פרק 6
הילד אשר הובטח
ישוע נימול ומאוחר יותר מביאים אותו לבית המקדש
יוסף ומרים נשארים בבית לחם במקום לחזור לנצרת. במלאות שמונה ימים לישוע הם מלים אותו כמצוּוה בתורת אלוהים (ויקרא י״ב:2, 3). ביום זה גם נהוג להעניק לבן זכר את שמו. הם קוראים לבנם ישוע, כפי שהורה להם המלאך גבריאל.
חלף יותר מחודש וישוע כבר בן 40 יום. לאן לוקחים אותו הוריו? הם עולים אתו לבית המקדש שבירושלים, קילומטרים ספורים מביתם הנוכחי. לפי התורה, 40 יום לאחר לידת בן זכר היה על האם להקריב במקדש קורבן טהרה (ויקרא י״ב:4–8).
כך עושה מרים. היא מביאה שתי ציפורים קטנות כקורבן. מכאן אנו לומדים על המצב הכלכלי של יוסף ומרים. התורה ציוותה להקריב כבש צעיר וציפור. אך אם ידה של האֵם אינה משגת להקריב כבש היא יכולה להקריב שני תורים או שתי יונים. זהו מצבה של מרים, ולכן זהו קורבנה.
בהיותם במקדש ניגש אל יוסף ומרים איש קשיש, שמעון שמו. יהוה גילה לו שלפני מותו יזכה לראות את המשיח המובטח. בהדרכת רוח הקודש נכנס שמעון לבית המקדש, ושם הוא מוצא את יוסף ומרים עם בנם התינוק. שמעון לוקח את התינוק בזרועותיו.
כשהוא מחזיק את ישוע בזרועותיו, מודה שמעון לאלוהים ואומר: ”אדונָי, כעת יכול עבדך למות בשלום, כפי דברך, כי ראו עיניי את הישועה אשר כוננת לעיני כל העמים; אור שיסיר את מעטה החשיכה מעל הגויים, ותפארת בקרב עמך ישראל” (לוקס ב׳:29–32).
יוסף ומרים נדהמים למשמע אוזניהם. שמעון מברך אותם ואומר למרים שבנה ”נשלח למפלתם ולתקומתם של רבים בישראל”, ושצער עמוק יפלח את נפשה כחרב חדה (לוקס ב׳:34).
אדם נוסף נמצא היום במקדש. זוהי חנה, נביאה בת 84. למעשה היא מעולם לא נעדרה מבית המקדש. באותה שעה היא ניגשת ליוסף, למרים ולתינוק ישוע. חנה מתחילה להודות לאלוהים ולדבר על אודות ישוע באוזני כל השומעים.
אתה בוודאי יכול לדמיין לעצמך עד כמה שמחים יוסף ומרים לנוכח מה שקרה להם בבית המקדש. אין ספק שכל מה שאירע מחזק את ביטחונם בכך שבנם הוא האחד שהובטח על־ידי אלוהים.