המורה הגדול שירת אנשים אחרים

האם אתה שמח כשמישהו עושה משהו נחמד למענך?‏— גם אחרים שמחים כשעושים משהו נחמד למענם.‏ המורה הגדול ידע זאת,‏ ולכן פעל תמיד למען אחרים.‏ הוא אמר:‏ ’‏באתי,‏ לא כדי שישרתו אותי,‏ אלא כדי לשרת’‏ (‏מתי כ׳:‏28‏)‏.‏

לכן אם אנחנו רוצים להיות כמו המורה הגדול,‏ מה עלינו לעשות?‏— עלינו לשרת אנשים אחרים.‏ עלינו לעשות למענם מעשים טובים.‏ זה נכון שרבים אינם מתנהגים כך.‏ למעשה,‏ רוב בני האדם רוצים תמיד שאחרים ישרתו אותם.‏ אפילו תלמידיו של ישוע היו בשלב מסוים כאלו.‏ כל אחד מהם רצה להיות הגדול מכולם והחשוב מכולם.‏

יום אחד הלך ישוע עם תלמידיו.‏ לאחר שהגיעו לכפר נחום,‏ סמוך לכינרת,‏ נכנסו כולם לבית אחד.‏ שם שאל אותם ישוע:‏ ”‏על מה התווכחתם בדרך?‏”‏ הם שתקו,‏ כי התווכחו בדרך מי הגדול שבהם (‏מרקוס ט׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏

ישוע ידע שזה לא היה בסדר מצד אף אחד מתלמידיו לחשוב את עצמו לגדול מכולם.‏ לכן,‏ כפי שלמדנו בפרק הראשון‏,‏ הוא העמיד ביניהם ילד קטן ואמר להם שעליהם להיות ענווים כמו אותו ילד קטן.‏ בכל זאת,‏ הם עדיין לא למדו את הלקח.‏ לכן זמן קצר לפני מותו,‏ לימד אותם ישוע לקח בלתי נשכח.‏ מה עשה?‏—‏

ובכן,‏ כשהיו כולם מסובים לסעודה,‏ קם ישוע מן השולחן ופשט את בגדו העליון.‏ הוא לקח מגבת וחגר אותה סביב מותניו.‏ אחר כך לקח קערה ויצק מים בתוכה.‏ תלמידיו ודאי תהו מה הוא עומד לעשות.‏ בעוד הם מביטים בו,‏ ניגש ישוע אל כל אחד מהם,‏ התכופף ורחץ את רגליהם.‏ אחרי כן ניגב את רגליהם במגבת.‏ חשוב על כך!‏ איך היית מרגיש אילו היית שם?‏—

תלמידיו לא ראו בעין יפה שהמורה הגדול משרת אותם בצורה כזו.‏ הם היו נבוכים.‏ למעשה,‏ פטרוס בהתחלה לא הניח לישוע לשרת אותו בצורה משפילה כזאת.‏ אבל ישוע אמר שחשוב לו לעשות כן.‏

אין אנו נוהגים כיום לרחוץ זה לזה את הרגליים.‏ אבל כך היה נהוג לעשות בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות.‏ האם אתה יודע למה?‏— ובכן,‏ בימים ההם הלכו בארץ ישראל בסנדלים,‏ והרגליים כוסו באבק שעלה מדרכי העפר.‏ היה זה מנומס לרחוץ את רגליהם המאובקות של האורחים.‏

אלא שבמקרה הזה אף אחד מתלמידי ישוע לא הציע לרחוץ את רגלי האחרים.‏ לכן ישוע עשה זאת בעצמו.‏ בכך לימד ישוע את תלמידיו לקח חשוב,‏ לקח שהיה עליהם ללמוד.‏ גם אנו צריכים ללמוד את הלקח הזה.‏

האם אתה יודע מהו הלקח?‏— לאחר שלבש את בגדו העליון וחזר להתיישב לשולחן,‏ הסביר ישוע:‏ ”‏יודעים אתם מה עשיתי לכם?‏ אתם קוראים לי רבי [‏מורה]‏ ואדון;‏ יפה אתם עושים,‏ שכן אני הוא.‏ לכן אם אני,‏ האדון והמורה,‏ רחצתי את רגליכם,‏ גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה”‏ (‏יוחנן י״ג:‏2–14‏)‏.‏

כאן הראה המורה הגדול שהוא חפץ שתלמידיו ישרתו זה את זה.‏ הוא לא רצה שיחשבו אך ורק על טובת עצמם.‏ הוא לא רצה שיחשבו את עצמם לחשובים עד כדי כך שאחרים צריכים לשרתם כל הזמן.‏ הוא רצה שיהיו מוכנים לשרת אחרים.‏

נכון שזה לקח טוב?‏— האם תהיה גם אתה כמו המורה הגדול ותשרת אנשים אחרים?‏— כולנו יכולים לעשות מעשים טובים למען אחרים.‏ זה ישמח אותם.‏ וחשוב מכול,‏ זה ישמח את ישוע ואת אביו.‏

אין זה קשה לשרת אחרים.‏ אם תשים לב,‏ תמצא דברים רבים שתוכל לעשות למען הזולת.‏ חשוב לרגע:‏ התוכל לעזור בדרך כלשהי לאמך?‏ אתה יודע שהיא עושה דברים רבים למענך ולמען שאר בני המשפחה.‏ התוכל לעזור לה?‏— מדוע שלא תשאל אותה?‏

אתה יכול לערוך את השולחן לפני הארוחה.‏ אולי תוכל לפנות את הכלים המלוכלכים מן השולחן אחרי הארוחה.‏ יש ילדים שמרוקנים את האשפה כל יום.‏ בדרכים אלו ואחרות תוכל לשרת אחרים,‏ כפי שעשה ישוע.‏

האם יש לך אחים ואחיות קטנים ממך שתוכל לעשות משהו למענם?‏ אל תשכח שישוע,‏ המורה הגדול,‏ שירת אפילו את תלמידיו.‏ אם תעזור לאחיך ולאחיותיך הקטנים,‏ תתנהג כמו ישוע.‏ מה אתה יכול לעשות למענם?‏— אולי אתה יכול ללמד אותם להחזיר את הצעצועים למקומם אחרי שהם מסיימים לשחק.‏ אולי תעזור להם להתלבש.‏ אפשר גם לעזור להם לסדר את המיטה.‏ התוכל לחשוב על משהו אחר שאפשר לעשות למענם?‏— הם יאהבו אותך אם תעשה דברים כאלו,‏ כפי שתלמידי ישוע אהבו אותו.‏

יש באפשרותך לעזור לאחרים גם בבית־הספר.‏ אתה יכול לעזור לחבריך לספסל הלימודים או למורה שלך.‏ אם תלמיד מפיל בלי כוונה את ספריו,‏ יהיה זה יפה מצדך לעזור לו להרים את הספרים.‏ תוכל למחוק את הלוח או לעשות משהו אחר למען המורה.‏ זה נחמד גם להחזיק את הדלת פתוחה עבור מישהו.‏

יהיו אנשים שלא יודו לנו על העזרה שנושיט להם.‏ אך האם זה צריך לדעתך לגרום לנו להפסיק לעשות מעשים טובים?‏— לא.‏ רבים לא הודו לישוע על מעשיו הטובים.‏ אבל זה לא גרם לו להפסיק לגמול טוב לזולת.‏

לפיכך,‏ הבה נמשיך לשרת אנשים אחרים.‏ הבה נזכור את המורה הגדול,‏ ישוע,‏ ונשתדל תמיד לנהוג לפי דוגמתו.‏