פרק 31
התלמידים קוטפים שיבולים בשבת
מתי י״ב:1–8 מרקוס ב׳:23–28 לוקס ו׳:1–5
התלמידים קוטפים שיבולים בשבת
ישוע הוא ”אדון השבת”
ישוע ותלמידיו עושים כעת את דרכם צפונה לאזור הגליל. זוהי עונת האביב והשדות מכוסים שיבולי חיטה. התלמידים רעבים ולכן מתחילים לקטוף שיבולים ולאכול. אך שבת היום והפרושים רואים את מעשיהם.
כזכור, לא מזמן רצו כמה יהודים בירושלים להרוג את ישוע בטענה שחילל את השבת. כעת הפרושים מעלים האשמה המתמקדת במעשיהם של התלמידים. ”הנה תלמידיך עושים את מה שאסור לעשות בשבת!” (מתי י״ב:2).
הפרושים טוענים שאם קוטפים ומוללים בידיים את השיבולים, הדבר שקול לקציר ולדיש (שמות ל״ד:21). הפרשנות המחמירה שלהם למה שנחשב לעבודה הופכת את השבת למעמסה, בעוד שבמקור הייתה השבת אמורה להיות יום משמח ובונה מבחינה רוחנית. ישוע מתקן את השקפתם המוטעית בעזרת דוגמאות המראות שיהוה אלוהים מעולם לא התכוון שמצוות שמירת השבת תובן בדרך זו.
אחת הדוגמאות שמזכיר ישוע היא של דוד ואנשיו. כאשר היו רעבים הם עצרו במשכן ואכלו את הלחם המוצג. לחם זה, שכבר הוסר מלפני יהוה והוחלף בלחם חדש, היה בדרך כלל שמור לכוהנים. בכל זאת, בהתחשב בנסיבות, דוד ואנשיו לא היו אשמים על כך שאכלו אותו (ויקרא כ״ד:5–9; שמואל א׳. כ״א:2–7).
בדוגמה השנייה שמזכיר ישוע הוא אומר: ”האם לא קראתם בתורה כי בשבתות עובדים הכוהנים בבית המקדש ואין בהם אשמה?” כוונתו של ישוע היא שגם בשבתות שוחטים הכוהנים בעלי חיים כדי להקריב אותם ומבצעים עבודות שונות במקדש. ”ואני אומר לכם”, מוסיף ישוע, ”שגדול מן המקדש נמצא כאן” (מתי י״ב:5, 6; במדבר כ״ח:9).
ישוע שוב מסתמך על כתבי־הקודש כדי להבהיר את הנקודה: ”אילו הבנתם מה משמע, ’ברחמים חפץ אני ולא בזבח’, לא הייתם מרשיעים את הנקיים מאשמה”. הוא מסכם ואומר: ”שכן בן האדם הוא אדון השבת”. ישוע מתייחס כאן לאלף שנות שלטון מלכותו, שבמהלכן ישרור שלום בכדור הארץ (מתי י״ב:7, 8; הושע ו׳:6).
האנושות סובלת כבר תקופה ארוכה מעבדות מפרכת בידי השטן, עבדות הגדושה באלימות ובמלחמות. מה שונים יהיו התנאים תחת שלטונו של המשיח, ב”שבת” הגדולה אשר תביא עמה את המנוחה שאנו כה כמהים אליה וזקוקים לה!