שיעור 10
זכור את אשת לוט
לוט חי עם דודו אברהם בארץ כנען. עם הזמן כמות בעלי החיים שהייתה להם רק הלכה וגדלה, ולבסוף לא היה מספיק מקום לכולם באותו האזור. אברהם אמר ללוט: ’לא נוכל לחיות יותר באותו המקום. בבקשה בחר באיזו דרך תלך, ואני אלך לכיוון השני’. נכון שאברהם נהג בהתחשבות ולא חשב רק על עצמו?
לוט ראה שליד העיר סדום יש אזור יפהפה. היו שם שפע של מים ושדות ירוקים. לכן הוא בחר לעבור לשם עם משפחתו.
האנשים שגרו בסדום ובעיר הסמוכה עמורה היו אנשים מאוד רעים. הם היו כל כך רעים שיהוה החליט להשמיד את הערים האלה. אבל הוא רצה להציל את לוט ואת משפחתו. לכן הוא שלח שני מלאכים שהזהירו אותם ואמרו: ’מהר! צאו מהעיר! יהוה עומד להשמיד אותה’.
במקום לעזוב מייד את העיר, לוט התמהמה. לכן המלאכים החזיקו בידם של לוט, אשתו ושתי בנותיהם וזירזו אותם לצאת מהעיר. הם אמרו: ’רוצו! הצילו את חייכם, ואל תסתכלו לאחור! אם תסתכלו לאחור, אתם תמותו’.
כשהם הגיעו לעיר ששמה צוֹעַר, יהוה המטיר אש וגופרית על סדום ועמורה. שתי הערים האלה הושמדו לחלוטין. אשתו של לוט לא צייתה ליהוה והסתכלה לאחור. בעקבות זאת היא הפכה לנציב מלח. אבל לוט ובנותיו צייתו ליהוה, ולכן חייהם ניצלו. הם ודאי היו מאוד עצובים שהיא לא צייתה ליהוה. מהמקרה הזה אנחנו לומדים כמה חשוב להקשיב להנחיות של יהוה.
”זִכרו את אשת לוט” (לוקס י״ז:32)