שיר 154
האהבה לא תימוט לעד
(קורינתים א׳. י״ג:8)
1. הִתְבּוֹנֵן כָּעֵת
וּרְאֵה מִסְּבִיבְךָ:
פְּנֵי כֻּלָּם קוֹרְנִים אַהֲבָה.
אֶת קֹר הָעוֹלָם
הֵם עָזְבוּ מֵאָחוֹר;
נֶהֱנִים מֵחֹם וְשַׁלְוָה.
(קדם־פזמון)
לָעַד הָאַהֲבָה הִיא;
לָנֶצַח תַּעֲמֹד.
(פזמון)
כֵּן, רַק אַהֲבָה,
הִיא לֹא תִּמּוֹט לָעַד;
הִיא מִיְּהֹוָה.
כֵּן, רַק אַהֲבָה,
לָהּ אָנוּ כֹּה זְקוּקִים.
וְלָנֶצַח נֹאהַב
זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו.
רַק אַהֲבָה.
2. לְכֻלָּנוּ יֵשׁ
מַכְאוֹבִים וְצָרוֹת;
עַל חַיֵּינוּ הֵם מַכְבִּידִים.
אַךְ אֶת הָאֱמֶת
לַכֹּל אָנוּ מַרְאִים
וְשִׂמְחָה מִכָּךְ מְפִיקִים.
(קדם־פזמון)
לָעַד הָאַהֲבָה הִיא;
לָנֶצַח תַּעֲמֹד.
(פזמון)
כֵּן, רַק אַהֲבָה,
הִיא לֹא תִּמּוֹט לָעַד;
הִיא מִיְּהֹוָה.
כֵּן, רַק אַהֲבָה,
לָהּ אָנוּ כֹּה זְקוּקִים.
וְלָנֶצַח נֹאהַב
זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו.
(פזמון)
כֵּן, רַק אַהֲבָה,
הִיא לֹא תִּמּוֹט לָעַד;
הִיא מִיְּהֹוָה.
כֵּן, רַק אַהֲבָה,
לָהּ אָנוּ כֹּה זְקוּקִים.
וְלָנֶצַח נֹאהַב
זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו.
רַק אַהֲבָה.
רַק אַהֲבָה.
רַק אַהֲבָה.