באה ’עת המשפט’
ההתגלות, הספר האחרון במקרא, מביא לתשומת לבנו את העובדה שמלאך מעופף באמצע השמים ולו ”בשורת עולם לבשר”. המלאך קורא בקול גדול: ”יראו את אלוהים ותנו לו כבוד, כי באה עת משפטו” (ההתגלות י״ד:6, 7). ’עת משפט’ זו מקפלת בתוכה הן את הכרזת הדין שגזר אלוהים והן את ביצועו. המשפט יֵצא אל הפועל בשיאה של ”אחרית הימים”, התקופה שבה אנו חיים (טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
’עת המשפט’ היא בשורה טובה לאוהבי צדקה. זו העת שבה יתן אלוהים רווחה למשרתיו אשר סבלו בסדר העולמי האלים, חסר האהבה ותאב הבצע של ימינו.
כעת, בטרם תסתיים ’עת המשפט’ בהשמדת הסדר העולמי המרושע, אנו נקראים: ”יראו את אלוהים ותנו לו כבוד”. האם אתה עושה כן? אין די בהצהרה: ”אני מאמין באלוהים” (מתי ז׳:21–23; יעקב ב׳:19, 20). יראת אלוהים נכונה צריכה להתבטא ביראת כבוד כלפי אלוהים. עליה להניע אותנו לסור מרע (משלי ח׳:13). יש בה כדי לעזור לנו לאהוב את הטוב ולשנוא את הרע (עמוס ה׳:14, 15). אם נכבד את אלוהים, נטה לו אוזן קשבת. לא נהיה עסוקים מכדי לקרוא דרך קבע בדברו. נבטח בו בכל עת ובכל לבנו (תהלים ס״ב:9; משלי ג׳:5, 6). מי שמכבדים את אלוהים באמת ובתמים מכירים בכך שהוא בורא שמים וארץ, שהוא ריבון היקום. הם נכנעים לו באהבה ומקבלים על עצמם את ריבונותו. לפיכך, אם מתחוור לנו שעלינו לשים לב ביתר שאת לעניינים אלה, הבה נעשה זאת ללא דיחוי.
עת ביצוע המשפט שעליו דיבר המלאך נקראת גם ”יום יהוה”. ”יום” כזה בא על ירושלים הקדומה ב־607 לפה״ס, משום שתושביה לא שעו לאזהרות שמסר להם יהוה ביד נביאיו. הם דחו את יום יהוה במחשבותיהם, ובזאת סיכנו את חייהם. יהוה הזהיר אותם: ”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14). ”יום יהוה” נוסף ניחת על בבל הקדומה ב־539 לפה״ס (ישעיהו י״ג:1, 6). הבבלים שמו מבטחם בביצוריהם ובאליליהם, והתעלמו מאזהרותיהם של נביאי יהוה. והנה בלילה אחד נפלה בבל האדירה בידי מדי ופרס.
מה צפוי לנו כיום? צפוי לנו ”יום יהוה” נוסף בקנה מידה גדול בהרבה (פטרוס ב׳. ג׳:11–14). משפט אלוהי נגזר על ”בבל הגדולה”. בההתגלות י״ד:8 מצהיר מלאך יהוה: ”נפלה נפלה בבל הגדולה”. נפילה זו כבר התרחשה. אין עוד בכוחה של בבל הגדולה לשתק את עובדי יהוה. שחיתותה ומעורבותה במלחמות נחשפות בהיקף נרחב. חורבנה הסופי ממשמש ובא. משום כך, מאיץ המקרא בבני אדם בעולם כולו: ”צאו ממנה [מבבל הגדולה]... פן תשתתפו בחטאותיה ופן תקבלו ממכותיה, כי הגיעו חטאותיה עד השמים וזכר אלוהים את פשעיה” (ההתגלות י״ח:4, 5).
מהי בבל הגדולה? בבל הגדולה היא המערכת הדתית הכלל עולמית הנושאת את סימני ההיכר של בבל הקדומה (ההתגלות, פרקים י״ז, י״ח). שים לב למספר קווי דמיון:
• כוהני הדת בבבל הקדומה היו מעורבים מאוד בענייניה הפוליטיים של האומה. הוא הדין בחלק ניכר מן הדתות בימינו.
• כוהני הדת בבבל הקדומה תמכו על־פי־רוב במלחמות האומה. הדתות בנות זמננו עומדות בדרך כלל בראש מברכי החיילים היוצאים לקרב.
• עיקרי האמונה והמנהגים של בבל הקדומה דרדרו את האומה לאי־מוסריות משוועת. כאשר מנהיגי דת בימינו דוחקים הצידה את עקרונות המוסר המקראיים, נֶגע האי־מוסריות פושט בקרב ראשי הדת וציבור המאמינים. ראוי לציין כי מאחר שבבל הגדולה מקיימת יחסי זנות עם העולם ועם המערכת הפוליטית, מתאר אותה ספר ההתגלות כזונה.
• עוד מציין המקרא כי בבל הגדולה חיה חיי ’תענוגים’. בבבל הקדומה היו בבעלות המקדשים שטחי קרקע נרחבים, והכוהנים מילאו תפקיד נכבד במסחר. כיום, בנוסף למרכזי פולחן, בבל הגדולה מחזיקה בנכסים עצומים ומעורבת בסחר רב. תורותיה וחגיה מזרימים הון תועפות לכיסה ולכיסם של אחרים בעולם המסחר.
• השימוש בצלמים, קסמים וכשפים רָווח בבבל הקדומה, והוא נפוץ גם במקומות רבים כיום. המוות נתפס כמעבר לצורת חיים אחרת. בבל הקדומה היתה מלאה במקדשים ובבתי תפילה שהוקמו לכבוד אליליה, והבבלים התנגדו לעובדי יהוה. אותם אמונות ומנהגים מזהים כיום את בבל הגדולה.
בימי קדם השתמש יהוה באומות פוליטיות וצבאיות רבות עוצמה ככלים בידיו על מנת להעניש את מי שבזו בעקשות לו ולרצונו. שומרון נחרבה בידי האשורים ב־740 לפה״ס. ירושלים נהרסה בידי הבבלים ב־607 לפה״ס ובידי הרומאים ב־70 לספירה. בבל נכבשה בידי המדים והפרסים ב־539 לפה״ס. המקרא מנבא שבימינו יקומו הממשלות הפוליטיות כחיית פרא על ”הזונה”. הם יעשוה עירומה, כלומר יחשפו את פרצופה האמיתי, ולבסוף ישמידוה כליל (ההתגלות י״ז:16).
האם ממשלות העולם אכן יעשו זאת? המקרא מציין כי ’אלוהים יתן [זאת] בלבם’ (ההתגלות י״ז:17). הדבר יקרה באופן פתאומי, מפתיע ומזעזע ולא באופן צפוי או הדרגתי.
מה עליך לעשות? שאל את עצמך: ’האם אני עדיין קשור לארגון דתי הנטמא בתורות ובמנהגים המזהים אותו כחלק מבבל הגדולה?’ גם אם אינך חבר בארגון כזה, כדאי שתשאל את עצמך: ’האם אני מושפע מגישתו?’ איזו גישה? גישה של סובלנות כלפי מוסר קלוקל, אהבת נכסים ותענוגות יותר מאשר אהבת אלוהים, או זלזול מכוון (גם בעניינים שוליים לכאורה) בדבר יהוה. חשוב היטב על תשובתך.
כדי לזכות בחסדו של יהוה, עלינו להוכיח הן במעשים והן במשאלות לבנו שאין לנו דבר וחצי דבר עם בבל הגדולה. אין זמן להתמהמה. המקרא מזהיר אותנו שהקץ יבוא בפתאומיות: ”ככה תושלך בשצף בבל העיר הגדולה ולא תימצא עוד” (ההתגלות י״ח:21).
אולם צפויות התפתחויות נוספות. ב’עת משפט’ זו יעמיד יהוה לדין את המערכת הפוליטית הכלל עולמית, את ראשיה ואת כל המתעלמים משלטונו הצודק המתבטא במלכותו השמימית שבידי ישוע המשיח (ההתגלות י״ג:1, 2; י״ט:19–21). החזון הנבואי בדניאל ב׳:20–45 ממשיל את השלטונות הפוליטיים מאז ימי בבל הקדומה ועד לימינו אנו לצלם ענק עשוי זהב, כסף, נחושת, ברזל וחרס. באשר לימינו הנבואה אומרת: ”בימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם”. ומה תעשה המלכות ב”עת משפטו” של יהוה? המקרא מצהיר: ”היא תפורר את כל המלכויות האלה [מעשי ידי אדם] ותשים להן קץ והיא תקום לעולם” (דניאל ב׳:44).
המקרא מזהיר את עובדי האל האמיתיים לבל יאהבו את ”מה שבעולם”, כלומר, את אורח החיים המאפיין את העולם המתנכר לאלוהים (יוחנן א׳. ב׳:15–17). האם החלטותיך ומעשיך מעידים על כך שאתה תומך ללא פשרות במלכות אלוהים? האם אתה באמת מציב אותה במקום הראשון בחייך? (מתי ו׳:33; יוחנן י״ז:16, 17).
[תיבה בעמוד 14]
מתי יבוא הקץ?
”בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (מתי כ״ד:44).
”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה” (מתי כ״ה:13).
”לא יאחר” (חבקוק ב׳:3).
[תיבה בעמוד 14]
האם היה משנה לך אילו ידעת?
אילו ידעת בוודאות שיחלפו עוד מספר שנים עד לביצוע משפטו של אלוהים, האם היית חי את חייך בצורה אחרת? האם האטת את הקצב בשירות יהוה כי ציפית שקץ הסדר העולמי הישן כבר יהיה מאחורינו? (עברים י׳:36–38).
אי־ידיעת המועד המדויק מקנה לנו את ההזדמנות להראות שאנו משרתים את אלוהים ממניעים טהורים. מי שמכירים את יהוה יודעים שאלוהים לא יתרשם מגילוי קנאות ברגע האחרון, שכן הוא רואה ללבב (ירמיהו י״ז:10; עברים ד׳:13).
מי שבאמת אוהבים את יהוה מציבים אותו תמיד במקום הראשון בחייהם. בדומה לאחרים, משיחיים אמיתיים אולי עובדים בעבודה חילונית. אך מטרתם אינה להתעשר, אלא להשתכר כדי מחייתם ואולי קצת יותר שיהיה להם לתת למי ששרוי במחסור (אפסים ד׳:28; טימותיאוס א׳. ו׳:7–12). הם נהנים גם מבידור בריא ויוצאים מדי פעם מן השגרה, אבל מתוך כוונה להחליף כוח ולא סתם כדי להיות כמו כולם (מרקוס ו׳:31; רומים י״ב:2). בדומה לישוע המשיח, לעונג הוא להם לעשות את רצון אלוהים (תהלים ל״ז:4; מ׳:9).
משיחיים אמיתיים חפצים לחיות ולשרת את יהוה לנצח. תקווה זו אינה מאבדת מערכה גם אם היו שציפו שברכות מסוימות יבואו מוקדם יותר וכעת יש להמתין להן עוד קצת.
[תיבה /תמונה בעמוד 15]
סוגיית הריבונות
כדי להבין מדוע אלוהים מרשה לסבל כה רב להתקיים, עלינו להבין את סוגיית הריבונות.
הואיל ויהוה הוא הבורא, שמורה לו הזכות לשלוט בכדור־הארץ ובכל יושביו. המקרא מסביר שבראשית תולדות האנושות, הותקפה ריבונותו של יהוה. השטן טען שיהוה הגביל את ברואיו יתר על המידה ושיקר להורינו הראשונים ביחס למחיר שישלמו אם יתעלמו ממצוות אלוהים ויחיו את חייהם כראות עיניהם. עוד טען שעדיף להם למשול בעצמם ולהתנער משלטון אלוהים (בראשית, פרקים ב׳, ג׳).
אילו השמיד אלוהים את המורדים בו במקום, היה בכך משום הפגנת כוח, אך הטענות שהועלו היו נותרות בעינן. במקום להמית מייד את המורדים, התיר אלוהים לכל ברואיו התבוניים להיווכח בתוצאות המרד. החלטה זו אומנם גררה סבל, אך גם איפשרה לנו לבוא לעולם.
בנוסף לכך, במחיר כבד מצידו כונן יהוה באהבתו הגדולה סידור שלפיו בני אדם אשר ישמעו בקולו ויאמינו בקורבן הכופר של בנו, יוכלו להשתחרר מאחיזת החטא ומהשלכותיו ולחיות בגן עדן. לשם כך, במקרה הצורך, אלוהים יקימם לתחייה.
התקופה שניתנה ליישוב הסוגיה גם מזמנת למשרתי אלוהים את ההזדמנות להמחיש שבכוחם להיענות לאהבת אלוהים ולהוכיח את נאמנותם ליהוה בכל מצב. יישוב סוגיית הריבונות האלוהית ופתרון הסוגיה הנלווית אליה — שאלת נאמנות האדם — חיוניים ליצירת כבוד הולם כלפי החוקים והעקרונות ביקום כולו. בהיעדר כבוד כזה, לא ייתכן שלום אמת.a
[הערת שוליים]
a הסוגיות הללו ומשמעויותיהן נידונות בהרחבה בספר קרב אל יהוה, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תמונה]
המערכת הפוליטית הכלל עולמית תבוא אל קיצה