ישוע — חייו ושליחותו
ישוע שואל: ”מי אני?”
כאשר הסירה שנשאה את ישוע ותלמידיו הגיעה אל בית־צידה, הביאו אליו האנשים אדם עיוור, והתחננו שייגע בו וירפא אותו. ישוע הוביל את האיש בידו אל מחוץ לכפר, ולאחר שירק על עיניו, שאל: ”האם אתה רואה משהו?”
”אני רואה אנשים”, השיב האיש. ”כמו עצים אני רואה אותם מתהלכים”. בהניחו את ידיו על עיני האיש, השיב לו ישוע את אור־עיניו עד אשר הוא ראה את הכל בבירור. אזי שלח ישוע את האיש הביתה, אחרי שציווה עליו לא להיכנס לעיר.
לאחר־מכן, עזב ישוע עם תלמידיו בשימת פעמיו לכפר קיסריה־פיליפי, בקצה הצפוני של ארץ־ישראל. הדרך היתה מעלֶה ארוך של קרוב ל־50 קילומטר, אל סביבתה היפהפיה של קיסריה־פיליפי, הנמצאה כ־350 מטר מעל לפני־הים. המסע ארך, ככל הנראה, יומיים או יותר.
בדרך, סר ישוע הצידה לבדו, כדי להתפלל. נותרו תשעה או עשרה חודשים עד למותו, והוא היה מודאג בקשר לתלמידיו. רבים כבר חדלו ללכת אחריו. אחרים, כנראה, היו מבולבלים ומאוכזבים עקב סירובו להיענות להצעתם למלוך עליהם, ומשום שמיאן לספק אות מן השמים כדי להוכיח שהוא אכן מלך ולתת תשובה לתיגר שקראו עליו אויביו. מה האמינו שליחיו באשר לזהותו? כשהם ניגשו אל המקום בו התפלל, שאלם ישוע: ”מה אומרים האנשים עלי, מי אני?”
”יש אומרים, ’יוחנן המטביל’; אחרים אומרים, ’אליהו’; ואחרים — ’ירמיהו או אחד מהנביאים’”. הם סברו שישוע היה אחד מאנשים אלה, אשר הוקם לתחייה!
”ואתם, מה אומרים — מי אני?”
השיב פטרוס מיד: ”אתה המשיח, בן־אלהים חיים!”
ישוע הביע את שביעות־רצונו מתשובתו של פטרוס, והוסיף: ”אני אומר לך כי אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה”. כאן הכריז ישוע לראשונה על כוונתו לייסד קהילה שאפילו לכבלי המוות לא תהיה חזקה על חבריה לאחר מותם כמשיחיים שנשארו נאמנים עלי־אדמות. אזי, אמר לפטרוס: ”אתן לך את מפתחות מלכות השמים”.
בכך גילה ישוע לפטרוס שייזכה לתפקידים מיוחדים. לפטרוס לא הוענק מעמד ראשי בקרב השליחים, ואף לא נועד לשמש כאבן־הפינה של הקהילה. ישוע עצמו הוא הסלע עליו נבנתה הקהילה. אך, הופקדו בידי פטרוס שלושה ”מפתחות”, בהם עתיד היה ’לפתוח’ הזדמנויות לפני קבוצות שונות של אנשים להיכנס למלכות השמים.
פטרוס השתמש ב”מפתח” הראשון בחג־השבועות של 33 לספירה, כאשר הסביר ליהודים שחזרו ממעשיהם הפסולים את הדרך לישועה. כעבור זמן קצר, השתמש ב”מפתח” השני כשהוא פתח בפני שומרונים מאמינים את הדרך למלכות אלהים. אזי, בשנת 36 לספירה, הוא השתמש ב”מפתח” השלישי כאשר העניק אותה הזדמנות לאנשים מקרב הגויים הערלים, לקורנליוס ועמיתיו.
ישוע המשיך את שיחתו עם תלמידיו. הוא העציבם כאשר סיפר להם על הייסורים והמוות שהמתינו לו בירושלים. מאחר שלא הבין שישוע נועד לקום לתחייה לחיים שמימיים, לקח פטרוס את ישוע הצידה, ואמר לו: ”חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!” בהפנותו את גבו אליו, השיב ישוע: ”סור מלפני, שטן. מכשול אתה לי, כי אין לבך לדברי אלהים אלא לדברי בני־אדם”.
נראה כי אחרים מלבד השליחים, הצטרפו לישוע במסעו, ולכן הוא הבהיר להם שלא יהא זה קל להיות אחד מתלמידיו. ”מי שרוצה לבוא אחרי”, אמר להם, ”שיתכחש לעצמו ויקח את צלבו [את עמוד־ההוקעה שלו, ע״ח] ויילך אחרי; כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ימצאנה”.
מכאן, שעל הנוהים אחרי ישוע לגלות אומץ־לב והקרבה־עצמית, אם ברצונם לזכות בחסדו, כשם שציין: ”כי איש אשר אני ודברי היינו לו לחרפה בדור הנואף והחוטא הזה, גם הוא יהיה לחרפה לבן־האדם כאשר יבוא בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים”. מרקוס ח׳:22–38; מתי ט״ז:13–28; לוקס ט׳:18–27.
(מקור המאמר: 1987/12/15)
◆ מדוע היה ישוע מודאג בנוגע לתלמידיו?
◆ אילו דיעות שונות היו לאנשים באשר לזהותו של ישוע?
◆ אילו ”מפתחות” הופקדו בידי פטרוס, וכיצד השתמש בהם?
◆ איזו תוכחה קיבל פטרוס, ומדוע?