פרק 37
זכור את יהוה ואת בנו
נניח שמישהו היה נותן לך מתנה נהדרת. כיצד היית מגיב?— האם היית אומר תודה ושוכח את מי שנתן לך את המתנה? או האם היית זוכר אותו ואת מה שעשה למענך?—
יהוה אלוהים נתן לנו מתנה נהדרת. הוא שלח את בנו אל כדור־הארץ כדי שימות למעננו. האם אתה יודע מדוע ישוע היה צריך למות למעננו?— זה נושא חשוב מאוד שעלינו להבין.
כפי שלמדנו בפרק 23, אדם הראשון הפר את מצוותו המושלמת של אלוהים וחטא. אנו ירשנו את החטא מאדם הראשון, אבי כל האנושות. אם כן, מה אנחנו צריכים לדעתך?— אנחנו צריכים כביכול אבא חדש, אבא שחי חיים מושלמים עלי אדמות. מי לדעתך יכול להיות אבא כזה עבורנו?— ישוע.
יהוה שלח את ישוע אל כדור־הארץ כדי שיהיה לנו לאב במקום אדם הראשון. המקרא אומר: ”’ויהי האדם לנפש חיה’, אבל אדם האחרון — לרוח מחיה”. מי היה אדם הראשון?— נכון, זה היה האיש שברא יהוה מעפר האדמה. ומיהו אדם האחרון?— ישוע. המקרא מבהיר זאת באומרו: ”האדם הראשון הוא עפר מן האדמה; האדם השני [ישוע] מן השמים הוא” (קורינתים א׳. ט״ו:45, 47; בראשית ב׳:7).
מאחר שאלוהים העביר את חיי ישוע מן השמים לתוך מרים, לא ירש ישוע את החטא מאדם הראשון. זו הסיבה שישוע היה אדם מושלם (לוקס א׳:30–35). זו גם הסיבה שהמלאך אמר לרועים בעת לידתו של ישוע: ”היום נולד לכם מושיע” (לוקס ב׳:11). אבל כדי שישוע יהיה מושיע, מה היה עליו לעבור תחילה?— הוא היה צריך לגדול ולהיות לאדם בוגר, כמו אדם הראשון. רק אז יכול היה ישוע להפוך ל’אדם השני’.
ישוע, מושיענו, יהיה גם ”אביעד”, כלומר אבינו הנצחי. כך מכנה אותו המקרא (ישעיהו ט׳:5, 6). כן, ישוע המושלם יכול להיות לנו לאב במקום אדם הראשון שחטא ונעשה בלתי מושלם. אנחנו יכולים לבחור ב’אדם השני’ שיהיה אבינו. כמובן, ישוע הוא בנו של יהוה אלוהים.
במה היו אדם הראשון וישוע דומים, ומדוע היה חשוב שהם יהיו דומים?
עלינו ללמוד על ישוע כדי לקבל אותו כמושיענו. האם אתה זוכר ממה עלינו להיוושע?— עלינו להיוושע מן החטא והמוות שירשנו מאדם הראשון. החיים המושלמים שהקריב ישוע למעננו כאדם בוגר נקראים כופר. יהוה סיפק את הכופר כדי שייסלחו חטאינו (מתי כ׳:28; רומים ה׳:8; ו׳:23).
איננו רוצים לשכוח את מה שאלוהים ובנו עשו למעננו, נכון?— ישוע הראה לתלמידיו דרך מיוחדת לזכור את מה שעשה. הבה נראה מהי הדרך.
תאר לעצמך שאתה נמצא בעליית גג בירושלים. זוהי שעת לילה. ישוע ושליחיו מסבים לשולחן. על השולחן מונחים בשר שה צלוי, מצות ויין אדום. זוהי סעודה מיוחדת. האם אתה יודע מה מיוחד בה?—
סעודה זו נועדה להזכיר להם את מה שעשה יהוה מאות שנים קודם לכן, כאשר היו בני ישראל עבדים במצרים. בעת ההיא הורה יהוה לעמו: ’שיחטו שה אחד לכל משפחה ומירחו את דמו על משקופי בתיכם’. עוד אמר יהוה: ’שבו בבתיכם ואיכלו את השה’.
כיצד הגן דם השה על בני ישראל?
וכך עשו בני ישראל. באותו לילה עבר מלאך אלוהים בכל ארץ מצרים, וברוב הבתים הרג את הבן הבכור במשפחה. כאשר ראה המלאך את דם השה על המשקופים, הוא פסח על הבית. באותם בתים אף ילד לא מת. פרעה מלך מצרים נבהל ממה שעשה מלאך יהוה, ועל כן אמר לבני ישראל: ’אתם משוחררים. צאו ממצרים!’ בני ישראל העמיסו את כל חפציהם על גמלים וחמורים ויצאו ממצרים.
יהוה לא רצה שבני ישראל ישכחו כיצד שיחרר אותם מעבדות. לכן הוא ציווה עליהם: ’איכלו פעם בשנה את הסעודה שאכלתם הלילה’. הסעודה המיוחדת הזו נקראת סדר פסח. האם אתה יודע למה?— משום שבלילה ההוא ”פָּסח” מלאך יהוה על הבתים שסומנו בדם (שמות י״ב:1–13, 24–27, 31).
ישוע ושליחיו אכלו את סעודת הפסח לזכר יציאת מצרים. לאחר מכן, עשה ישוע מעשה חשוב מאוד. אלא שלפני כן, שילח מן המקום את יהודה, השליח שבגד בו. אחר כך נטל ישוע מן המצה שנשארה, בירך עליה, בצע אותה והעביר אותה בין תלמידיו. ”קחו ואיכלו”, אמר והוסיף: ’זה מסמל את גופי, אותו אתן כאשר אמות למענכם’.
אחרי כן הרים ישוע כוס יין אדום, בירך גם עליה והעביר אותה סביב. הוא אמר: ”שתו ממנה כולכם”. והוסיף: ’היין הזה מסמל את דמי. בקרוב אשפוך את דמי כדי לשחרר אתכם מחטאיכם. עשו זאת תמיד לזיכרי’ (מתי כ״ו:26–28; קורינתים א׳. י״א:23–26).
איזו תועלת אנו יכולים להפיק מדמו של ישוע, שאותו הוא השווה ליין?
האם שמת לב שישוע אמר שתלמידיו יצטרכו לעשות זאת תמיד לזיכרו?— מאז ואילך הם לא היו צריכים עוד לערוך את סדר הפסח. במקום זאת, היה עליהם לערוך פעם בשנה סעודה מיוחדת שתזכיר להם את ישוע ואת מותו. סעודה זו נקראת סעודת האדון. היום אנו נוהגים לקרוא לה ערב הזיכרון. מדוע?— מכיוון שהיא מזכירה לנו את מה שישוע ואביו, יהוה אלוהים, עשו למעננו.
המצה צריכה לגרום לנו לחשוב על גופו של ישוע. הוא היה מוכן להקריב את גופו כדי שנוכל לזכות לחיי־נצח. ומה באשר ליין האדום?— היין צריך להזכיר לנו את ערך דמו של ישוע. דמו יקר יותר מדמו של שה הפסח שנשחט במצרים. האם אתה מבין מדוע?— המקרא מלמד שדמו של ישוע יכול להביא לסליחת חטאינו. וכאשר כל חטאינו יימחו, לא נהיה עוד חולים, לא נזדקן ולא נמות. עלינו לחשוב על כך במהלך ערב הזיכרון.
האם כל הנוכחים בערב הזיכרון צריכים לאכול מן המצה ולשתות מהיין?— ובכן, ישוע אמר למי שאכלו ושתו: ’לכם יהיה חלק במלכותי ואתם תשבו איתי על כיסאות בשמים’ (לוקס כ״ב:19, 20, 30). משמע הדבר שהם יעלו השמיימה כדי למלוך עם ישוע. לכן, רק בעלי התקווה למלוך עם ישוע בשמים צריכים ליטול מן המצה והיין.
אבל גם מי שאינם אוכלים מן המצה או שותים מן היין צריכים לנכוח בערב הזיכרון. האם אתה יודע למה?— כי ישוע נתן את חייו גם למעננו. הנוכחות בערב הזיכרון מעידה על כך שלא שכחנו זאת. אנו זוכרים את המתנה הנפלאה שנתן לנו אלוהים.
לפניך פסוקים נוספים המצביעים על חשיבותו הרבה של קורבן הכופר של ישוע: קורינתים א׳. ה׳:7; אפסים א׳:7; טימותיאוס א׳. ב׳:5, 6; פטרוס א׳. א׳:18, 19.