ישוע — חייו ושליחותו
ישוע — ”הלחם האמיתי מן השמים”
אותו יום היה גדוש מאורעות חשובים. במהלכו, האכיל ישוע אלפים בדרך־נס, ואחר־כך חמק מידי האנשים שניסו להמליכו למלך. באותו לילה הלך על־פני מימיה הסוערים של הכנרת; הציל את פטרוס שהחל לשקוע כאשר צעד על־פני המים הגועשים; והרגיע את הגלים על־מנת להציל את תלמידיו מטביעה.
ביום שלמחרת, אותם אנשים שהאכילם בדרך־נס באיזור שמִצפון־מזרח לכנרת, מצאו אותו בכפר־נחום. בגערו בהם, אמר ישוע שהם חיפשו אחריו רק מפני שציפו להשיג ממנו ארוחה נוספת בחינם. הוא עודדם לעמול לא בעד האוכל הכלה והאובד, אלא בעד האוכל הנשאר לחיי־עולם. לכן, שאלו אותו: ”מה עלינו לעשות כדי שנפעל את פעלי אלהים”?
ישוע ציין להם אחד הפעלים הדרושים, שהוא בעל חשיבות עליונה. ”זהו פועל האלהים”, הסביר, ”שתאמינו בזה אשר הוא שלח”.
ברם, האנשים לא גילו אמונה בישוע על־אף כל הנסים שחולל בקרבם. ביום הקודם האכיל בדרך־נס 000,5 גברים, מלבד נשים וילדים, אך, בכל זאת, תוך חוסר אמונה מובהק, שאלו: ”אם כן מהו האות שאתה עושה למען נראה ונאמין בך? מה אתה פועל? אבותינו אכלו את הַמָן במדבר, כמו שכתוב: ’לחם מן השמים נתן למו לאכול’”.
כמענה לבקשתם שיתן להם אות, הבהיר ישוע מיהו מקור אותה אספקת מזון שקיבלו בדרך נס, באומרו: ”לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים, אלא אבי נותן לכם את הלחם האמיתי מן השמים, כי לחם האלהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם”.
”אדון”, אמרו לו, ”תן נא לנו תמיד את הלחם הזה”.
”אני הוא לחם החיים”, הסביר ישוע. ”כל הבא אלי לא ירעב, והמאמין בי לא יצמא עוד. אבל אמרתי לכם כי ראיתם אותי ובכל זאת אינכם מאמינים. כל מי שהאב נותן אותו לי יבוא אלי, ואת הבא אלי לא אשליך החוצה, כי ירדתי מן השמים לא לעשות את רצוני שלי, אלא את רצון שולחי. וזה רצון שולחי: שלא יאבד לי איש מכל אשר נתן לי, אלא שאקים אותו ביום האחרון. הן זהו רצון אבי: שכל הרואה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולם”.
בתגובה לדבריו, החלו היהודים לרטון על כך שישוע אמר, ”אני הלחם היורד מן השמים”. הם לא ראו בו יותר מאשר בן להורים בני־אנוש, ולכן גילו התנגדות דומה לזו שהפגינו תושבי נצרת, כשאמרו: ”הלא זהו ישוע בן־יוסף אשר אנחנו מכירים את אביו ואת אמו! איך כעת הוא אומר ’מן השמים ירדתי’?”
”אל תרטנו ביניכם”, השיב ישוע. ”אין איש יכול לבוא אלי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני, ואני אקים אותו ביום האחרון. הן כתוב בנביאים, ’וכל בנייך לימודי יהוה’. כל השומע מן האב ולומד יבוא אלי. לא שאיזה איש ראה את האב, כי אם זה שהוא מאת אלהים — הוא ראה את האב. אמן אמן אני אומר לכם, המאמין יש לו חיי־עולם”.
בהמשך דבריו, חזר ישוע ואמר: ”אני הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. זה הוא הלחם היורד מן השמים כדי שיאכלו ממנו ולא ימותו. אני הלחם החי היורד מן השמים. אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם”. משמע הדבר שבזכות אמונתם בישוע, האחד שנשלח מאת אלהים, יכולים בני־אדם לזכות בחיי־נצח. לא הַמָן ולא כל לחם אחר יכולים להעניק זאת!
השיחה בנוגע ל”לחם מן השמים” החלה, ככל הנראה, זמן קצר לאחר שהאנשים מצאו את ישוע בקירבת כפר־נחום. אולם, היא המשיכה והגיעה לשיאה מאוחר יותר כאשר ישוע לימד בבית־הכנסת בכפר־נחום. יוחנן ו׳:26–51, 59; תהלים ע״ח:24; ישעיהו נ״ד:13; מתי י״ג:55–57.
(מקור המאמר: 1987/10/1)
◆ אילו מאורעות קדמו לשיחה בנושא ”הלחם מן השמים”?
◆ לאור מעשהו הקודם של ישוע, מדוע היתה בקשתם לאות לא במקומה?
◆ מדוע רטנו האנשים על טענת ישוע שהוא ”הלחם האמיתי מן השמים”?
◆ היכן נערכה השיחה בנוגע ל’לחם מן השמים’?