ישוע מאכיל אלפי אנשים

בדיוק לפני חג הפסח של שנת 32 לספירה,‏ השליחים חזרו מאחד ממסעות ההטפה שלהם.‏ הם היו עייפים,‏ לכן ישוע לקח אותם בסירה לעיר הנקראת בֵּית צַיְדָא כדי שהם יוכלו לנוח.‏ אבל כשהסירה התקרבה לחוף,‏ ישוע ראה שאלפי אנשים הלכו אחריהם לשם.‏ אפילו שישוע רצה להיות לבד עם השליחים שלו,‏ הוא קיבל את האנשים בשמחה.‏ הוא קודם כול ריפא את החולים,‏ ואחר כך לימד את כולם על מלכות אלוהים במשך כל היום.‏ כשהגיע הערב השליחים ניגשו אליו ואמרו:‏ ’‏האנשים בטח רעבים.‏ תשלח אותם לאכול משהו’‏.‏

ישוע אמר:‏ ’‏הם לא צריכים ללכת,‏ תנו להם לאכול כאן’‏.‏ השליחים שאלו:‏ ’‏אתה רוצה שנלך לקנות לחם לכולם?‏’‏ פִילִיפּוֹס,‏ אחד מהשליחים,‏ אמר:‏ ’‏אפילו אם היה לנו הרבה כסף,‏ לא היינו מצליחים לקנות מספיק לחם לכל האנשים האלה’‏.‏

ישוע שאל:‏ ’‏כמה אוכל יש לנו?‏’‏ אנדרֵי ענה לו:‏ ’‏יש לנו חמש כיכרות לחם ושני דגים קטנים.‏ זה בטוח לא יספיק לכולם’‏.‏ ישוע אמר:‏ ’‏תביאו לי את הלחם ואת הדגים’‏.‏ הוא ביקש להושיב את האנשים על הדשא בקבוצות של 50 ושל 100.‏ הוא לקח את הלחם והדגים,‏ הסתכל לשמיים והתפלל.‏ אחרי כן ישוע נתן את האוכל לשליחים,‏ והם חילקו אותו לאנשים.‏ היו שם חמשת אלפים גברים,‏ לא כולל הנשים והילדים.‏ כולם אכלו עד שהם היו שבעים.‏ בהמשך השליחים אספו את כל השאריות כדי ששום דבר לא יתבזבז.‏ הם מילאו 12 סלים שלמים!‏ נכון שזה נס מדהים?‏

האנשים כל כך התרשמו ממה שישוע עשה,‏ שהם רצו להמליך אותו למלך.‏ אבל ישוע ידע שזה לא הזמן שיהוה קבע שהוא יהיה מלך.‏ לכן הוא שלח את האנשים משם ואמר לשליחים לעבור לצד השני של הכינרת.‏ השליחים נכנסו לסירה שלהם,‏ וישוע עלה להר כדי להיות לבד.‏ אתה יודע למה?‏ הוא רצה להקדיש זמן כדי להתפלל לאבא שלו.‏ לא משנה כמה ישוע היה עסוק,‏ הוא תמיד פינה זמן לתפילות.‏