שיר 141
פלא החיים
(תהלים ל״ו:9)
1. כָּל רַךְ בֶּן יוֹמוֹ, כָּל טִפַּת מָטָר,
כָּל שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה, כָּל צֶמַח בַּר —
הֵם מַתְּנוֹת הָאֵל, מִנְּדִיבוּת לִבּוֹ.
אֶת חַיֵּינוּ מְכַלְכֵּל הוּא בְּרֹב טוּבוֹ.
(פזמון)
אֵיךְ אֶת מַתַּת הָאֵל נְנַצֵּל הֵיטֵב?
רַק נֹאהַב אֶת אֱלֹהֵינוּ מֵעֹמֶק הַלֵּב.
חַיֵּינוּ הֵם כְּנֵס, לֹא פְּרִי עֲמָלֵנוּ.
הֲרֵי הֵם מַתָּנָה — זֶה פֶּלֶא הַחַיִּים.
2. יֵשׁ שֶׁמְּוַתְּרִים וּמִתְיָאֲשִׁים.
’אֶת הָאֵל קַלֵּל וָמוּת’, כָּךְ הֵם חוֹשְׁבִים.
אָנוּ אֶת הָאֵל לְפָאֵר נַתְמִיד.
עַל כָּל רֶגַע שֶׁל חַיִּים נוֹדֶה לוֹ תָּמִיד.
(פזמון)
אֵיךְ אֶת מַתַּת הָאֵל נְנַצֵּל הֵיטֵב?
רַק נֹאהַב אֶת כָּל רֵעֵינוּ מֵעֹמֶק הַלֵּב.
חַיֵּינוּ הֵם כְּנֵס, לֹא פְּרִי עֲמָלֵנוּ.
הֲרֵי הֵם מַתָּנָה — זֶה פֶּלֶא הַחַיִּים.
(ראה גם איוב ב׳:9; תהל׳ ל״ד:12; קהלת ח׳:15; מתי כ״ב:37–40; רומ׳ ו׳:23.)