שיר 137
תן לנו אומץ לב
(מה״ש ד׳:29)
עַל שִׁמְךָ לַכֹּל נָעִידָה,
וְנַכְרִיז עַל מַלְכוּתְךָ.
אַךְ רַבִּים הֵם מִתְנַגְּדֵינוּ,
וּבָזִים הֵם לְעַמְּךָ.
עַל חֶרְדַת אָדָם נִגְבַּר,
וּלְצַיֵּת לְךָ נִבְחַר.
רוּחֲךָ כָּעֵת שְׁפֹךְ עָלֵינוּ,
תְּחִנָּתֵנוּ שְׁמַע, יְהֹוָה!
(פזמון)
הַעֲנֵק לָנוּ הָאֹמֶץ,
וְנַכְנִיעַ הַפְּחָדִים.
הַעֲנֵק לָנוּ עֹז רוּחַ,
אֲמִתְּךָ עַל נֵס נָרִים.
כֵּן, לִפְנֵי בּוֹא הַר מְגִדּוֹן,
עֵת תִּשְׁפֹּט הָאָרֶץ בְּאוֹן,
הַעֲנֵק לָנוּ הָאֹמֶץ.
כָּךְ נִתְפַּלֵּל.
גַּם אִם נִתְמַלֵּא בְּפַחַד,
זְכֹר כִּי אָנוּ חַלָּשִׁים.
לְעוֹלָם לֹא תַּעַזְבֵנוּ,
הֵן בְּךָ אָנוּ בּוֹטְחִים.
תֵּן לִבְּךָ לָאִיּוּמִים
שֶׁכָּל אוֹיְבֵינוּ מְפִיחִים.
יְהֹוָה, הֱיֵה בְּעֶזְרֵנוּ,
כָּךְ בְּעֹז נַכְרִיז אֶת שִׁמְךָ.
(פזמון)
הַעֲנֵק לָנוּ הָאֹמֶץ,
וְנַכְנִיעַ הַפְּחָדִים.
הַעֲנֵק לָנוּ עֹז רוּחַ,
אֲמִתְּךָ עַל נֵס נָרִים.
כֵּן, לִפְנֵי בּוֹא הַר מְגִדּוֹן,
עֵת תִּשְׁפֹּט הָאָרֶץ בְּאוֹן,
הַעֲנֵק לָנוּ הָאֹמֶץ.
כָּךְ נִתְפַּלֵּל.
(ראה גם תסל״א ב׳:2; עב׳ י׳:35.)