באה ’‏עת המשפט’‏

ההתגלות‏,‏ הספר האחרון במקרא,‏ מביא לתשומת לבנו את העובדה שמלאך מעופף באמצע השמים ולו ”‏בשורת עולם לבשר”‏.‏ המלאך קורא בקול גדול:‏ ”‏יראו את אלוהים ותנו לו כבוד,‏ כי באה עת משפטו”‏ (‏ההתגלות י״ד:‏6,‏ 7‏)‏.‏ ’‏עת משפט’‏ זו מקפלת בתוכה הן את הכרזת הדין שגזר אלוהים והן את ביצועו.‏ המשפט יֵצא אל הפועל בשיאה של ”‏אחרית הימים”‏,‏ התקופה שבה אנו חיים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1‏)‏.‏

‏’‏עת המשפט’‏ היא בשורה טובה לאוהבי צדקה.‏ זו העת שבה יתן אלוהים רווחה למשרתיו אשר סבלו בסדר העולמי האלים,‏ חסר האהבה ותאב הבצע של ימינו.‏

כעת,‏ בטרם תסתיים ’‏עת המשפט’‏ בהשמדת הסדר העולמי המרושע,‏ אנו נקראים:‏ ”‏יראו את אלוהים ותנו לו כבוד”‏.‏ האם אתה עושה כן?‏ אין די בהצהרה:‏ ”‏אני מאמין באלוהים”‏ (‏מתי ז׳:‏21–23;‏ יעקב ב׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ יראת אלוהים נכונה צריכה להתבטא ביראת כבוד כלפי אלוהים.‏ עליה להניע אותנו לסור מרע (‏משלי ח׳:‏13‏)‏.‏ יש בה כדי לעזור לנו לאהוב את הטוב ולשנוא את הרע (‏עמוס ה׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ אם נכבד את אלוהים,‏ נטה לו אוזן קשבת.‏ לא נהיה עסוקים מכדי לקרוא דרך קבע בדברו.‏ נבטח בו בכל עת ובכל לבנו (‏תהלים ס״ב:‏9;‏ משלי ג׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ מי שמכבדים את אלוהים באמת ובתמים מכירים בכך שהוא בורא שמים וארץ,‏ שהוא ריבון היקום.‏ הם נכנעים לו באהבה ומקבלים על עצמם את ריבונותו.‏ לפיכך,‏ אם מתחוור לנו שעלינו לשים לב ביתר שאת לעניינים אלה,‏ הבה נעשה זאת ללא דיחוי.‏

עת ביצוע המשפט שעליו דיבר המלאך נקראת גם ”‏יום יהוה”‏.‏ ”‏יום”‏ כזה בא על ירושלים הקדומה ב־607 לפה״ס,‏ משום שתושביה לא שעו לאזהרות שמסר להם יהוה ביד נביאיו.‏ הם דחו את יום יהוה במחשבותיהם,‏ ובזאת סיכנו את חייהם.‏ יהוה הזהיר אותם:‏ ”‏קרוב יום יהוה הגדול,‏ קרוב ומהר מאוד”‏ (‏צפניה א׳:‏14‏)‏.‏ ”‏יום יהוה”‏ נוסף ניחת על בבל הקדומה ב־539 לפה״ס (‏ישעיהו י״ג:‏1,‏ 6‏)‏.‏ הבבלים שמו מבטחם בביצוריהם ובאליליהם,‏ והתעלמו מאזהרותיהם של נביאי יהוה.‏ והנה בלילה אחד נפלה בבל האדירה בידי מדי ופרס.‏

מה צפוי לנו כיום?‏ צפוי לנו ”‏יום יהוה”‏ נוסף בקנה מידה גדול בהרבה (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏11–14‏)‏.‏ משפט אלוהי נגזר על ”‏בבל הגדולה”‏.‏ בההתגלות י״ד:‏8 מצהיר מלאך יהוה:‏ ”‏נפלה נפלה בבל הגדולה”‏.‏ נפילה זו כבר התרחשה.‏ אין עוד בכוחה של בבל הגדולה לשתק את עובדי יהוה.‏ שחיתותה ומעורבותה במלחמות נחשפות בהיקף נרחב.‏ חורבנה הסופי ממשמש ובא.‏ משום כך,‏ מאיץ המקרא בבני אדם בעולם כולו:‏ ”‏צאו ממנה [‏מבבל הגדולה]‏.‏.‏.‏ פן תשתתפו בחטאותיה ופן תקבלו ממכותיה,‏ כי הגיעו חטאותיה עד השמים וזכר אלוהים את פשעיה”‏ (‏ההתגלות י״ח:‏4,‏ 5‏)‏.‏

מהי בבל הגדולה?‏ בבל הגדולה היא המערכת הדתית הכלל עולמית הנושאת את סימני ההיכר של בבל הקדומה (‏ההתגלות,‏ פרקים י״ז,‏ י״ח‏)‏.‏ שים לב למספר קווי דמיון:‏

‏• כוהני הדת בבבל הקדומה היו מעורבים מאוד בענייניה הפוליטיים של האומה.‏ הוא הדין בחלק ניכר מן הדתות בימינו.‏

‏• כוהני הדת בבבל הקדומה תמכו על־פי־רוב במלחמות האומה.‏ הדתות בנות זמננו עומדות בדרך כלל בראש מברכי החיילים היוצאים לקרב.‏

‏• עיקרי האמונה והמנהגים של בבל הקדומה דרדרו את האומה לאי־מוסריות משוועת.‏ כאשר מנהיגי דת בימינו דוחקים הצידה את עקרונות המוסר המקראיים,‏ נֶגע האי־מוסריות פושט בקרב ראשי הדת וציבור המאמינים.‏ ראוי לציין כי מאחר שבבל הגדולה מקיימת יחסי זנות עם העולם ועם המערכת הפוליטית,‏ מתאר אותה ספר ההתגלות כזונה.‏

‏• עוד מציין המקרא כי בבל הגדולה חיה חיי ’‏תענוגים’‏.‏ בבבל הקדומה היו בבעלות המקדשים שטחי קרקע נרחבים,‏ והכוהנים מילאו תפקיד נכבד במסחר.‏ כיום,‏ בנוסף למרכזי פולחן,‏ בבל הגדולה מחזיקה בנכסים עצומים ומעורבת בסחר רב.‏ תורותיה וחגיה מזרימים הון תועפות לכיסה ולכיסם של אחרים בעולם המסחר.‏

‏• השימוש בצלמים,‏ קסמים וכשפים רָווח בבבל הקדומה,‏ והוא נפוץ גם במקומות רבים כיום.‏ המוות נתפס כמעבר לצורת חיים אחרת.‏ בבל הקדומה היתה מלאה במקדשים ובבתי תפילה שהוקמו לכבוד אליליה,‏ והבבלים התנגדו לעובדי יהוה.‏ אותם אמונות ומנהגים מזהים כיום את בבל הגדולה.‏

בימי קדם השתמש יהוה באומות פוליטיות וצבאיות רבות עוצמה ככלים בידיו על מנת להעניש את מי שבזו בעקשות לו ולרצונו.‏ שומרון נחרבה בידי האשורים ב־740 לפה״ס.‏ ירושלים נהרסה בידי הבבלים ב־607 לפה״ס ובידי הרומאים ב־70 לספירה.‏ בבל נכבשה בידי המדים והפרסים ב־539 לפה״ס.‏ המקרא מנבא שבימינו יקומו הממשלות הפוליטיות כחיית פרא על ”‏הזונה”‏.‏ הם יעשוה עירומה,‏ כלומר יחשפו את פרצופה האמיתי,‏ ולבסוף ישמידוה כליל (‏ההתגלות י״ז:‏16‏)‏.‏

האם ממשלות העולם אכן יעשו זאת?‏ המקרא מציין כי ’‏אלוהים יתן [‏זאת]‏ בלבם’‏ (‏ההתגלות י״ז:‏17‏)‏.‏ הדבר יקרה באופן פתאומי,‏ מפתיע ומזעזע ולא באופן צפוי או הדרגתי.‏

מה עליך לעשות?‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם אני עדיין קשור לארגון דתי הנטמא בתורות ובמנהגים המזהים אותו כחלק מבבל הגדולה?‏’‏ גם אם אינך חבר בארגון כזה,‏ כדאי שתשאל את עצמך:‏ ’‏האם אני מושפע מגישתו?‏’‏ איזו גישה?‏ גישה של סובלנות כלפי מוסר קלוקל,‏ אהבת נכסים ותענוגות יותר מאשר אהבת אלוהים,‏ או זלזול מכוון (‏גם בעניינים שוליים לכאורה)‏ בדבר יהוה.‏ חשוב היטב על תשובתך.‏

כדי לזכות בחסדו של יהוה,‏ עלינו להוכיח הן במעשים והן במשאלות לבנו שאין לנו דבר וחצי דבר עם בבל הגדולה.‏ אין זמן להתמהמה.‏ המקרא מזהיר אותנו שהקץ יבוא בפתאומיות:‏ ”‏ככה תושלך בשצף בבל העיר הגדולה ולא תימצא עוד”‏ (‏ההתגלות י״ח:‏21‏)‏.‏

אולם צפויות התפתחויות נוספות.‏ ב’‏עת משפט’‏ זו יעמיד יהוה לדין את המערכת הפוליטית הכלל עולמית,‏ את ראשיה ואת כל המתעלמים משלטונו הצודק המתבטא במלכותו השמימית שבידי ישוע המשיח (‏ההתגלות י״ג:‏1,‏ 2;‏ י״ט:‏19–21‏)‏.‏ החזון הנבואי בדניאל ב׳:‏20–45 ממשיל את השלטונות הפוליטיים מאז ימי בבל הקדומה ועד לימינו אנו לצלם ענק עשוי זהב,‏ כסף,‏ נחושת,‏ ברזל וחרס.‏ באשר לימינו הנבואה אומרת:‏ ”‏בימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם”‏.‏ ומה תעשה המלכות ב”‏עת משפטו”‏ של יהוה?‏ המקרא מצהיר:‏ ”‏היא תפורר את כל המלכויות האלה [‏מעשי ידי אדם]‏ ותשים להן קץ והיא תקום לעולם”‏ (‏דניאל ב׳:‏44‏)‏.‏

המקרא מזהיר את עובדי האל האמיתיים לבל יאהבו את ”‏מה שבעולם”‏,‏ כלומר,‏ את אורח החיים המאפיין את העולם המתנכר לאלוהים (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏15–17‏)‏.‏ האם החלטותיך ומעשיך מעידים על כך שאתה תומך ללא פשרות במלכות אלוהים?‏ האם אתה באמת מציב אותה במקום הראשון בחייך?‏ (‏מתי ו׳:‏33;‏ יוחנן י״ז:‏16,‏ 17‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 14]‏

מתי יבוא הקץ?‏

‏”‏בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם”‏ (‏מתי כ״ד:‏44‏)‏.‏

‏”‏עימדו על המשמר,‏ כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה”‏ (‏מתי כ״ה:‏13‏)‏.‏

‏”‏לא יאחר”‏ (‏חבקוק ב׳:‏3‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 14]‏

האם היה משנה לך אילו ידעת?‏

אילו ידעת בוודאות שיחלפו עוד מספר שנים עד לביצוע משפטו של אלוהים,‏ האם היית חי את חייך בצורה אחרת?‏ האם האטת את הקצב בשירות יהוה כי ציפית שקץ הסדר העולמי הישן כבר יהיה מאחורינו?‏ (‏עברים י׳:‏36–38‏)‏.‏

אי־ידיעת המועד המדויק מקנה לנו את ההזדמנות להראות שאנו משרתים את אלוהים ממניעים טהורים.‏ מי שמכירים את יהוה יודעים שאלוהים לא יתרשם מגילוי קנאות ברגע האחרון,‏ שכן הוא רואה ללבב (‏ירמיהו י״ז:‏10;‏ עברים ד׳:‏13‏)‏.‏

מי שבאמת אוהבים את יהוה מציבים אותו תמיד במקום הראשון בחייהם.‏ בדומה לאחרים,‏ משיחיים אמיתיים אולי עובדים בעבודה חילונית.‏ אך מטרתם אינה להתעשר,‏ אלא להשתכר כדי מחייתם ואולי קצת יותר שיהיה להם לתת למי ששרוי במחסור (‏אפסים ד׳:‏28;‏ טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏7–12‏)‏.‏ הם נהנים גם מבידור בריא ויוצאים מדי פעם מן השגרה,‏ אבל מתוך כוונה להחליף כוח ולא סתם כדי להיות כמו כולם (‏מרקוס ו׳:‏31;‏ רומים י״ב:‏2‏)‏.‏ בדומה לישוע המשיח,‏ לעונג הוא להם לעשות את רצון אלוהים (‏תהלים ל״ז:‏4;‏ מ׳:‏9‏)‏.‏

משיחיים אמיתיים חפצים לחיות ולשרת את יהוה לנצח.‏ תקווה זו אינה מאבדת מערכה גם אם היו שציפו שברכות מסוימות יבואו מוקדם יותר וכעת יש להמתין להן עוד קצת.‏

‏[‏תיבה /תמונה בעמוד 15]‏

סוגיית הריבונות

כדי להבין מדוע אלוהים מרשה לסבל כה רב להתקיים,‏ עלינו להבין את סוגיית הריבונות.‏

הואיל ויהוה הוא הבורא,‏ שמורה לו הזכות לשלוט בכדור־הארץ ובכל יושביו.‏ המקרא מסביר שבראשית תולדות האנושות,‏ הותקפה ריבונותו של יהוה.‏ השטן טען שיהוה הגביל את ברואיו יתר על המידה ושיקר להורינו הראשונים ביחס למחיר שישלמו אם יתעלמו ממצוות אלוהים ויחיו את חייהם כראות עיניהם.‏ עוד טען שעדיף להם למשול בעצמם ולהתנער משלטון אלוהים (‏בראשית,‏ פרקים ב׳,‏ ג׳‏‏)‏.‏

אילו השמיד אלוהים את המורדים בו במקום,‏ היה בכך משום הפגנת כוח,‏ אך הטענות שהועלו היו נותרות בעינן.‏ במקום להמית מייד את המורדים,‏ התיר אלוהים לכל ברואיו התבוניים להיווכח בתוצאות המרד.‏ החלטה זו אומנם גררה סבל,‏ אך גם איפשרה לנו לבוא לעולם.‏

בנוסף לכך,‏ במחיר כבד מצידו כונן יהוה באהבתו הגדולה סידור שלפיו בני אדם אשר ישמעו בקולו ויאמינו בקורבן הכופר של בנו,‏ יוכלו להשתחרר מאחיזת החטא ומהשלכותיו ולחיות בגן עדן.‏ לשם כך,‏ במקרה הצורך,‏ אלוהים יקימם לתחייה.‏

התקופה שניתנה ליישוב הסוגיה גם מזמנת למשרתי אלוהים את ההזדמנות להמחיש שבכוחם להיענות לאהבת אלוהים ולהוכיח את נאמנותם ליהוה בכל מצב.‏ יישוב סוגיית הריבונות האלוהית ופתרון הסוגיה הנלווית אליה — שאלת נאמנות האדם — חיוניים ליצירת כבוד הולם כלפי החוקים והעקרונות ביקום כולו.‏ בהיעדר כבוד כזה,‏ לא ייתכן שלום אמת.‏a

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה]‏

המערכת הפוליטית הכלל עולמית תבוא אל קיצה