחם ולא כסף, ולא שתי כותנות לאיש. כל בית שתיכנסו אליו, שם תשבו ומשם תצאו לדרך” (מתי י׳:5–10; לוקס ט׳:1–6). יהוה ידאג לכך שצורכיהם יסופקו בידי אחיהם מבני ישראל, שנהגו לגלות הכנסת אורחים.
8. (א) מדוע זמן קצר לפני מותו נתן ישוע הנחיות חדשות בנושא הטפת הבשורה? (ב) מה צריך היה לעמוד עדיין במקום הראשון בחייהם של תלמידי ישוע למרות השינויים?
8 מאוחר יותר, זמן קצר לפני מותו, העיר ישוע את תשומת לבם של שליחיו לעובדה שבעתיד הם יבשרו בנסיבות אחרות. בגלל התנגדות מצד השלטונות, ייתכן שלא ימהרו לגלות כלפיהם הכנסת אורחים בתחומי ישראל. בנוסף, בתוך זמן קצר נועדו הם לשאת את בשורת המלכות לארצות הגויים. הם נדרשו כעת לקחת עימם ”ארנק” ו”תרמיל”. אף־על־פי־כן, עדיין היה עליהם לבקש תחילה את מלכות יהוה ואת צדקתו, בביטחון מלא שאלוהים יברך את מאמציהם להשיג לעצמם מזון ובגדים (לוקס כ״ב:35–37).
9. כיצד הציב פאולוס את המלכות במקום הראשון בחייו ובמקביל לכך דאג לצרכיו הפיסיים, ואילו הדרכות נתן בנידון?
9 השליח פאולוס היה דוגמה ומופת ביישום עצת ישוע. השירות ניצב במוקד חייו (מעשי השליחים כ׳:24, 25). כאשר הלך לאיזור מסוים כדי לבשר, דאג בעצמו לצרכיו החומריים ועבד בעשיית אוהלים. הוא לא ציפה מאחרים שיפרנסו אותו (מעשי השליחים י״ח:1–4; תסלוניקים א׳. ב׳:9). עם זאת, הוא ניאות להתארח בביתם של אחרים ולקבל מתנות מאלה שרצו בדרך זו להביע את אהבתם (מעשי השליחים ט״ז:15, 34; פיליפים ד׳:15–17). פאולוס לא קרא למשיחיים להזניח את התחייבויותיהם המשפחתיות ולצאת לבשר, אלא אמר להם לטפל בתחומי אחריותם בצורה מאוזנת. הוא הורה להם לעבוד, לאהוב את משפחותיהם ולחלוק את אשר להם עם הזולת (אפסים ד׳:28; תסלוניקים ב׳. ג׳:7–12). הוא ביקש מהם שלא לתלות את ביטחונם בנכסים חומריים אלא באלוהים, ולנצל את חייהם באופן שיעיד כי הם אכן מבינים מה הם הדברים החשובים יותר. בהתאם לתורתו של ישוע, משמע הדבר היה לבקש תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו (פיליפים א׳:9–11, ע״ח ).
הצב את המלכות במקום הראשון בחייך
10. מה משמע הדבר לבקש תחילה את המלכות?
10 באיזו מידה חולקים אנו אישית את בשורת המלכות עם אחרים? הדבר תלוי, בחלקו, בנסיבותינו ובעומק הערכתנו. זכור שישוע לא אמר, ’בקשו את המלכות כשאין לכם שום דבר אחר לעשות’. מתוך הכרה בחשיבות המלכות, הביע ישוע את רצון אלוהים ואמר: ”בקשו [”דרך קבע”, ע״ח ] את מלכותו” (לוקס י״ב:31). רובנו צריכים לעבוד לפרנסתנו ולפרנסת המשפחה, אך אם יש לנו אמונה, ייסובו חיינו סביב המלאכה שהטיל עלינו אלוהים, המלאכה הקשורה במלכות. בו בזמן, לא נזניח את אחריותנו המשפחתית (טימותיאוס א׳. ה׳:8).
11. (א) כיצד הראה ישוע שלא הכול יוכלו להשתתף במידה שווה בהפצת בשורת המלכות? (ב) אילו גורמים משפיעים על כך?
11 יש היכולים להקדיש זמן רב יותר מאחרים להטפת בשורת המלכות. במשל על סוגי אדמה שונים, הראה ישוע שכל מי שלבם הוא כאדמה טובה יעשו פרי. באיזו מידה? איש איש ונסיבותיו הוא. יש מספר גורמים שראוי להביאם בחשבון כגון גיל, מצב בריאותי והתחייבויות משפחתיות. אך במקום שבו יש הערכה של ממש, ניתן לעשות רבות (מתי י״ג:23).
12. איזו מטרה רוחנית בריאה ראוי שצעירים ישקלו במיוחד?
12 מן הראוי שיהיו לנו מטרות שיעזרו לנו להגביר את השתתפותנו בשירות המלכות. על הצעירים לשקול ברצינות את דוגמתו המעולה של הצעיר המשיחי הנלהב טימותיאוס (פיליפים ב׳:19–22). מה יכול להיות טוב יותר עבורם מאשר להתחיל בשירות מלא בתום לימודיהם? גם מבוגרים יפיקו תועלת מהצבת מטרות רוחניות בריאות.
13. (א) מי מחליט מה ביכולתנו לעשות אישית בשירות המלכות? (ב) מה אנו מוכיחים אם אנו באמת ובתמים מבקשים תחילה את המלכות?
13 במקום למתוח ביקורת על מי שלדעתנו יכולים לעשות יותר, עלינו להשתפר מכוח האמונה באופן אישי, למען נשרת את אלוהים כמיטב יכולתנו בהתאם לנסיבותינו אנו (רומים י״ד:10–12; גלטים ו׳:4, 5). כפי שהיה בפרשת איוב, השטן טוען שמה שעומד בראש מעיינינו הם נכסינו החומריים, נוחיותנו ורווחתנו האישית, ושאנו משרתים את אלוהים מתוך מניעים אנוכיים. אם אנו באמת ובתמים מבקשים תחילה את המלכות, אנו מוסיפים נדבך נוסף להוכחה שהשטן אינו אלא שקרן בזוי. בזאת אנו מעידים ששירות אלוהים הוא הדבר החשוב ביותר בחיינו. כך יש באפשרותנו להוכיח במילים ובמעש את אהבתנו העמוקה ליהוה, את תמיכתנו הבלתי מסויגת בריבונותו ואת אהבתנו לרֵע (איוב א׳:9–11; ב׳:4, 5; משלי כ״ז:11).
14. (א) מדוע כדאי לקבוע תוכנית לשירות השדה? (ב) באיזו מידה משתתפים עדים רבים בשירות השדה?
14 אם תהיה לנו תוכנית נוכל לעשות יותר. יהוה עצמו קובע ’מועדים’ לביצוע מטרותיו (שמות ט׳:5; מרקוס א׳:15). אם הדבר אפשרי, מוטב להשתתף בשירות השדה מדי שבוע במועדים קבועים, פעם אחת או יותר. מאות אלפי עדי־יהוה משרתים כחלוצים עוזרים ומקדישים כשעתיים מדי יום להטפת הבשורה הטובה. מאות אלפים אחרים משרתים כחלוצים רגילים ומקדישים יום יום בסביבות שעתיים וחצי להכרזת בשורת המלכות. חלוצים מיוחדים ושליחים מקדישים זמן רב יותר בשירות המלכות. ניתן גם בהזדמנויות שונות לבשר את תקוות המלכות לכל מי שמוכן להקשיב (יוחנן ד׳:7–15). עלינו לרצות לעשות כמיטב יכולתנו בפעילות זו בהתאם לנסיבותינו האישיות, שהרי ישוע ניבא: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14; אפסים ה׳:15–17).
15. מדוע אתה סבור שהמילים בקורינתים א׳. ט״ו:58 תקפות לגבינו בהקשר לשירות?
15 עדי־יהוה בכל רחבי תבל, וללא קשר לארץ שבה הם חיים, נהנים מן הזכות המיוחדת לשרת את אלוהים שכם אחד. הם מייחסים לעצמם את הפסוק שנכתב בהשראת אלוהים: ”עימדו היטב והייו יציבים; הייו תמיד עתירי פועל בעבודתו של האדון, בידיעה שעמלכם איננו לריק באדון” (קורינתים א׳. ט״ו:58).
שאלות חזרה
• ישוע הורה ’לבקש תחילה את המלכות’. אם כן, מה צריך לפי דבריו לתפוס מקום משני?
• מה צריכה להיות עמדתנו לגבי הדאגה לצרכים הפיסיים שלנו ושל משפחותינו? איזו עזרה יושיט לנו אלוהים?
• באילו צדדים של שירות המלכות יכולים אנו לשרת?
[תמונה בעמוד 107]
עדי־יהוה מבשרים כיום את הבשורה הטובה בכל מקום לפני בוא הקץ