ישוע — חייו ושליחותו
התכוננות לקראת הרדיפות
לאחר שהורה ישוע לתלמידיו על ביצוע מלאכת ההטפה, הוא הזהיר אותם מפני מתנגדים, כשאמר להם: ”הנה אנוכי שולח אתכם ככבשים בין זאבים. ... היזהרו מבני־אדם, כי ימסרו אתכם לסנהדריות וילקו אתכם בבתי־הכנסת שלהם. לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי.”
חרף הרדיפות החריפות בהן נועדו תלמידיו להתנסות, הבטיח וניחם אותם ישוע: ”אבל כאשר ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו, כי באותה שעה יינתן לכם מה לומר; שכן לא אתם תדברו, אלא רוח אביכם היא אשר תדבר בכם.”
”זאת ועוד,” המשיך ישוע, ”אח ימסור את אחיו למוות ואב ימסור את בנו. בנים יקומו על הוריהם וימיתו אותם.” והוסיף: ”ותהיו שנואים לכל למען שמי, אך המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע.”
ההטפה היתה חשובה מכל, לכן ישוע הדגיש להם את הצורך לפעול בתבונה על־מנת שיישארו חופשיים לפעילות זו. ”כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת נוּסוּ לעיר אחרת,” אמר להם. ”אמן אומר אני לכם, לא תספיקו לעבור את ערי ישראל עד שיבוא בן־האדם.”
אמנם ישוע השמיע עצות, אזהרות ודברי־עידוד אלה לשנים־עשר השליחים, אך הם התייחסו גם לאלה שישתתפו בפעילות ההטפה הכלל־עולמית שנועדה להתבצע לאחר מותו והקמתו לתחייה. ניתן להבין זאת מכך שהזהירם ש’יהיו שנואים לכל [לכל אדם, ד”ץ, ג”צ]’, ולא רק לבני־ישראל אליהם שלח את השליחים. מלבד זאת, ברור שהשליחים לא הובאו לפני מושלים ומלכים במהלך אותו מסע־הטפה קצר אליו שלח אותם ישוע. כמו־כן, אותה עת לא נמסרו המאמינים למוות על־ידי קרובי־משפחה.
מכאן שכשישוע ציין לתלמידיו שלא יספיקו להשלים את משימתם ”עד שיבוא בן־האדם”, גילה לנו ישוע באורח נבואי שתלמידיו לא יספיקו לבשר בתבל כולה על מלכות אלהים המיוסדת, בטרם יגיע המועד בו יפתח ישוע המשיח, בתפארתו ובתור המוציא־להורג מטעם יהוה, במלחמת הר־מגידון.
בהמשך הוראותיו לתלמידיו, אמר ישוע: ”תלמיד איננו גדול מן המורה אף לא העבד גדול מאדוניו.” לכן, על תלמידיו של ישוע לצפות לאותו יחס אכזרי ורדיפות קשות בהם הוא התנסה עקב פעילות ההטפה על מלכות אלהים שהוא עצמו ביצע. אך, הוא המשיך ועודד אותם: ”אל תפחדו מן ההורגים את הגוף שאין ביכולתם להרוג את הנפש, אלא יראו מזה אשר יכול לגרום הן לאובדן הנפש והן לאובדן הגוף בגיהינום.”
ישוע עצמו הציב להם דוגמה ומופת בכך. הוא לא הפר את נאמנותו ליהוה, האל הכל יכול, אלא התמודד עם המוות ללא חת. יהוה הוא זה אשר בכוחו להמית את ”הנפש” (שמשמעותה במקרה זה עתידו של הפרט כנפש חיה) או להקימה לזכות בחיי־נצח. מה גדולים אהבתו ורחמיו של יהוה, אבינו השמימי!
ישוע עודד את תלמידיו בעזרת משל שהעלה על נס את דאגתו האוהבת של יהוה כלפיהם. ”האם לא נמכרות שתי ציפורים באיסר אחד? גם אחת מהן לא תיפול ארצה מבלי השגחת אביכם. אך אתם, אפילו שערות ראשכם נימנו כולן. לכן אל תפחדו; יקרים אתם מציפורים רבות.”
הבשורה על המלכות שישוע הטיל על תלמידיו להכריזה, נועדה לפלג משפחות, כשיחידים מבני־הבית יקבלוה ואחרים ידחוה. ”אל תחשבו שבאתי להטיל שלום על הארץ,” הסביר. ”לא באתי להטיל שלום אלא חרב.” לכן, יידרש אומץ־לב מצד זה אשר יקבל את האמת המקראית. ”האוהב את אביו או את אימו יותר ממני אינו כדאי לי [אינו ראוי להיות תלמידי, תרגום הדרך],” ציין ישוע, ”והאוהב את בנו או את בתו יותר ממני אינו כדאי לי [אינו ראוי להיות תלמידי].”
בתור סיום לדבריו, הסביר ישוע שכל אלה המקבלים את תלמידיו, מקבלים גם אותו. ”וכל המשקה את אחד הקטנים האלה רק כוס מים קרים משום היותו תלמיד, אמן אומר אני לכם, לא יאבד שכרו.” מתי י׳:16–42.
◆ אילו אזהרות השמיע ישוע לתלמידיו?
◆ אילו דברי עידוד ונחמה העניק להם?
◆ מדוע ניתן לומר שדברי ישוע מתייחסים גם למשיחיים בני־זמננו?
◆ באיזו דרך אין תלמידו של ישוע גדול ממורהו?