פרק 53
שליט המסוגל לשלוט באיתני הטבע
מתי י״ד:22–36 מרקוס ו׳:45–56 יוחנן ו׳:14–25
ניסיון להמליך את ישוע
ישוע הולך על המים ומשקיט את הסערה
יכולתו המופלאה של ישוע להאכיל אלפי אנשים מותירה רושם עמוק על ההמונים. הם מסיקים ש”זהו באמת הנביא אשר נועד לבוא אל העולם”, המשיח, ושהוא ללא ספק יהיה שליט מצוין (יוחנן ו׳:14; דברים י״ח:18). לכן הם מתכננים לתפוס את ישוע ולהמליכו.
אולם ישוע מבין מה מתכוונים האנשים לעשות. הוא משלח את ההמון ומורה לתלמידיו לחזור לסירתם. לאן הם אמורים לשוט? לכיוון בית צידא ואז לכפר נחום. ומה לגבי ישוע? הוא עולה להר לבדו כדי להתפלל במשך הלילה.
לאור הירח, זמן קצר לפני עלות השחר, מבחין ישוע מרחוק בסירתם. גלי הים גועשים בסערה החזקה, והשליחים ’מתקשים לחתור בגלל הרוח הנושבת נגדם’ (מרקוס ו׳:48). ישוע יורד מן ההר ומתחיל ללכת לקראתם על פני הגלים. התלמידים כבר ”חתרו כחמישה או שישה קילומטרים” (יוחנן ו׳:19). הם מבחינים בישוע, אשר נראה כאילו הוא מתכוון לחלוף על פניהם, וצועקים בפחד: ”זה חזיון תעתועים!” (מרקוס ו׳:49).
ישוע מרגיע אותם ואומר: ”התעודדו! זה אני; אל תפחדו”. אך פטרוס אומר: ”אדוני, אם זה אתה, צווה עליי לבוא אליך על פני המים”. ישוע משיב לו: ”בוא!” אז יוצא פטרוס מן הסירה והוא ממש הולך על פני המים לקראת ישוע. אך כשהוא רואה את הסערה, הוא מפחד ומתחיל לשקוע. הוא צועק: ”אדוני, הצל אותי!” ישוע מושיט את ידו, מחזיק בפטרוס ואומר לו: ”קטן אמונה, מדוע עלה ספק בלבך?” (מתי י״ד:27–31).
פטרוס וישוע נכנסים לסירה, והסערה פוסקת. התלמידים מוכי תדהמה. אך האם באמת הם צריכים להיות מופתעים? אילו היו מבינים את ”משמעות נס כיכרות הלחם”, הנס שחולל ישוע שעות ספורות קודם לכן כאשר האכיל את האלפים, הם לא היו מתפלאים שהוא מסוגל ללכת על המים ולהשקיט את הסערה. כעת הם משתחווים לו ואומרים: ”באמת בן אלוהים אתה” (מרקוס ו׳:52; מתי י״ד:33).
עד מהרה הם מגיעים למישור גינוסר הפורה והיפה, דרומית לכפר נחום. הם עוגנים שם ויורדים אל החוף. האנשים מזהים את ישוע, ואז הם ואחרים מן הכפרים שבאזור מביאים אליו את חוליהם. כשהללו רק נוגעים בכנף מעילו של ישוע הם נרפאים לחלוטין.
ההמונים שהיו עדים לנס האכלת האלפים מגלים בינתיים שישוע עזב את המקום. לכן כאשר מגיעות סירות קטנות מטבריה, הם נכנסים אליהן ושטים אל כפר נחום כדי לחפש את ישוע. כשהם מוצאים אותו, הם שואלים: ”רבי, מתי הגעת לכאן?” (יוחנן ו׳:25) ישוע גוער בהם בצדק, כפי שנראה בהמשך.