כיצד להתייחס למנודה

מעטים הדברים הגורמים לנו כאב עמוק יותר מאשר נידויו של קרוב משפחה או של חבר קרוב מן הקהילה בעוון ביצוע חטא ואי־הבעת חרטה אמיתית מצידם.‏ תגובתנו להנחיות המקרא בנידון יכולה לגלות את עומק אהבתנו לאלוהים ואת מידת נאמנותנו לסידור שהוא קבע.‏a תן דעתך למספר שאלות העולות בהקשר לכך.‏

כיצד עלינו להתייחס למנודה?‏ המקרא אומר:‏ ’‏אל תתערבו עם מי שנקרא ”‏אח”‏ והוא זונה או חומד את אשר לזולת,‏ או עובד אלילים או מגדף או סובא או חומס;‏ אף אל תסבו לאכול עם איש כזה’‏ (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏11‏)‏.‏ באשר לכל מי ש”‏אינו עומד בתורת המשיח”‏ כתוב:‏ ”‏אל תקבלו אותו הביתה ואל תאמרו לו ’‏שלום’‏;‏ כי המברך אותו בברכת שלום משתתף במעשיו הרעים”‏ (‏יוחנן ב׳.‏ 9–11‏)‏.‏ אנו נמנעים מכל התרועעות רוחנית או חברתית עם מנודים.‏ בנספח של חוברת המצפה מנובמבר 1981,‏ עמוד 13,‏ נאמר:‏ ”‏אמירת ’‏שלום’‏ למישהו עלולה להיות הצעד הראשון לשיחה ואולי אפילו לידידות.‏ האם נרצה לנקוט צעד ראשון זה כלפי אדם מנודה?‏”‏

האם ההתרחקות המוחלטת אכן הכרחית?‏ כן,‏ מכמה סיבות.‏ ראשית,‏ הדבר מעיד על נאמנות לאלוהים ולדברו.‏ אין אנו מצייתים לאלוהים רק כשנוח לנו,‏ אלא גם כשקשה לנו לעשות כן.‏ אהבתנו את אלוהים מניעה אותנו לשמור את כל מצוותיו,‏ בידיעה שהוא אל צודק ואוהב ושחוקיו מצמיחים את מרב התועלת (‏ישעיהו מ״ח:‏17;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏3‏)‏.‏ שנית,‏ ההתרחקות מן החוטא חסר החרטה מגינה עלינו ועל יתר הקהילה מטומאה רוחנית ומוסרית ומעלה על נס את שמה הטוב של הקהילה ‏(‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ שלישית,‏ דבקותנו האיתנה בעקרונות המקרא עשויה אף להועיל למנודה.‏ אם נתמוך בהחלטתה של הוועדה השיפוטית,‏ אולי נשפיע על ליבו של החוטא אשר עד כה לא הגיב בחיוב לנסיונות העזרה של זקני־הקהילה.‏ אובדן החברות היקרה עם אהוביו עשוי לעזור לו ’‏לעשות חשבון נפש’‏,‏ לעמוד על חומרת חטאו ולנקוט צעדים על מנת לשוב אל יהוה (‏לוקס ט״ו:‏17‏)‏.‏

מה אם מנדים קרוב משפחה?‏ במקרה כזה,‏ הקשרים ההדוקים הנרקמים מטבע הדברים בין קרובי משפחה עלולים להעמיד את הנוגעים בדבר במבחן נאמנות קשה.‏ כיצד עלינו להתייחס לקרוב משפחה מנודה?‏ תקצר היריעה מלדון בכל מצב אפשרי,‏ אבל נתמקד בשני מצבים בסיסיים.‏

בחלק מן המקרים המנודה עדיין גר יחד עם בני משפחתו מדרגה ראשונה.‏ הואיל ונידויו אינו מוביל לביטול קשרי המשפחה,‏ ניתן להמשיך לבוא עימו במגע בפעילויות ובעניינים משפחתיים יומיומיים.‏ עם זאת,‏ המנודה בחר בדרך החטא ובכך ניתק את קשריו הרוחניים עם בני משפחתו המאמינים.‏ על כן,‏ בני משפחה נאמנים חדלים לשתף אותו בפעילויותיהם הרוחניות.‏ למשל,‏ אם המשפחה תתאסף יחדיו ללימוד המקרא בנוכחות המנודה,‏ הוא לא יטול חלק פעיל בשיעור.‏ אולם,‏ אם המנודה קטין,‏ עדיין מוטלת על הוריו האחריות להדריכו ולחנכו.‏ מכאן שהורים אוהבים יכולים ללמד את בנם במתכונת של שיעורי מקראb (‏משלי ו׳:‏20–22;‏ כ״ט:‏17‏)‏.‏

במצבים אחרים המנודה אינו מתגורר עם קרובי משפחתו מדרגה ראשונה.‏ גם אם יתעורר לעיתים נדירות הצורך לקיים עימו קשר מצומצם לטיפול בעניין משפחתי הכרחי,‏ יש לוודא שהקשר יהיה מינימלי ככל האפשר.‏ בני משפחה משיחיים נאמנים אינם מחפשים אמתלות מאמתלות שונות לבוא במגע עם קרוב משפחה מנודה שאינו מתגורר איתם.‏ נאמנותם ליהוה ולארגונו מניעה אותם לתמוך בנידוי כסידור מקראי.‏ עמדתם הנאמנה היא לטובתו המרבית של החוטא ועשויה לעזור לו להפיק תועלת מן המוסר שקיבלc (‏עברים י״ב:‏11‏)‏.‏