שיר 122
עמדו איתן והיו יציבים!
(קורינתים א׳. ט״ו:58)
1. פַּחַד, אֵימָה בָּעוֹלָם אוֹחֲזִים.
מִן הֶעָתִיד חֲרֵדִים הָעַמִּים.
אַךְ יַצִּיבִים נִהְיֶה בְּכָל עֵת,
וְאֶת הָאֵל נְשָׁרֵת.
(פזמון)
יַצִּיבִים וַחֲזָקִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
נַעֲמֹד אֵיתָנִים
לָעַד, לְעוֹלָמִים!
2. לָנוּ מַצִּיב הָעוֹלָם פִּתּוּיִים;
לֹא נִכָּנַע, נִהְיֶה נָא עֵרִים.
אִם נִתְהַלֵּךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָאֵל
לֹא נִמּוֹט, לֹא נִכָּשֵׁל.
(פזמון)
יַצִּיבִים וַחֲזָקִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
נַעֲמֹד אֵיתָנִים
לָעַד, לְעוֹלָמִים!
3. אֶת יְהֹוָה בְּכָל לֵב נַעֲבֹד,
בְּשֵׁרוּתֵנוּ נָסֵב לוֹ כָּבוֹד.
הָבָה נַחְזִיק בַּבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה —
יְשׁוּעָתֵנוּ קְרוֹבָה!
(פזמון)
יַצִּיבִים וַחֲזָקִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
נַעֲמֹד אֵיתָנִים
לָעַד, לְעוֹלָמִים!
(ראה גם לוקס כ״א:9; פט״א ד׳:7.)