שיר 117
נחקה את טובו של אלוהים
(דברי הימים ב׳. ו׳:41)
1. עַד כַּמָּה טוּבְךָ שׁוֹפֵעַ,
אֱלֹהֵינוּ, יְהֹוָה!
חַסְדְּךָ גָּדוֹל כְּלַפֵּינוּ,
כָּל דְּרָכֶיךָ אַהֲבָה.
עַל עוֹבְדֶיךָ, יְרֵאֶיךָ,
רַחֲמֶיךָ כֹּה רַבִּים;
רַק לְךָ נַקְדִּישׁ חַיֵּינוּ,
נִהְיֶה נֶאֱמָנִים.
2. בְּמִלִּים וְגַם בְּמַעַשׂ
נְשַׁקֵּף אֶת חַסְדְּךָ.
וּפְרִי טוֹב נָנִיב בְּשֶׁפַע,
נְפַרְסֵם אֶת מַלְכוּתְךָ.
מָה טוֹבָה הִיא בְּשׂוֹרָתֵנוּ,
כַּמָּה טוֹב הוּא שֵׁרוּתְךָ!
לֹא נִשְׁכַּח כָּל מַעֲשֶׂיךָ,
נְחַקֶּה נָא אֶת טוּבְךָ.
3. לְאַחֵינוּ, אַחְיוֹתֵינוּ
נַעֲזֹר, נִהְיֶה טוֹבִים.
הֵם זְקוּקִים לִתְמִיכָתֵנוּ,
לְטוּבֵנוּ רְאוּיִים.
לֹא נִמְנַע אֶת טוּב לִבֵּנוּ,
מִכָּל אִישׁ, מִכָּל אָדָם.
כָּךְ רוּחוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ
תַּדְרִיכֵנוּ לְעוֹלָם.
(ראה גם תהל׳ ק״ג:10; מר׳ י׳:18; גל׳ ה׳:22; אפ׳ ה׳:9.)